קצרים לשישי: סופ"ש כבר כאן
- פותח הנושא מור שלז
- פורסם בתאריך
אולי די???
אם לא מספיק כל התקופה האחרונה המטורפת הזו, והעובדה שאתמול מצאתי את עצמי מתרוצצת ומנסה לדאוג לפינוי המשרדים, להצליח לתרום מה שרק אפשר מהציוד והריהוט שנשאר לפני הסגירה (הצלחנו! כל הציוד נתרם לבית ספר) מגיע פתאום טלפון מאבי. מפנים אותו לבי"ח... והמחשבה הראשונה שעוברת לי לראש היא: לא עוד.
מגיעה לשם, לאותו בי"ח, לאותו מיון, שאמא שלי ז"ל לא יצאה ממנו לפני פחות משנתיים. ואחרי אינספור שעות במסדרונות המיון מתקבלת ההחלטה בערב לאשפז.
ואני שוב מתפקדת כמו רובוט, דואגת, מתרוצצת, והכל, מנסה להתנתק מהרגשות, אבל הלב בפנים צועק: "אולי די!!!". כל כך הרבה בתי חולים פקדתי ברחבי הארץ בשנתיים האלו. גם לעצמי, אבל בעיקר לאנשים שאני הכי אוהבת...
חזרתי הביתה בלילה, הספקתי לישון קצת וקמתי מאוששת יותר הבוקר.
מתכננת להספיק עוד לרוץ ארוכה הבוקר, ואז לחזור לעוד יום ארוך בבית החולים.
וכל מה שיש לי לחשוב זה: "מזל שיש את הריצה".
את המקום הזה שמאפשר לי להתפרק ולבנות את עצמי מחדש, ולחשוב ולבכות, ולעבד קצת את כל מה שקורה, ואז לצאת לעוד יום חדש ולהתמודד ולהיות חזקה בשביל מי שצריך אותי.
מזל שיש את הריצה...
אם לא מספיק כל התקופה האחרונה המטורפת הזו, והעובדה שאתמול מצאתי את עצמי מתרוצצת ומנסה לדאוג לפינוי המשרדים, להצליח לתרום מה שרק אפשר מהציוד והריהוט שנשאר לפני הסגירה (הצלחנו! כל הציוד נתרם לבית ספר) מגיע פתאום טלפון מאבי. מפנים אותו לבי"ח... והמחשבה הראשונה שעוברת לי לראש היא: לא עוד.
מגיעה לשם, לאותו בי"ח, לאותו מיון, שאמא שלי ז"ל לא יצאה ממנו לפני פחות משנתיים. ואחרי אינספור שעות במסדרונות המיון מתקבלת ההחלטה בערב לאשפז.
ואני שוב מתפקדת כמו רובוט, דואגת, מתרוצצת, והכל, מנסה להתנתק מהרגשות, אבל הלב בפנים צועק: "אולי די!!!". כל כך הרבה בתי חולים פקדתי ברחבי הארץ בשנתיים האלו. גם לעצמי, אבל בעיקר לאנשים שאני הכי אוהבת...
חזרתי הביתה בלילה, הספקתי לישון קצת וקמתי מאוששת יותר הבוקר.
מתכננת להספיק עוד לרוץ ארוכה הבוקר, ואז לחזור לעוד יום ארוך בבית החולים.
וכל מה שיש לי לחשוב זה: "מזל שיש את הריצה".
את המקום הזה שמאפשר לי להתפרק ולבנות את עצמי מחדש, ולחשוב ולבכות, ולעבד קצת את כל מה שקורה, ואז לצאת לעוד יום חדש ולהתמודד ולהיות חזקה בשביל מי שצריך אותי.
מזל שיש את הריצה...
באמת, די.
שמחה בשבילך שיש לך את הריצה, המקום לבנות את עצמך, לחשוב, לבכות, ולעבד מה שקורה... כל כך קשה. כל כך הרבה דברים משנה חיים ביחד. התפקדות בבתי חולים. זכרונות אחרונים של אמא, דאגה לאבא.
אני שמחה שהצלחת לתרום את כל ציוד המשרד ומאחלת לאבא שהייה קצרה בבית החולים עם החלמה מהירה.
איך היתה הריצה הארוכה בגשם וקור??
חיבוק וכוח.
שבת שלום.
שמחה בשבילך שיש לך את הריצה, המקום לבנות את עצמך, לחשוב, לבכות, ולעבד מה שקורה... כל כך קשה. כל כך הרבה דברים משנה חיים ביחד. התפקדות בבתי חולים. זכרונות אחרונים של אמא, דאגה לאבא.
אני שמחה שהצלחת לתרום את כל ציוד המשרד ומאחלת לאבא שהייה קצרה בבית החולים עם החלמה מהירה.
איך היתה הריצה הארוכה בגשם וקור??
חיבוק וכוח.
שבת שלום.
חולת המירוץ
New member
אם אני זוכרת נכון זה בבאר שבע, נכון?
אם את בבאר שבע וצריכה משהו, כל דבר, בכל שעה. רק תגידי
מקווה שאביך ירגיש טוב בקרוב מאוד...
