לפעמים להגיע לניתוח אוזניים זה עדיף
אני לא ממליצה פה על ניתוח כי אני לא רופאה ואסור לי להמליץ, ובכלל גם לרופאים אסור להמליץ על ניתוח בלי לראות את המטופל.
 
אם היה קיים טיפול שעובד בוודאות אז בוודאי שהיה כדאי ללכת עליו בכל הכוח. אבל כל המיי מלח האלו, אין להם וודאות, הרופאים נותנים כי הם לא רוצים לתת התערבות חריפה יותר לתינוקות כל כך צעירים.
להתאבד על המיי מלח האלו זה לא נכון לטעמי, אם היה עובר בקלות אז היה חשוב לנסות, או אם היה מדובר באנטיביוטיקה או תרופה אחרת שהיא MUST.
אבל להרוס את מערכת היחסים עם הילדה בשביל משהו שאולי יעזור ואולי לא, נראה לי מיותר.
 
תתחילי להסתגל לרעיון שניתוח כפתורים יהיה חלק מהחיים שלכן, מקסימום תופתעי לטובה כשהכל יסתדר בחצי השנה הקרובה ולא תצטרכו. אבל גם לא נורא אם כן. כמו שכתבה ספרינג, כשצריך אז צריך וזה עושה טוב לילד. ואיזה מזל שיש לנו את האפשרות הזאת לעזור לילדים כדי שלא ייגדלו עם לקות שמיעה ופערים בתחום השפה.
 
הבת שלי התחילה בגיל 4 חודשים עם ליחה מטורפת, ברונכיטיס ומדיי פעם גם דלקות ריאה. עניין האוזניים נחסך מאיתנו. אבל גם ילדה מצפצפת זה לא שוס.
גם אנחנו קיבלנו את הטיפול ה"נפלא" של מי מלח לאף (לא בשפריצר, במזרק בעדינות) ואינהלציות.
במשך שנתיים, הייתי עושה לילדה 3 פעמים ביום אינהלציות, בחודשים הראשונים במלחמות, בהמשך התרגלה. אבל עדיין סיוט !!!
בגיל שנתיים וחצי הלכתי לרופאה ואמרתי שדיי, אני לא יכולה להילחם עם הילדה יותר, אין לנו חיים, כל החיים שלנו סביב מכשיר האינהלציה.
ואז קיבלנו טיפול תרופתי מונע, ובא לציון גואל. אז נכון הילדה קיבלה תרופה כל יום מגיל שנתיים וחצי עד גיל 7 כמעט. שזה משהו שנורא רציתי להמנע ממנו. אבל החיים שלנו חזרו להיות נורמליים, בלי מלחמות 3 פעמים ביום. בדיעבד זה הרבה יותר חשוב מהמנעות מתרופה או מניתוח.