וואלה לדעתי היה פרק טוב!
אריה בבראבוס
ממש נהניתי לראות את בראבוס! תענוג לפגוש תרבויות חדשות בסדרה. וכן, לקח זמן עד שהיא בסופו של דבר נכנסה למבנה, אבל אהבתי שהיא לא יודע איך לפנות לזקן שפתח לה את הדלת. זה הצחיק אותי בטירוף! כמובן שרשימת המוות של אריה מאד הצטמצמה שזה מעולה!
ואני שמח שהיא עדיין מספיק אמיצה כדי להתמודד מול הגברים ברחובות.
בריאן וסאנסה
מאד אהבתי את החיבור בין העלילות של בריאן וסאנסה, אבל היה ברור שפיטר בייליש יילחם על סאנסה במילים החלקלקות שלו ולא יוותר עליה כ"כ מהר. מעניין לאיזה כיוון הם לוקחים את זה, כי הרי עכשיו בריאן תעקוב אחרי סאנסה.
הגענו לעונה חמישית וסופסוף סאנסה מתחילה להבין איך משחקים במשחקי הכס!!
ובנוגע לבריאן, מה עובר עליה?! איזה דרמטית ורצינית היא, יואו. תירגעי.
כמובן שפודריק חסר כל שימוש, לא יודע לרכב על סוס ולא יודע להשתמש בחרב. מעניין במה הוא יועיל בהמשך.
סרסיי וג'יימי
אני הרגשתי שהחל מהאונס בעונה שעברה ליד גופתו של ג'ופרי, היחסים בין השניים מעולם לא חזרו להיות אותו הדבר. כבר לא מרגישים שהם זוג אוהב... ואהבתי את הסצנה ביניהם שבה הם אומנם מדברים על הילדים המשותפים שלהם ביחד, אבל בסופו של דבר ג'יימי נמצא רק בתפקיד משמר המלך ופונה אליה כ-"הוד מעלתה". אין ביניהם כבר כינויי חיבה או אהבה.
דורן
מקסים לראות מקומות חדשים ותרבויות נוספות בווסטרוז, זה ממש מרגש אותי! אבל המשחק של אלריה חול מעצבן אותי, גם היא דרמטית מדי. אבל גם הנסיך מעצבן אותי, כי הוא אדיש מדי למרות שאחותו ואחיו מתו באותו המקום באמצעות אותם האנשים.
המועצה הקטנה של דאינריז
אני ממש אוהב את המועצה הקטנה שהיא הקימה לעצמה!! כמובן שיש נציגות לעבדים ולסוחריהם ומעמד העצות שלהם שווה בעיניי דאינריז. ממש הרגשתי את ההתלבטות שלה.
סלמי כמובן מאד שקול ומחושב, כי יש לו ניסיון בצורה שבה מלך צריך להתנהג. אהבתי לשמוע את הסיפור שלו על המלך המשוגע, שזה סיפור שמתחבר בדיוק עם הסיפור של ג'יימי, כיף לי לשמוע על דברים שקרו טרום-העלילה שאנחנו מכירים.
טיריון וואריז
אומנם אני א-ו-ה-ב את השנינות של ואריז ואני א-ו-ה-ב את חוכמת החיים של טיריון ואני ח-ו-ל-ה על סצנות שמשלבות את שני השחקנים האלה ביחד, אבל.....
אני מכתיר בזאת את הסצנה ביניהם הפעם כמנצחת בקטגוריית "השיעמום הגדול בפרק הנוכחי".
אין לי אפילו מה לחפור על הכלום שקרה בסצנה ביניהם.
המועצה הקטנה של סרסיי
קודם כל, נדמה שסרסיי כבר נדחקה לפינה והיא מצהירה בגלוי על רצון הנקמה שלה בטיריון. היה קצת מרתיע לראות את הראש של הגמד על השולחן.
