מה מונע מכם לממש את החלומות שלכם

[רותי 11]

אני יתחיל בזה ואומר שאין דבר כזה

שהם לא עונים.
עדיף כהתחלה לשאול שאלות קלות
מומלץ וזאת מכיוון שאת לא מצליחה
להיכנס למצב מדיטטיבי כדי להרגיע
את עצמך - את יכולה לבקש מהם
סימנים - את יכולה לבקש שיכתבו לך
את זה על מסך שתשימי מולך יש
המון אפשרויות.

 

[מה איתי מה איתי מה]

אני שמעתי על טכניקה של

כתיבת שאלה ביד אחת ומענה ביד השניה.
באיזו יד את ממליצה לשאול ובאיזה יד לענות?
אני קצת יותר אופטימית כי אני מבינה ממך שהם עדיין קיימים בתוכי
אבל אין לי גישה אליהם כי אני באמת לא רגועה,
לא מצליחה להכנס לשום מצב מדיטטיבי
ובאופן אירוני הסיבה שרציתי לדבר איתם היא שהם יעזרו לי
להכנס לאותו מצב מדיטטיבי שבו יש לי באמת תשובות לכל השאלות
שבו אני שוב חופשיה ובקשר ישיר עם מגדל הפיקוח שלי
שאני מחוברת לרצון שלי בכל רגע ורגע בו אני עירה.

 

[רותי 11]

לגבי היד כותבים ביד החזקה

ועונים ביד "החלשה? אם את ימנית אז תעני ביד שמאל
ועוד משהו השעה המומלצת ביותר היא בשעות הבוקר
המוקדמות כשאת עדיין במצב חצי רדום

 

[מה איתי מה איתי מה]

טוב אני אנסה באמת מחר בבוקר

אני קצת מאוכזבת מעצמי שאני לא יכולה להשתמש במאגר כה זמין בתוכי
והכל בגלל כנראה שאני לא מסוגלת באמת לפגוש את עצמי.
לא מסוגלת רגע להתייחד עם עצמי
תמיד היתה לי בעיה עם מדיטציות ויוגה זה הפחיד אותי השקט הזה.
השאלה היא אם אלה הנתונים שלי- האם יש לי יכולת לעקוף את הקושי ובכל זאת
להתחבר למשהו אחר שהוא לא אני- בלי להיות מחוברת קודם לאותה אני.
כי אם צריך למצוא קודם את 'אני' אז לא נראה לי שהמדריכים יתגלו בפני בשנתיים הקרובות...
אני פשוטה רוצה שהמדריכים ירימו את השאלטר כדי ש'אני' ישוב להתקיים.
כי כש'אני' מתקיים יש לו יכולת אינסופית לראות ולהרגיש.

 

[רותי 11]

הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות לעצמך

זה להיות מאוכזבת מעצמך - קבלי את זה
באהבה ותאמיני לי שהדברים ישתנו לטובה

 

[מה איתי מה איתי מה]

תודה רותי מקסימה לילה טוב

 

[לאונרדו האחת]

תנסי פשוט תקשור בכתיבה עם נר

לצערי הקישורים בקומונות לא עובדים...
פשוט תדליקי נר רשמי שאלה וחכיח למענה
פתחי את הדף בפתיח כללי
אני ____בת_____, פונה אליכם ישויות האור /או הדרכתי , לבחירתך
רשמי את השאלה וחכי למענה....זה לא קשור ליד ימין ושמאל זה בעיקר קשור לתדר בו המסר עובר..תדר של אור.
+
כדאי להתחיל ממדיטציה קצרה, מהדמיה של בועת אור המקיפה אותך או של מגן דוד לפני החזה..שימוש בהגנה לפני תקשור גם יחזק את בטחונך...בעיקר לתקשורים ראשונים עד שלומדים להבחין,
ושתי שתי כוסות מים (תדרים / אלקטרונים חשמל> מים כמוליך...)
אגב נר משמש גם כהגנה בעת תקשור אך כאן הוא אמצעי התקשור.....

שבת שלום....

 

[מה איתי מה איתי מה]

תודה רבה אני אנסה את זה

יש לי בעיה מצד אחד עם טקסים כי אני אדם ספקן מטבעו.
מצד שני יש לי בעיה בהתמדה ואני נוטה לדחות דברים ולרחף סביבם
ומצד שלישי יש לי פחד לגלות משהו שאולי עתיד להיות לי מאוד משמעותי
בגלל שאני חוששת שישנה את חיי- ויש לי בכלל בעיה עם שינויים גם לטוב וגם לרע.
אני פוחדת שתהיה לי תקווה- נשמע מופרע לגמרי אני יודעת, אבל אני לא מכירה את המונח הזה מספיק טוב
ולכן כנראה כל ההתנגדות הזו לשער הזה שעשוי להפתח

אולי גם החשש הזה לממש את כל מה שכל החיים אמרו לי וברחתי מזה כמו מנבואה מרה.

