ערב טוב אנשים! יצא לי היום לחשוב על

Aronsona

New member
ובכן רינתי, מסיבה כזו או אחרת אני היחיד מבין

חברי שנמצא בפורום כל שהוא ויש לו סוג של "חיי וירטואליה". כולם מסתכלים עלי כמו על תמהוני בעניין. חיי החברתיים לא השתנו כלל.
לחילופין לא פגשתי אף פעם אף אחד מחברי הוירטואליים, (את מכירה את כולם כי אני לא כותב באף מקום אחר), עם אחד דיברתי בטלפון.
אני ממש לא מעדיף לסמס במקום לדבר אבל בהחלט משתמש בווטסאפ כאשר זה מתאים.
המכרים הוירטואליים שלי רק מוספים למכרים האחרים.
כלום לא יכול להחליף את מפגשי החברים לכוס קפה, לאחרונה בטאצה ד'אורו למשל. זה כיף שאין לו תחליף.
 

רינתי77

Active member
מסכימה לגמרי שזה אינו תחליף.

זאת אשליה לחשוב שכן.
אפרופו, איך טאצה ד'אורו? ממליץ?
 

Aronsona

New member
האוירה נהדרת, האוכל בסדר ולא יותר

מאחר ואנחנו הולכים לשם רק להיפגש וכל השאר זה כדרך אגב, אז אנחנו מאד אוהבים כבר שנתיים בערך.
 
בואי נגיד כזה דבר

הייתי מעדיפה שניפגש כולנו איזה פעמיים בשבוע ונדסקס ,
מאשר ש"ניפגש" פה בפורום.

בפועל כל הדיגיטליה והתקשורת ברשתות החברתיות זה מגניב לאללה,
כי באמצעותם מצאנו אנשים שלא ראינו ודיברנו איתם שנים..
אבל, אנחנו נשאבנו לזה...
כבר מתעצלים לצאת החוצה, יש מחשב וחברים מקוונים.
 
ריינה, זה מאוד תלוי

בתקפות שונות בחיי שעל בסיס התנאי הזה אני בוחרת מה מועדף עלי.
לעולם אעדיף שיחה פנים מול פנים כשבמבע העיניים משתקפות
כל המחשבות והתחושות כולן, מבע המותיר מאחור גם את המילים.
לא אוהבת לסמס, מעולם לא אהבתי. יש בזה מן הניכור.
נדמה לי שפעם כתבתי את זה אפילו כאן, המדיה מעניקה תחושה
כוזבת. לכאורה מקרבת בין האנשים ובו במידה מנכרת.
ותחושת בדידות לא באמת נעלמת, נהפוכו היא מתעצמת.
 

פונפון32

New member
ממש לא רינתי.

האנשים שמרגשים אותי בוירטואל עוברים למציאות, כל אחד בקצב שלו.
עד היום, יצאו לי רק דברים טובים, כי למרות הררי הזבל, תמיד אמצא יהלומים.
אעדיף לדבר מאשר לסמס. תמיד.
אני אוהבת לשוחח באותה מידה שאני אוהבת לכתוב.
כן, יש לי יותר אנשים לחלוק איתם חוויות. זו לא אשליה כי מאחורי כל ניק יש אדם. זה לא כל כך תלוש מהמציאות.
 
למעלה