ובנוגע למועצה הקטנה של סרסיי, *אנחת רווחה* כאלו סצנות אני אוהב בסדרה!!
זאת סצנה קלאסית שזכתה בעיניי בקטגוריית "(כמעט) כולם מסתובבים על האצבע הקטנה של סרסיי".
נתחיל עם מושבי הכיסאות סביב השולחן - ממש אפשר לראות את ההירככיה בין הדמויות בסצנה.
נמשיך עם התחמנות של סרסיי בכך שהיא נותנת תפקידי חרטה ללורד טיירל ולמלומד העליון, כדי להשכיח מהם את התפקידים החשובים במעלה המלך.
וכמובן ההתנצחות בין שני הלאניסטרים: סרסיי ודוד שלה. ברור לחלוטין שקבאן יודע איך העניינים מתנהלים והוא מסרב להיות עוד שחקן בהצגה הזאת. הוא העמיד אותה במקום ואז השפיל אותה. תענוג!
ג'ון שלג בחומה
כן, היה ידוע שסטאניס יגער בג'ון שלג על כך שהוא הרג את מאנס ריידר טרם זמנו, אבל לא יעשה לו יותר מכך. ג'ון סופסוף מתמודד עם האפשרות לעזוב את משמר הלילה ולחזור חזרה הביתה כלורד ווינטרפל, אבל ברור שהוא הבן של אבא שלו... ושהנאמנות שלו למקום תהיה חזקה יותר מהרצונות האישיים שלו. זו הייתה סצנה ממש טובה! וכמובן שסצנת בחירת הלורד המפקד של משמר הלילה הייתה מעולה!! Go Snow!
ובתואר "הסצנה האמיתית ביותר עד דמעות" זכתה סצנת הסיום של דאינריז
ממש הרגשתי את דאינריז מתלבטת בנוגע לעונש של העבד שיושב במועצה הקטנה שלה. היא יודעת שהוא צודק, אבל מצד שני היא חייבת לפעול לפי החוק שהיא מאמינה בו. כשהיא הציגה אותו על הבמה מול כולם, לרגע מסוים חשבתי שאולי היא תרחם עליו ותציג שהיא מלכה רחומה... אבל היא הייתה חייבת לפעול לפי החוקים שהיא הציבה. הרגישו את העוצמה של הסצנה, הרגישו שהיא מתלבטת קשות - היא שחקנית מעולה! העבירה כל תחושה ורגש.
יחסית לפרק שעבר (שהיא הייתה בו מלכה חלשה מאד וחסרת עמוד-שדרה), הפעם הציגו אותה כמלכה חזקה יחסית, אבל אנושית. והאנושיות הזו באה ממש לידי ביטוי מיד אחרי עונש המוות של העבד: הבריחה שלה תחת משמר כבד והרצון שלה להיות לבד בחדר ללא שמירה... סוחרי העבדים שונאים אותה ועכשיו אפילו העבדים עצמם שונאים אותה. כשהיא יוצאת החוצה, אני מניח שעוברות לה בראש מחשבות שאולי התפקיד הזה גדול עליה, אבל אז היא רואה את דרוגון.
אם מוציאים רגע את סלמי מהמשוואה, דרוגון הוא האחרון שנשאר "חבר לצידה" (הגיוני להגיד "חבר" על דרקון?
), כי ראינו ששני הדרקונים האחרונים שונאים אותה במערה. ופתאום החבר שנעלם לתקופה ארוכה חזר אליה והיא הצליחה להעביר לצופים את הרגשות שבכך. ואז הוא עף ממנה לפני שהיא נגעה בו. נשבע שהיו לי דמעה או שניים.
מצד אחד זו הייתה פשוט סצנה קשה (עונש המוות לעבד והבריחה שלה משם) ומצד שני זו הייתה סצנה עצובה (הבדידות שלה והמעוף של דרוגון)... אחלה דרך לסיים את הפרק.