 

[מה איתי מה איתי מה]

כאילו

זה פשוט מדי, זמין מדי מכדי שיהיה אמיתי, שכל התשובות נמצאות ממש פה קרוב, רק צריך לפתוח דלת.

 

[KFIRB]

הנה דוגמא למדיטציה

תבחרי במדיטציה תקשור והדרכה פנימית

 

[KFIRB]

שכחתי הנה

http://www.avihay.net/Hebrew/meditation.htm

 

[snoopytush]

כמו שכפיר אמר כל דבר זה טקס.
גם כל השליליות והסירוב להכניס תקווה לשינוי זה גם טקס

גרמת לי לדחוף את האף לסיפור של הפורום ההוא..

 

[מה איתי מה איתי מה]

יפה

אהבתי. גם הסרוב להכניס תקווה היא סוג של טקס.
אפשר להגיד שבגלל כל ההתנגדות לטקסים פורמלים מצאתי לי טקסים אלטרנטיבים הרסניים

 

[snoopytush]

טוב אם כבר ברכילות עסקינן תראי תראי מה כתבתי לה

...
אני גאה ממש טרחתי לכתוב בצורה פוליטקלי קורקט כמו איזו פסיכלוגית

 

[snoopytush]

וכבר דיברנו על זה שתאמצי את החלק הראשון

במוטו שלי ( טוב זה לא שלי זה של שיר ילדים מעצבן אבל בכל זאת)

 

[snoopytush]

בסוף יצאתי מפשרת ומגשרת

 

[KFIRB]

כמה דברים

אפשר לנסות את שיטת ה"עבודה" של ביירון קייטי על כל משפט שאמרת.

שנית, טקסים נועדו כדי שנוכל להתמסר לפעולה שאנחנו עושים ואנחנו עושים את זה כל הזמן מאז שאנחנו ילדים , אוכלים בישיבה ליד השולחן, בפינה ייעודית לכך, הולכים לשירותים ומטילים בקערת חרסינה את הפסולת שלנו וגם דואגים לסגור הדלת זהו טקס מאוד פרטי ואישי. לפני השינה אנו מתקלחים ועושים טקס הרגעה והכנה לשינה (או מומלץ לעשות כך).
כשאת מבשלת, נכנסת לעבודה אומרת שלום לכולם, גם זהו טקס, את תקראי לזה נימוסין, אבל זהו בהחלט טקס. כשמשלמים בחתונה או בחנות זהו טקס. וכך הלאה.

מה הבעיה שלך עם טקסים?

נעזוב רגע את הבעיה בדחיינות כי הסיבות לה נעוצות אח"כ
"יש לי פחד לגלות משהו שאולי עתיד להיות לי מאוד משמעותי" - מה למשל? מה מפחיד שם? לדעתי האישית מניסיון אף ישות אור לא תפחיד אותך ולא תכוון אותך למקומות שאינך יכולה להכיל עדיין.

"בגלל שאני חוששת שישנה את חיי- ובכלל יש לי בעיה עם שינויים גם לטוב וגם לרע" זה הפחד הבסיסי שגורם לך להיחסם, להסתגר ולהתנגד, מה יקרה אם כן תתני הזדמנות לשינוי? מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות? מה הדבר הטוב שיכול לקרות?


"אני פוחדת שתהיה לי תקווה" למה? במה התקווה מזיקה?

את כנראה מאוד מאוד מיואשת , כי התקווה היא הכוח הכי חזק שאני אישית מכיר, במקום שאין בו תקווה לא ניתן לעשות כלום, כשאין תקווה אין חיים. והשאלה היא- מדוע איבדת את התקווה ולמה את פוחדת לקבל אותה בחזרה?

"אולי גם החשש הה לממש את כל מה שהחיים אמרו לי " מה החיים אמרו לך, חמודה?
"וברחתי מזה כמו מנבואה מרה" ? מה נבאו לך? מה החיים נבאו לך? איזה חיים.? החיים שלך? ולמה הנבואה מרה? ולמה ברחת?


שימי לב שלכל משפט יש סיבות, בהודעתך הסברת לנו את כל הסיבות שזה לא יצליח לך. אני טוען שתצליחי ברגע שתפתרי את המכשולים שהצבת בפני עצמך- הדחיינות היא נגרמת מפחדים, ככל הנראה הפחדים שחשפת באומץ ובכנות רבה.

אם תרצי, אשמח לשמוע את התשובות לשאלות, ואפשרות אחרת שתבצעי בעצמך את ה"עבודה" של ביירון קטי לפי 4 השאלות, לכל משפט שפירקתי כאן.

