אני חייבת לשתף את זה
אז חזרתי היום מהגיחה שהייתה באנדרטת הנח"ל, זה היה מיותר אבל על זה אני לא רוצה לדבר...
אתמול עשו לנו סיור במבנה עצמו (הבניין. לא הלוח עם השמות) ובסוף הסיור נתנו לנו להסתובב בקומה האחרונה ששם יש אגפים לפי שנים, והמדריכה אמרה לפנות אליה אם אנחנו מחפשים אנשים ספציפים ואני חיפשתי. חבר מאוד טוב של דוד שלי מת בצבא ולפני כמה שנים הייתי באזכרה שלו ומאז אני רוצה לדעת על אותו אדם והקשר שלו עם דוד שלי.
היא הפנתה אותי לאגף ששם הוא כנראה נמצאה (ידעתי רק את השם שלו וממה בערך הוא מת) ובסוף מצאתי (זאת אומרת הוא הראשון שהלכתי אליו). בתוך המגרה היה ספר יזכור על הפרטים על אותו אדם ומכתבים שכתבו לו ובין המכתבים היו שני מכתבים שדוד שלי כתב להורים שלו ולו... כשקראתי את זה הייתי בהלם, זאת אומרת... אף-פעם לא ראיתי אותו במצב כזה- שביר וחלש, אני קראתי את זה והייתי בשוק חוץ מזה שאף פעם לא ראיתי את דוד שלי במצב הזה הוא גם דיסגראפי ברמה קשה מאוד והעובדה שהוא כתב את זה היה שוק עבורי. כל עוד שהייתי במבנה אני לא בכיתי, רק סיפרתי את זה לכמה אנשים וכתבתי להורים של אותו חבר. כשיצאתי משם התחלתי לבכות וכמובן שגם סירתי את זה לתאומה שלי שגם לא האמינה לזה וגם קצת בכתה. בין היתר היא הזכירה לי משהו ששחכתי, אחרי אותו שאותו חבר מת אז דוד שלי אמר לסבא וסבתא שלי להמשיך לבקר את ההורים שלו וככה בעצם סבא וסבתא שלי וההורים שלו נעשו חברים.
והיום אמא שלי סיפרה לי עוד כמה דברים שלא ידעתי עליו, היא גם לא ידעה על המכתבים וגם הייתה בשוק. היא גם אמרה לי לכתוב לדוד שלי על זה, אבל אני מפחדת.. אני מפחדת שנכנסתי למקום פרטי ואני לא רוצה להחזיר אותו לזה... אבל אני ממש רוצה לדבר על זה עם מישהו...
חוץ מזה, אני כבר לא זוכרת מי אמרה לי את זה, אמא שלי או התאומה שלי שדוד שלי כל פעם שהוא בא לארץ (הוא גר באנגליה) מבקר את הקבר של אותו חבר ואת ההורים שלו וכשהיה את הר הגעש לפני כמה שנים הוא ממש שמח, כי הוא יכל להיות בהזכרה שלו אחרי הרבה שנים והוא פגש את החברים שלו מהצבא...
אני אפסיק לכתוב עכשיו כי אני בקושי רואה את המקלדת מרוב דמעות