קריאה דיגיטלית...

avivs

New member
קריאה דיגיטלית...

נתקלתי בכתבה שמדברת על השפעת הקריאה הדיגיטלית שלנו על היכולת שלנו לקרוא ספרים רגילים.
במשך היום אנחנו מבלים שעות בקריאת פוסטים, כתבות קצרות, אימיילים, הודעות ועוד. הראש מתרגל לטקסטים הקצרים שלא מצריכים לרוב קריאה מעמיקה במיוחד. גם טקסטים רבים מלווים בתמונות, אייקונים ופונטים משתנים. לפי הכתבה יש לזה גם השפעה על היכולת שלנו להתמסר לטקסט ארוך יותר.

זה נשמע לי הגיוני ודי מדאיג. לא מזמן דיברנו כאן על השפעת הקינדל על המוכנות שלנו להתעקש לסיים ספר שלא זורם, למרות שכל כך קל להתחיל משהו אחר.
זה לא בדיוק אותו הדבר, אבל לי לפחות זה הגיוני שהתפתחות הטכנולוגיה משפיעה על הקושי שלנו להתמודד עם טקסטים מאתגרים יותר מאלה שאנחנו נחשפים אליהם ביום יום.

רוב הטקסטים שאני קורא על האייפד הם כאלה שאני מסיים תוך כמה שניות, אז המעבר פתאום לספר באורך מאות עמודים הוא משהו שהראש יכול לתפוס כהפרעה. למזלי הראש שלי מיומן בטקסט ארוך, אבל כשאני חושב על האדם הממוצע, שלא קורה על בסיס קבוע סיפורת, זה בהחלט נראה הגיוני שהמשימה הזו תהיה לו קשה במיוחד ככל שיחלוף הזמן.

חפרתי


שתהיה חזרה קלילה לשגרה לכולנו

http://www.washingtonpost.com/local...8028d2-b5d2-11e3-b899-20667de76985_story.html
 
יש בזה משהו, אך לי אין כל בעיה

לקרוא טקסט ארוך. להיפך, אני אוהבת ספרים ארוכים.
 

הייזל

New member
אני קוראת טקסטים ארוכים בלי בעיה

נכון, אני דבוקה כרגע לפנטסיה אורבנית ושם רוב הספרים בקושי מגרדים את הארבע מאות ממתחת אבל יש סופרים וסופרות שיכולים לתת הרגשה שגם 200 עמודים זה ארוך מדי וזה לא קשור למדיה בה אני קוראת.
אני אוהבת ספרים ארוכים ועם הריידר זה פשוט נהדר כי רוב הספרים הארוכים הם בעלי מסה מרשימה ואפשר להשתמש בהם כמשקולת אם הם בהארד קופי. הרבה ספרים כבי כרס הרתיעו אותי מלקרוא אותם בגלל המשקל שלהם וכעת בריידר זה בכלל לא שיקול.
 
אצלי הקינדל שיפר מאוד את הבעיה הזאת

כשהייתי קורא במחשב אז פעמים רבות הייתי מוצא את עצמי גולש באינטרנט ונוטש את הקריאה, כי ראיתי איזה מונח לא ברור בספר והלכתי לחפש באינטרנט ומפה לשם.

דווקא עם הקינדל (שכמובן מנותק מהרשת אצלי) זה שוב אני והספר לבד ואין הסחות דעת מידיות.
 
ההבדל בין קריאה קצרה ואקראית לבין קריאה מכוונ

ת.

