בעד מונוגמיה. לצערי הרב, זה חלק ממה
שגרם לזה שהייתי לבד המון שנים.
הרבה שנים שילמתי מחיר כבד על ההעדפות שלי, הבהרתי שאני לא מוכנה ש"ימקבלו" אותי וכמו כן בהחלט
יכול להיות, שהפסדתי במהלך השנים כל מיני הזדמנויות כי לא הייתי מוכנה לצאת עם שניים (או אפילו שלושה כמו שהציעו לי) במקביל.
מבחינתי, מונוגמיה הולכת יד ביד עם חשיבה עמוקה על קשר פיזי.
זה אומר שקראו לי "פריג'ידית", אמרו שאני לא "זורמת" וכינו אותי בעוד שלל
כינויים בגלל שלא הייתי מוכנה "לזרום" למיטה ברגע שהבחור הציע.
בחברה שבה יחסי מין זה משהו שמתייחסים אליו בקלילות (בעיניי קלילות יתרה)
לא פשוט להיות אדם שחושב ומרגיש אחרת.
אני לא מצטערת על כלום, כי בסוף היום אני נכנסת מאושרת למיטה המונוגמית שלי ושל בן זוגי האהוב והאוהב.
אין לי בעיה עם אנשים שחושבים אחרת ממני, יש כאלה שזה עובד להם מצוין.
אני לא בנויה ככה, מעולם לא הייתי.