הצפיפות, ההמוניות, ה רבגוניות - אלו הן נשמתו של שוק לוינסקי
יגעו בה, בשם הקידמה - תשנה את פניה לעד.
כל אשר תארת נכון בימי שישי בלבד, אבל אז השוק חוגג את שיאו.
כרגע העירייה (כפי שאני רואה) משפצת תשתיות, ועושה זאת רחוב אחר רחוב, בזהירות ובהתחשבות.
נכון שהחניון הענק בשוק העליה עליו השלום, הפך לאתר בניה, אבל עדיין קיימים חניונים פרטיים ברדיוס
בלוק מהשוק ובעלות של 25 ₪ ליום.
בשוק מרוכזים מוקדי משיכה: מעדניות, חנויות מתמחות (תבלינים, פיצוחים, קטניות ויבשים אחרים ואפילו מוצרים
לקונדיטור לצד עסקים לכלי מטבח) - בקיצור : גן עדן למבשל ולאופה. לכן, אין פלא שמגיעים אליו בקביעות
קונים מרחבי העיר ובנותיה.
המסעדות, הברים ובתי הקפה סוגרים פינה ומשלימים את החוויה לכדי שלמות.
לא בכדי מתקיימים בלוינסקי ״סיורי אוכל״ לישראלים ונוכחות תיירים הולכת וגוברת להנאתי.
יחד עם זאת, ברור לעין כי השינוי כבר על סף הדלת: תראו תדיר את הבניינים (שהיו פעם יפים מאוד) נהרסים
לטובת בנייני ״בוטיק״, אוכלוסיה יוצאת ואחרת נכנסת. על כן, להערכתי, יש לנו 5-10 שנות חלון להינות מהקיים.
הנה כמה מהמקומות שבהן אנו קונים: יומטוב, גבאי, הירקן שבלוינסקי פינת נחלת בנימין, חייק, לופו, קופי לאב ומפעל
הגרעינים שלידו.