אז לונדון.
הבטחתי לחלקכם שאסכם פה. אז...
איפה מתחילים. אעאעאעעאע.
אני מזהירה מראש שזה לא ממש היה ביקור תיירותי. זו הפעם השלישית שלי בלונדון, אז הפעם בעיקר הייתי חנונית ושמנה
אז... היכונו לחפירות על הארי פוטר ושאר דברים גיקיים והרבה פחות התלהבות מהלונדון ברידג' וזה...
אז יום שני, אני עולה על המטוס. אמאמאמא. הטיסה הראשונה שלי לגמרי לבד הייתה כשהייתי בת 7, וזה עדיין מלחיץ בכל פעם מחדש T_T ובדיוק ראיתי את פינאלה 8 של האנטומיה של גריי, מי נתן לי לעלות על מטוס!?!?!?@#%@^ אעאע. אבל הנה עליתי. ונחתי בשלום D:
אז אמא של החברה שאירחה אותי היא מנהלת התחנה של אל-על בהית'רו, אז הלכתי אליה והיא מיד סידרה לי מונית לביתה 3> ובמונית... נהג שעובד 20 שנה עם אל-על, ויש לו אחלה עברית! "אני כריש גדול!" "את פרחה?" *שם אייל גולן* "אני לא אוהב את זה אני לא ערס" וזה היה פשוט קומי
"איך אומרים כריש בבת?" "המממ... כרישה? כרישה |כמוהירק|?" "את כרישה גדולה!"
ולונדוןןןןןןן כל כך גדולה ויפה אפילו שהיה לילה ומאוחר ממש זה היה מהמם 3>
אני מגיעה לבית חברתי שהיה מלון 94568349 כוכבים. קיבלתי חדר משלי עם מיטה עם מרקם של ענן. הדבר הכי רך ונוח בעולם 3> מקלחת חמה ומגבת, ו... אייפון כדי להסתובב איתו בלונדון וליצור עם חברה שלי קשר במידת הצורך ובמקרי חירום
איזה שירות זה?! כמובן שמקרי חירום לא באמת היו אלא בעיקר תיוגים בפייסבוק של "אמגאמג תראו איפה אני!"
יום שלישי, לחברה שלי יש לימודים אז אני צריכה להסתובב לבד. טוב, מסע בפיקדילי ליין!
עצירה לשבח את הטיוב של לונדון כאמצעי התחבורה היעיל והגאוני בעולם 3> באמת שאם זה היה בישראל זה היה חוסך לכולנו כל כך הרבה צרות! ובכלל, אני ממליצה לכל מי שבא לבקר – מטעינים אוייסטר (רב-קו לונדוני) שבועי ב-30 פאונד ונוסעים חופשי באזורים 1-2 שהם מרכז לונדון והסביבה, כולל אוטובוסים ורכבות. חוץ מפעם אחת שיצאתי מהאזורים כדי להגיע לטור של WB זה הספיק לי כדי להגיע לכל המקומות העיקריים והשווים. D:
אז... הפיקדילי ליין, כן. נסעתי לארלז קורט לחפש את הטארדיס! אני יוצאת מהתחנה, הולכת שמאלה. הולכת הולכת הולכת. איפה הטארדיס? אולי בכיוון השני. עושה אחורה פנה. ממשיכה ישר ישר ישר. איפה הטארדיס? מחליטה לוותר וחוזרת לתחנה. רגע, מה זה, הטארדיס מול התחנה! פשוט עומדת לה שם כמו police box רגילה. אף אחד לא מתייחס אליה
אפילו התפדחתי לבקש ממישהו שם לצלם אותי כי כולם פשוט התעלמו ממנה! אז צילמתי איזה שתי תמונות שלה וחזרתי לתחנה.
|מספרת את זה לחברה הוביאנית במיוחד| |החברה מתחילה לבכות| "אל תבכייי" "איזה זילות של הטארדיססס! אלוהים נותן אגוזים למי שאין שינייםםםםם
"
משם... ממשיכים בפיקדילי ליין לקינגס קרוס! בפעם הקודמת שהייתי שם בכלל לא ידעתי שבאמת יש רציף 9 ושלושה רבעים
אבל הפעם מצאתי אותו ממש מהר. יש שם מישהו שמצלם תמונות רשמיות ואז מפתח אותן תמורת כסף. ביקשתי ממנו לצלם אותי... "אני בדרך כלל לא עושה את זה אבל את כאן לבד אז בסדר"
יאיי!
וליד יש חנות שכולה ה"פ. צפרדעי שוקולד! ברטי בוטס! שרביטים, סווצ'רטים, צעיפים, עניבות, סיכות, הכל בערךךךך 3> אבל זה פשוט גזילה. מי רוצה לקנות סווצ'רט של ה"פ ב-45 פאונד?! במחיר הזה הייתי הולכת לראות שוב וויקד!
אז ויתרתי על לקנות מליון דברים והחלטתי לקנות כרטיס לרכבת בשביל המזכרת, כי חייבים
היה נורא קשה ללכת. אבל הלכתי.
