בהישרדות...
המצב יותר יציב, אבל יציב על החרדה. אני לא מצליחה להיפטר מזה ולצאת מזה, קשה לי, רע לי, אני בלחץ מכל דבר. כל הראש שלי בבלגן, לא יודעת אם זה בגלל החרדות או בגלל התרופות או סתם בגלל החיים שלי, או בגלל שלושתם, אני מרגישה שאני לא מסוגלת כבר לחשוב באופן צלול ובהיר.
האמת שקצת חזרתי להיפגש עם חברים, אבל אני מוצאת שקשה לי להיות עם אנשים ואני נודדת לתוך עצמי ולפעמים רק מחכה שזה יגמר.
בבית סוגרת את הדלת ומנסה לנוח בעולם שלי. רק לנוח מהכל ואין מנוחה. קשה לי גם לכתוב בפורום בזמן האחרון...
גם נורא קשה לי פיזית, בגילי "המופלג". אני עייפה ומותשת, נפשית, רגשית, גופנית... לא מסוגלת אפילו לעמוד באוטובוס, לפעמים מחכה שיעברו 2 אוטובוסים כדי שיגיע אוטובוס ריק ואני אוכל לשבת. מייבשת זקנים שרוצים לשבת
זה ממש חלום רע. הפתרון היחיד שמצאתי הוא לשחות מתחת לגל הזה עד שהוא יעבור, אם וכאשר...
המצב יותר יציב, אבל יציב על החרדה. אני לא מצליחה להיפטר מזה ולצאת מזה, קשה לי, רע לי, אני בלחץ מכל דבר. כל הראש שלי בבלגן, לא יודעת אם זה בגלל החרדות או בגלל התרופות או סתם בגלל החיים שלי, או בגלל שלושתם, אני מרגישה שאני לא מסוגלת כבר לחשוב באופן צלול ובהיר.
האמת שקצת חזרתי להיפגש עם חברים, אבל אני מוצאת שקשה לי להיות עם אנשים ואני נודדת לתוך עצמי ולפעמים רק מחכה שזה יגמר.
בבית סוגרת את הדלת ומנסה לנוח בעולם שלי. רק לנוח מהכל ואין מנוחה. קשה לי גם לכתוב בפורום בזמן האחרון...
גם נורא קשה לי פיזית, בגילי "המופלג". אני עייפה ומותשת, נפשית, רגשית, גופנית... לא מסוגלת אפילו לעמוד באוטובוס, לפעמים מחכה שיעברו 2 אוטובוסים כדי שיגיע אוטובוס ריק ואני אוכל לשבת. מייבשת זקנים שרוצים לשבת
