עם כמה שאני אוהב את אריק
ואוהב זה אנדרסטיימנט כן? יום בחיים זה יום בחיים,והחיקויים יהיו מעולים ככל שיהיו לא מתקרבים לזרת שלו. הגדולה של השיר אגב זה בכלל לא הגיטרות (זה כבר שמור לשירים כמו LET IT BEׂ) אלא הפסנתר,העיבוד התזמורתי,הכאוס הפסיכדלי בסוף ובכלל ג'ורג' מרטין.
עם כמה שאני אוהב את אריקבמידה מסויימת אתה צודק
כי הגיטרות של רוב הקסלי וחיים רומנו יותר דומיננטיות כאן מאשר הגיטרה של ג'ורג' הריסון בשיר המקורי, וגם הצד הרגשי יותר ישיר וחזק...
(מי חשב שאני אי פעם אשווה את ג'ורג' ז"ל לגיטריסטים של הצ'רצ'ילים... החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תכניות אחרות, כמו שאמר ג'ון ז"ל...)
ואוהב זה אנדרסטיימנט כן? יום בחיים זה יום בחיים,והחיקויים יהיו מעולים ככל שיהיו לא מתקרבים לזרת שלו. הגדולה של השיר אגב זה בכלל לא הגיטרות (זה כבר שמור לשירים כמו LET IT BEׂ) אלא הפסנתר,העיבוד התזמורתי,הכאוס הפסיכדלי בסוף ובכלל ג'ורג' מרטין.