השינוי העיקרי בהרגלים שלי הוא שאני פונה אל המחשב כשאני רוצה קריאה קלילה של קטעים קצרים. כמו בתפוז עם הקפה של הבוקר. בפייסבוק כשהראש צריך הפסקה וכד'. הספרים הפכו לבילוי נפרד. כבר לא ספר על השולחן שזמין לכמה פסקאות עם הקפה, אלא מעשה מכוון של קריאה נינוחה וארוכה.
 

avivs

New member
זה פחות עניין של

״מה אני בוחר לעשות״.
אנחנו, לרוב, מבלים יותר זמן בקריאה של טקסטים קצרים ומצומצמים, לכן אחרי תקופה מסוימת הגיוני שהראש יתכוונן יותר על מצב של קריאה קצרה.
זה פשוט נשמע לי הגיוני שמדובר בתהליך שבסופו של דבר ישפיע על היכולת של האדם הממוצע להתמודד עם ספר ארוך או מאמר מורכב.
 
לא יודעת מה בקשר ל'אדם הממוצע'

אני קוראת 3-2 ספרים בשבוע וקוראת הרבה טקסטים קצרים על המחשב, ואני לא רואה שינוי ביכולת לקרוא הרבה - אלא שינוי בתזמון של הקריאה בספרים.
אני חושבת שמי שלא קורא הרבה, עושה את זה לא רק בהימנעות מספרים אלא גם בצריכה נמוכה יותר של טקסט ברשת. למשל, בלוגי תמונות ולא בלוגי טקסט, העלאת תמונות ולא סטטוסים כתובים בפייסבוק.
 

MonicaF

New member
חברים, יש מצב שלא ראיתם את זה?

קודם כל אענה לאביב.
כתבת דבריך במקום הלא נכון
נראה לי שכולם פה מנוסים מאד בקריאת טקסטים ארוכים.
לפני מספר שבועות מישהו הראה לי את הדבר הבא:

קריאה מהירה

מסתבר שאנחנו מבזבזים זמן יקר בקריאה רגילה כאשר העין עוקבת אחר השורה, יורדת שורה ומוודאת שירדה למקום הנכון.
מה אם תהיה תכנה (כמו בסרטון שלעיל) שתביא לך כל פעם את המילה מול העיניים, בקצב שלך?

אני יודעת שזה נראה פנטסטי במיוחד לסטודנטים שצריכים להספיק לקרוא המון - אם כי קשה כך לרשום הערות.
אבל יש לי הרגשה שזה פוגע איכשהו בהנאת הקריאה.
נחיה ונראה.
 

pix37

New member
זו היתה אפנה בשנות ה80 ולשמחתנו נעלמה

הוכח שמדובר בשטות גמורה - ובכל מקרה היום כולם עושים זאת באופן אוטומטי בגלל השימוש ברשת. בפועל מדובר בשיטה של סריקת העמוד במהירות והבנת ההקשר - רלוונטי בקושי לקריאה מקצועית ובטח לא לספרות
 

kenny66

New member
זה חוזר, בווריאציה שונה

יש איזה אפליקציה חדשה בשם spritz שעשתה כותרות לפני חודשיים-שלושה.
 

מיכאל ג

New member
כנראה רק רפרפת על ההודעה שלה...

(הו האירוניה...)
היא מדברת על שיטה אחרת לקריאה מהירה.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
ברגע שפספסת אות או מילה כל היעילות הלכה לפח

 

MonicaF

New member
אבל גם בקריאה רגילה אני מפספסת מילה או אות

אבל גם בקריאה רגילה אני מפספסת מילה או אות לפעמים, והאלצת לחזור אחורנית.
 

מיכאל ג

New member
אבל איך חוזרים אחורה בספריץ?

המלים מושפרצות לך על המסך בקצב קבוע. נאמר שלרגע חשבת על משהו אחר. איך את יודעת לאן לחזור אחורה ואיך עושים את זה בצורה נוחה?
 