אם את בבאר שבע וצריכה משהו, כל דבר, בכל שעה. רק תגידי
מקווה שאביך ירגיש טוב בקרוב מאוד...
אימונים בחום והגנת הבית
אני באימון חיזוקים - חימום 5 דק' עלייה וירידה במדרגות... ושאר ה45 דק' בסלון עם תצפית על חדשות הטלויזיה לראות מה קורה בארץ הקרה הרטובה המושלגת הנצורה שלנו..
דני גם ויתר על הרעיון ללכת לשחות ולחדר כושר ויושב על הטריינר (הנפלא של מור)...
והרגע קיבלתי הודעה שרק חצי מהתלמידים הגיעו לבית הספר בתל אביב, שבו הייתי אמורה להתחיל היום ללמד את תוכנית בר/בת המצווה לילד המיוחד... נתחיל בשבווע הבא! אז אני בבית, שומרת על נעימות, הזדמנות להשלים משימות אחרות,
כל מי שצריכה לצאת, אנא תנהגו בזהירות - כבישים רטובים, חלקים, גם אם יהפוך הגשם, השלג לקרח...
חיבוק חם ושבת שלום!
אני באימון חיזוקים - חימום 5 דק' עלייה וירידה במדרגות... ושאר ה45 דק' בסלון עם תצפית על חדשות הטלויזיה לראות מה קורה בארץ הקרה הרטובה המושלגת הנצורה שלנו..
דני גם ויתר על הרעיון ללכת לשחות ולחדר כושר ויושב על הטריינר (הנפלא של מור)...
והרגע קיבלתי הודעה שרק חצי מהתלמידים הגיעו לבית הספר בתל אביב, שבו הייתי אמורה להתחיל היום ללמד את תוכנית בר/בת המצווה לילד המיוחד... נתחיל בשבווע הבא! אז אני בבית, שומרת על נעימות, הזדמנות להשלים משימות אחרות,
כל מי שצריכה לצאת, אנא תנהגו בזהירות - כבישים רטובים, חלקים, גם אם יהפוך הגשם, השלג לקרח...
חיבוק חם ושבת שלום!
בהכחשה........
הקדמה: 4 שבועות למרתון טבריה. שבוע הבא מסכמת. היום הייתי אמורה לעשות טרום-מסכמת של כ-28-30 ק"מ. גשם-שלג בחוץ. כבישים כפואים.
כמו רובוט, כיוונתי שעון ל 6 . קמתי והייתי בטוחה שאני יוצאת לשעתיים-שלוש שעות, עד שקיבלתי וטו על הסיפור הזה מאישי ומהמאמן. ההוראה: חדר כושר. שעתיים+ (20 ק"מ+חימום)
ומאז אני פשוט יושבת בבית ולא מצליחה לצאת. מוצאת את כל הסיבות בעולם לא ללכת....
זמן מצויין להתעדכן מהקורה בפורום
שבת שלום
הרבה רפואה לחולות ולפצועות ולנצורות בשלג...
הקדמה: 4 שבועות למרתון טבריה. שבוע הבא מסכמת. היום הייתי אמורה לעשות טרום-מסכמת של כ-28-30 ק"מ. גשם-שלג בחוץ. כבישים כפואים.
כמו רובוט, כיוונתי שעון ל 6 . קמתי והייתי בטוחה שאני יוצאת לשעתיים-שלוש שעות, עד שקיבלתי וטו על הסיפור הזה מאישי ומהמאמן. ההוראה: חדר כושר. שעתיים+ (20 ק"מ+חימום)
ומאז אני פשוט יושבת בבית ולא מצליחה לצאת. מוצאת את כל הסיבות בעולם לא ללכת....
זמן מצויין להתעדכן מהקורה בפורום
שבת שלום
שעתיים מסילה??? מבינה אותך
עיתי את זה פעם בארה"ב שם רצנו, אני וחברתי, בכל מזג אויר (כולל שלג, אבל לא כשהדרכים קפואות ומחליקות) והיה יום כזה בו היה הכל חלק, ניסינו לחפש מסלול לארוכה ובסוף סיימנו בחדר כושר. עשינו לעצמנו דמיון מודרך ונזכרנו במסלול, לא החווייה הכי מדהימה..
נקוה לשיפור מחר..
עיתי את זה פעם בארה"ב שם רצנו, אני וחברתי, בכל מזג אויר (כולל שלג, אבל לא כשהדרכים קפואות ומחליקות) והיה יום כזה בו היה הכל חלק, ניסינו לחפש מסלול לארוכה ובסוף סיימנו בחדר כושר. עשינו לעצמנו דמיון מודרך ונזכרנו במסלול, לא החווייה הכי מדהימה..
נקוה לשיפור מחר..
מצאתי טבלאות המרה אבל זה לא עובד לי... אני מזיעה את נשמתי , מתנשפת כהוגן ולא מתקדמת בכלל. 3.5 ק"מ בחצי שעה של עבודה קשה
מה שכן - השרירים ביום אחרי כואבים מאוד בעיקר במדרגות...
זה ק"מ - לא מיילים (בדקתי כמובן)
שיפוע מינמלי
מה קורה כאן ?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.