 

[מה איתי מה איתי מה]

תודה רבה על ההשקעה

יכול להיות שלא שלחתי לי את הקישורים למדיטציה בהודעתך הראשונה....? פשוט לא מצאתי את הדברים שאתה מדבר עליהם בגוף ההודעה הנוכחית.
טוב, יש לי יחסים מורכבים עם טקסים, עם טקסי יומיום פחות אבל כל מה שקשה לראות את הפונקציונליות שלו- נראה לי כמו משהו טכני שמפריד ביני ובין הדבר. זה אמור לתווך אבל אצלי זה מבודד את הספונטניות, את הדרך האישית שלי לפרש את הדבר, מפריע לי כנראה הא- פרסונליות של זה, זה מתרחק ממני ואז אני מאבדת אחיזה ממשית בזה כי זה כבר לא שלי.

המשהו מאוד משמעותי שאני עתידה לגלות זה שיש לי יכולת חיבור על חושית לעולם- ואת זה ידעתי תמיד. הסיבה שאני כנראה מתנערת מהיכולת הזו היא שלא נוח לי לדעת יותר מאחרים, כמו שלא נוח לי להיות מוכשרת יותר מאחרים ולכן אני מצטמצמת. אני רואה לפעמים כמה לאנשים קשה להמצא בנוכחותי והם חשים רע עם הכישורים שלהם שלא בצדק בגלל שאני כביכול בעלת יכולות מוגברות. לכן אני דווקא מרגישה יותר בנתק מאחרים אף על פי שכנראה בפוטנציה אני מבורכת.
הגילוי מפחיד אותי כי אני יודעת שהוא יביא אותי כנראה להיות במגע בלתי אמצעי עם העולם ולחוש את הסבל שלו כמו שחשתי כשהייתי ילדה. אני פוחדת שהאמפתיה הטבעית שלי כלפי העולם תעלה על גדותיה ולא אוכל להכיל את זה וזה יציף אותי. וגם שפתאום אני ארגיש אחריות הרבה יותר גדולה על הקוסמוס וזה יערער את הגבולות של מה שפנימי לי ושלי ומה חיצוני. הגילוי בטח גם יגרום לכך שאני אממש גם את ההבטחה על כשרונות שיש לי בתוך עולם המציאות ועדיין לא ממשתי. שאני עלולה להיות מוצלחת מדי. הפחד הזה לצאת לעולם, להוולד שוב.

התקווה מפחידה מי שהתרגל לחיות בחושך ולא להרגיש יותר, החושך סותם את כל הנקבוביות והתקווה פותחת אותן. זה גם פחד מהצפה אבל גם פחד של התחיבות לחיים. לא היה לי אף פעם חוזה מסודר עם החיים אני פתאום צריכה לתכנן כמה שנים קדימה ועד כה התרגלתי כל שנה להתחייב מחדש לשנה הבאה עם אופציה להפסיק את החוזה.

הפחד לממש מה שאחרים אמרו לי (מתקשרים בעיקר) זה שאני בעצמי מדיום ומתקשרת, ותמיד זה נראה לי מופרך, משהו שאומרים בטח לכולם. וגם לא רציתי את זה. הסיבה שניגשתי לזה שוב היא מקרית אבל בעיקר קשורה למצוקה שקשורה לשאלטר שסגרתי על האני שלי- שאפילו לחיות בצורה בסיסית של מגע בסיסי עם עצמי ועם הקול הפנימי שלי אני לא מצליחה. ואז אני קופאת במקום תרתי משמע. מרוב השפע לא עושה כלום כי אני לא מצליחה לבחור. זה כאילו מממש את הפנטזיה של המיוחדות שכולנו רוצים אותה כילדים. אז הגשמתי אותה באופן אחר אבל לא במובן הרוחני הזה של "כוחות"- שאנחנו רוצים שיהיו לנו כשאנחנו ילדים. זה נראה לי פשוט לא הוגן להעניק לי יכולות נוספות לאלה שיש לי כבר, כאילו יש חלוקה לא צודקת בעולם ולא בא לי להרגיש שוב פעם אשמה, להיות החתול השבע שבחבורה. נורא דפוק אני יודעת, אבל זה מה שעולה לי כרגע בראש. יש בטח עוד סיבות אבל אני כנראה עצלנית מדי כרגע לדוג אותן. אני חושבת שעדיין לא עליתי לגמרי על הנקודה.

 

[KFIRB]

נכון לא עלית על הנקודה.

אני חש ממה שכתבת, המון פחד לצד ייאוש אינסופי.

אני אמנם מתעניין ב"רוח", אך גם מכיר ומוקיר את הטיפול הקלאסי ואת החיים שמלמדים אותנו הכי טוב.