MonicaF

New member
זה כבר עניין של תכנה

נראה מה יעשו עם הרעיון הזה.
לי זה נראה אפקטיבי מאד.
הייתי המומה מיכולת הקריאה שלי. אמנם באנגלית אני קוראת יותר מהר מאשר בעברית, ובכל זאת, סביר שגם עם עברית אוכל לקרוא מהר יותר מהרגיל.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
לא, כי המילה והאות כל הזמן מולך


ואילו התכנה ממשיכה להשפריץ לך את המילים הבאות על המסך, ועכשיו את צריכה לעצור, ולמצוא את המילה שפספסת... הניסיון שלי עם הדגמה של תכנה כזאת היה גרוע בדיוק בגלל זה. אני מעדיפה שלא יכתיבו לי קצב, אני רוצה שהכול יהיה פרוש לנגד עיניי ואני כבר אקרא בקצב שלי, שהוא לאו דווקא אחיד, אבל אני לא בצבא ואף אחד לא יורה עליי. אני יכולה להחליט שאני רוצה לקרוא משפט או מילה לאט יותר, לעצור או להרהר, לקרוא שוב... יעילות אינה הכול (וכאמור, התכנות האלה הוכחו כלא יעילות במיוחד בסופו של דבר; אולי קוראים מהר, אבל לא קולטים מהר יותר טקסט ארוך ומורכב).
 

מיכאל ג

New member
אגב דיגיטלי, לי קרה פעם ראשונה משהו כזה:

יש לי ספר מנייר של מריו וורגס יוסה. הוא כותב בספרדית אז לקרוא בשפת המקור כבר לא יצא לי. אבל נאבקתי עם הספר הזה והוא פשוט לא עבד לי... נכנעתי והורדתי אותו לקינדל באנגלית. ופתאום הוא רץ. לא יודע אם זה בגלל הפורמט או בגלל השפה. אולי שניהם.

קרה לי פעם משהו דומה עם ילדי חצות. ניסיתי לקרוא אותו ולא הלך עד שעברתי לאודיו ולמרות שלכאורה זה ספר ממש לא מתאים, עם משפטים מסובכים ועלילה שנעה קדימה ואחורה בזמן, דווקא זרם לי הרבה יותר.

בקיצור אין לי מסקנות אבל נראה לי שחוויית קריאה זה משהו מאוד סובייקטיבי.
 
אם כבר זה ישפיע על מישהו

אז זה יהיה על ילדים, שיתחילו עם קינדל ואייפד מגיל אפס, ואז אולי באמת יהיה מרתיע עבורם לראות ספר ששוקל יותר
אבל רובנו קראנו ספרים מנייר עד גיל, כמה, 15? אני לא חושבת שהרגלים שאתה צובר בגילאים האלה כ"כ קל לשנות או לשכוח, אם כבר אז להפך (אני למשל לא קוראת בקינדל או אייפד כי זה פשוט לא מרגיש לי ספר. אני אוהבת ריח של ספר ומסה של ספר ותחושה של דפים וכנראה שיום אחד עץ עצבני יפול על ויהרוג אותי בגלל זה P: )
בכל אופן, אם משהו תופס אותך ומעניין אותך, הוא פשוט תופס אותך ומעניין אותך ולא משנה מה. אני זוכרת למשל שעשיתי פעם קייטנה לילד שהיה ההיפראקטיביות בהתגלמותה: הוא לא היה מסוגל לשבת דקה בשקט, היית מתחיל איתו משחק והוא היה מתמיד בו דקה ואז עולה על שולחן ושובר דברים, ואז מתחיל לצייר ציור ואחרי שתי דקות בורח ומרביץ לילדים אחרים...הבנתם את הרעיון. אבל היה סרט ספציפי אחד (נדמה לי שזה היה מלך האריות) שהיה פשוט משתק אותו. הוא היה יושב מול המסך כמו מומיה מההתחלה ועד הסוף, ואני יכולתי להתעלף בשקט בצד. אני לא אומרת שמלך האריות זה תחליף ריטלין - אני לא יודעת מה באמת היתה הבעיה של הילד הזה - אבל הבנתם מה הרעיון: בגדול, יש דברים שפשוט תופסים את הריכוז שלך. ויש דברים שלא.
 
למעלה