אני מסכים, בערך. ומוסיף.
כבר כמה שנים שהקשב שלי נדפק. וזה לא סתם קשב בהקשר של גירויים חיצוניים לקריאה. זה ריכוז בקריאה, ריכוז בטקסט, במסר. כשאני קורא טקסט ארוך מהמחשב אני מת שהוא יסתיים כמה שיותר מהר, ואם הוא ארוך מדי, זה די מייאש.
בינתיים אני עוד זורם טוב עם קריאה מעיתון או ספר, אבל לפעמים גם שם אני מת שהעניין יסתיים. תלוי כמה הנושא/סיפור מרתק אותי.
אני לא יודע אם הכל קשור זה לזה, והכל מן הסתם מאוד אינדיבידואלי, אבל.
אגב, לא פחות מעניין זו ההשפעה של גודל המסך על הקריאה, וגם על הכתיבה. המסכים הקטנים והחלונות הקטנים שאנחנו קוראים וכותבים בתוכם. מי שעובד ממסך מחשב שולחני/נייד רואה חלונות גדולים, עם הרבה מקום לקרוא או לכתוב. מי שכותב מסמארטפונים למיניהם רואה ריבוע קטן יותר, ואפילו טקסט של כמה משפטים ימלא לו את המסך וירגיש ארוך. רואים את זה כשאנשים כותבים כמה משפטים וחותמים "חפרתי" (מושג מתועב), וכשקוראים את זה במסך גדול לא מבינים באיזו חפירה מדובר.
ככה שאנשים רגילים לכתוב מעט ולקרוא מעט במסכים הקטנים. כל דבר נראה להם ארוך מדי. ולך תקרא ככה ספר, נייר/אלקטרוני, אם אתה לא רגיל לזה.
כבר כמה שנים שהקשב שלי נדפק. וזה לא סתם קשב בהקשר של גירויים חיצוניים לקריאה. זה ריכוז בקריאה, ריכוז בטקסט, במסר. כשאני קורא טקסט ארוך מהמחשב אני מת שהוא יסתיים כמה שיותר מהר, ואם הוא ארוך מדי, זה די מייאש.
בינתיים אני עוד זורם טוב עם קריאה מעיתון או ספר, אבל לפעמים גם שם אני מת שהעניין יסתיים. תלוי כמה הנושא/סיפור מרתק אותי.
אני לא יודע אם הכל קשור זה לזה, והכל מן הסתם מאוד אינדיבידואלי, אבל.
אגב, לא פחות מעניין זו ההשפעה של גודל המסך על הקריאה, וגם על הכתיבה. המסכים הקטנים והחלונות הקטנים שאנחנו קוראים וכותבים בתוכם. מי שעובד ממסך מחשב שולחני/נייד רואה חלונות גדולים, עם הרבה מקום לקרוא או לכתוב. מי שכותב מסמארטפונים למיניהם רואה ריבוע קטן יותר, ואפילו טקסט של כמה משפטים ימלא לו את המסך וירגיש ארוך. רואים את זה כשאנשים כותבים כמה משפטים וחותמים "חפרתי" (מושג מתועב), וכשקוראים את זה במסך גדול לא מבינים באיזו חפירה מדובר.
ככה שאנשים רגילים לכתוב מעט ולקרוא מעט במסכים הקטנים. כל דבר נראה להם ארוך מדי. ולך תקרא ככה ספר, נייר/אלקטרוני, אם אתה לא רגיל לזה.