לצערי , במקום שאין בו תקווה, אין בו תזוזה. קיפאון משמים ומשתק. לא אוכל לקיים עימך על הפורום את הויכוח למציאת התקווה, אך היא תמיד תמיד קיימת.

במילותייך מובלע הפחד להיות ייחודית ומיוחדת, את כזו כמו כל אחד מאיתנו בני האנוש, אין יותר מיוחדים ואין פחות מיוחדים כולנו ניחנו בייחוד שונה וייחודי לנו. כולנו מיוחדים במשהו ובעצם קיומנו. ונכון שזו קלישאה, אבל עוד לא יצא לי להכיר אדם רגיל....

אני חושש שדברייך נכונים ואת בנתק מעצמך ולא מאחרים, עלייך להתחבר לכאן ועכשיו, לאדמה, לגוף. לפני שתצאי למסעות הלאה, עולה לי דימוי של ענן , לא בשמיים ולא באדמה, מרחפת, השתמשת בזה בהודעה הקודמת את מדברת המון על נתק וניתוק.התנערות, ניעור וכו'.

את מתארת פצע לצד פחד מהחלמה, מה יש בפצע הזה דבר חיובי שאת כה נאחזת בו?

בחיים בניגוד לעמדות רוחניקיות או אימוניות אין צורך בהתחייבות ארוכת טווח, יש משהו מתפילת ה-12 צעדים, שאומר "רק להיום" זה כה מפשט את החיים, המכור מתחייב בפני עצמו כל בוקר ליישם את "רק להיום" את הגמילה , לא מחר לא בעוד שבוע לא בעוד שנה רק היום. וכך הוא תופס כל יום בפני עצמו, הוא מתחייב לפי ספר לנהוג לפי מסר לפי כל יום תגלגלי "רק להיום" בגוגל ותביני את המסר שמתחלף כל יום בהתאם לתאריך בשנה.

האם כשאת מדברת על חוזה לחיים , למה את מתכוונת? תכניות או עצם החיים עצמם?

עזבי את מה שאמרו לך ועלייך, קחי רק את מה שטוב לך אל תתנצלי בפני העולם והיקום , תקבלי את מתנותיו... והגשימי את חייך !!! ותפסיקי לכתוב דברים שלילים על עצמך את יותר שווה ממה שאת כותבת.

תראי אם את חשה שאת זקוקה לעזרה כלשהי , אולי זאת תהיה הפנייה שלך לישויות האור והם יתנו לך את העזרה באופן לא מילולי? מה דעתך?

 

[מה איתי מה איתי מה]

כן רציתי עזרה מישויות האור

אני לא רוצה מתווכים יותר בעזרה אני רוצה להיות אוטונומית ולמצוא את הכפתור והפתרון בעצמי. לכן העניין של הישויות כה מדבר אלי כי זה לא יחסי תלות. זה פאנל יועצים שהתכנס רק בשבילי ואני מחליטה מתי ואיך
הבעיה שאני פשוט לא מצליחה לפנות אליהם. אני חושבת שחסר לי אולי סמול טוק אבל באמת מה שחסר לי זה עיין שמסתכלת מתוכי החוצה במקום החוצה עלי, והעמדה שלי כלפי עצמי היא מאוד חיצונית, זה משהו קצת דיסוציאטיבי נראה לי אבל זה מה שמפריע לי להתרכז ולהכנס למצב מדיטטיבי כי אני רואה את עצמי מהצד מנסה להכנס למצב מדיטטיבי. זה נראה לי משותף להרבה אנשים צינים שלא מצליחים לכן להתחבר לחווייה.
וזו הנקודה עכשיו אני מבינה ומה שרציתי לבקש מישייות האור- שיחזירו לי את העמדה של העין הפנימית, שיחזירו לי את הריכוז כלפי החוויה כי בלעדיה החיים עקרים וחסרים כי אתה לא חי באמת אלא רק מתבונן בעצמך חי.

אבל אני דווקא בכיוון של צומת חדש עכשיו אני מתחילה להאמין. אני מצטערת שנתגלתה פה תמונה כ"כ עגומה שלי. אני עצובה אבל אני חושבת שיש לי תקווה- הרבה בזכות איזו הארה שהיתה לי שחשתי בהמצאותה של השגחה אישית. הפריע לי עד כה שהרגשתי לבד בעולם, שלא היה הגיון שהכל שרירותי. יש משהו מאוד מחבק ברעיון של השגחה אישית והתאהבתי בו. אני יודעת שאני לא לבד פה. ואני יודעת שיש ישויות שרוצות בטובתי וזה מרגש אותי. אני פשוט לא במגע איתן ולא גילית אותן עדיין אבל אני מאמינה שאני בדרך. אני פשוט לא יודעת מה עושים בדרך ואיך יוצרים אותה בכלל.