אויש, את באמת אובדתעצות, הה?
יש לי כל כך הרבה דברים לומר, אנסה לתמצת:
1. אכן המצב נשמע מאוד מתסכל. את לא מסופקת ולא ממצאת את הפוטנציאל הגבוה שלך, ובאמת, לפי התיאור שלך, אכן, בגלל שמתוכנן הריון ובגלל שאת ממש בחוסר תפקוד מוחלט בזמן ההריונות, זו באמת בעיה מבחינת מציאת מקום עבודה.
2. חייבת להתייחס לגבי המצב הגופני בזמן ההריונות- אני מכירה מישהי אחת כזו, שהתיאור שתיארת את עצמך הוא בול מה שהיה אצלה בכל ההריונות. כלומר- קיימים מצבי קיצון כאלו. יחד עם זאת, רוצה לשאול אותך האם התייעצת עם רופאים/ות לגבי אופציות לסייע מבחינה רפואית? אולי החולשה נובעת מאנמיה שניתן לפתור אותה? אולי אפשר לקחת כדורים נגד הבחילות וההקאות שיקלו בעניין זה?...
3. עם כל התסכול שבדבר (ואני באמת יכולה להתחבר מאוד לדברים שכתבת), אני רוצה להאיר משהו באור חיובי-
העובדה שאתם מסוגלים לכלכל את עצמכם עם משכורת אחת- היא משמחת, ומהווה פריבילגיה עבורך, וצריך לראות את החיוב שבזה. תארי לך שלא היתה לך ברירה מבחינה כלכלית, וכדי לממן את צורכי החיים הבסיסיים היית איכשהו נאלצת לחזור לעבוד- או במקצוע שלך או בעבודות מזדמנות. ואני לא מדברת על מותרות, אלא על צרכים בסיסיים. מרבית המשפחות לא יכולות לחיות ממשכורת אחת (ואני נכללת בהן), כך שאני לא מפחיתה מעוצמת הכאב והתסכול על חוסר המימוש המקצועי, אך מראה לך צד נוסף.
4. להיות אמא במשרה מלאה, שזה מה שאת כעת, זו משרת החיים בעיניי. ואני לא צוחקת ואני לא צינית. ואני לא מתכוונת לעבודות הנקיון, בישול, כביסה וכן הלאה..אני מתכוונת לפניות שלך מבחינת הזמן- לגדל, לחנך, להיות שם בשבילם, לעזור להם בכל מה שנדרש, לפתח אותם, להקשיב להם, וכן הלאה....כמובן שפניות של זמן אינה מספיקה, אלא צריך גם המון כוחות, וכעת משאבי הכוחות שלך הדלדלו, וצריך לדאוג למילויים.
5. כדי לצמצם במעט את תחושת התסכול- האם יש לך איזשהו תחביב שהזנחת במהלך השנים? אולי זה הזמן לחדש התעסקות בו. אולי זה הזמן לחדש עצמך, להמציא את עצמך מחדש במובנים מסויימים, למצוא תעסוקה התנדבותית כלשהי. השמיים הם הגבול. באמת.
תודה על השיתוף ואני מקווה שנתתי לך חומר לחשיבה.
שירה.
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