חזרתי בפיקדילי ליין ללסטר סקוור ומשם הלכתי ברגל לחנות החנונים האולטימטיבית, פורבידן פלאנט. ויש שם הכללללל. כל הסדרות בעולם, כל הספרים בעולם, אפילו מדריך גיקים עדכני עם תמונה של שלדון
כל כך מגניבבבב. וגם שם היו מלא דברי ה"פ שרציתי T_T מפתה ביותר... בסוף קניתי רק כמה מתנות לחברות. המוכר: "מעריצה של דוקטור הו?" "הממ, חברות שלי D:" *שוטף אותי בבריטית* "
" *חוזר על זה לאט* "אעעע. D: יס!"
משם חזרתי לי ללסטר סקוור כי חברה שלי סיימה עם הלימודים D: עשינו טיולון קטן ועברנו בין החנויות השונות והמגניבות שם
אז לאלו מביניכם שיודעים יש לי חיבה לתרבות היפנית, אז עברנו בחנות בשם ג'פן סנטר עם מלאמלא אוכל יפני ושטויות יפניות שמנהלים אותה יפנים 3> וקנינו יין שזיפים יפני לארוחת שישי שלנו
וכל מיני לחמניות אורז ממולאות 3> זה מצחיק, לא אכלתי הרבה אוכל בריטי בלונדון אלא בעיקר אוכל משמין אחר
אז חזרנו לבית של חברה שלי לאכול את כל האוכל היפני שקנינו (לא סושי!) וישר אחר כך יצאנו לאכול עוד!
הפעם אוכל אמריקאי. היינו בדיינר מגניב כזה שיושבים בו על הבר ומזמינים המבורגר עם צ'יפס וטבעות בצל ומילקשייק 3> וזה היה טעיםםםם. ומושחט ביותר.
משם הלכנו למיוזיקל שקיבלנו אליו כרטיסים בחינם! סינגינ' אין דה ריין. מבוסס על הסרט הישן נושן ההוא... זה היה מיוזיקל די מטופש ולא הותיר בי רושם מטורף כמו וויקד
אבללל הוא היה די חמוד ובאמת ירד עליהם גשם!@#% הפולניה שבי התחלחלה מהמחשבה שהם עלולים להתחשמל לנו על הבמה, אבל זה היה ממש מגניב. ומי שהיה בשורות הראשונות נרטב
חמודי. וכך תם לו יום שלישי!
ברביעי הייתי צריכה לאזור את כל האומץ שבי ולצאת מלונדון לווטפורד לגמרי לבד. אבל הסטודיו של WB לגמרי שווה את זה 3> אז לקחתי טיוב לתחנת בייקר סטריט האגדית שכל הקירות שלה מצופים בפטרן של שרלוק ומקטרת, ואם לא הייתי ממהרת לגמרי הייתי עוצרת לצלם, זה היה מהמם. אבללל זו גם הייתה תחנת הטיוב הכי שטנית שהייתי בה אבר. הייתי צריכה לעבור איזה 200 רציפים כדי למצוא את הרציף ליוסטון, שמשם לקחתי את הרכבת לווטפורד ג'נקשן. אבל הצלחתי! ברכבת היו מלא ילדים. ובשלב כלשהו עליתי על זה שכל הילדים האלה הם בדיוק בכיוון שאליו אני הולכת. או כמו שאמרתי לחברה שלי: "אני מוקפת באנשים שעוד יש להם תקווה לקבל בגיל 11 את המכתב שלהם מהוגוורטס." Who cares! אעאע. הגעתי וחיכיתי לי בתמימות לשאטל שיקח אותי לאולפנים.
מגיעים לאולפנים! אעאעאעאעאעאעאע |פאנגירל| הכל שם מצופה בתמונות מהסרט. כל כך מהמם. בכניסה יש את הדובשנריה 3> וחנות מזכרות שמגיעים אליה גם בסוף הסיור. וכשנכנסים לתור לכניסה לסיור רואים את הארון מתחת למדרגותתתת
שזה הכי ההתחלה. ואז מכניסים אותנו@#$%@# געגעגעגע.
הדבר הראשון שאני רואה כשאני נכנסת – פוסטר של הארי והכיתוב "הארי פוטר ואוצרות המוות." בעברית. מה?!
ואז מגיעה המדריכה שדיברה בבריטית מאוד איטית וברורה 3> או אולי פשוט בגלל שזה הארי פוטר הבנתי הכל
וסיפרה שיש מסביב פוסטרים מכל העולם. ובאמת אחר כך עלו פוסטרים בסינית, הודית, פורטוגזית וכד'... היה משעשע
הכניסו אותנו לאולם שבו הקרינו לנו סרטון שבו דניאל רדקליף, רופרט גרין ואמה ווטסון מדברים על כך שהאולפנים היו הבית השני שלהם במשך 10 שנים. מתוקים
ואז המסך עולה ויש דלתות לאולם הגדול!@$#@# אעאעאעע. קוראים לכל מי שחוגג יום הולדת לבוא לפתוח את הדלתות. אם היה איתי מישהו הייתי לגמרי טוענת שיש לי יום הולדת
מה, היה לי יום הולדת 21 וחצי ושלושה ימים!!1 אבל לא נראה לי שזה אמין במיוחד ללכת לסיור הארי פוטר לבד ביום ההולדת
אז ויתרתי ופשוט צילמתי את הדלת בפאנאטיות 3>
