שאלות 3

noam_ma

New member
המקום היחיד שצפיתי כל השבוע.

אם לא בערוצים הרגילים שם, אז ב BBC, שם יש פרשנות מעולה.
וגם בערוץ הצרפתי היה תענוג לצפות.
אגב, ה-BBC, באתלטיקה כל בריטי שהתמודד הגיע מיד אחרי התחרות שלו לעמדת השידור והתראיין. אצל כולם היה אפשר לראות חיוכים, השדר לא ניסה לקנטר אףא חד מהם וכל הקהל קיבל כל אחד במחיאות כפיים.
כן, גם את אלה שנכשלו והגיעו במקומות האחרונים. זה ההבדל בין הגישה שלהם לגישה הישראלית שמעלה על המוקד כל מי שנכשל.
 
ריצות קצרות - המדריך המהיר

1. יש אגודות יש תחרויות ויש אליפויות.יש אתלטיקה ויש אתלטים
היצוג באולימפיאדה נקבע ע"פ עמידה בקריטריון הישראלי (המחמיר יותר מהאולימפי) זמנים והישגים ולא כמו שנקבעו חלק מנבחרות הכדור הבריטיות ע"י מודעות דרושים בעיתונים.

2. אם אתה לא ברמה עולמית אי אפשר להתפרנס מזה ואם לא התחלת בגיל צעיר כבר לא תגיע להישגים (אלא אם אתה ממש יהלום נדיר בלתי מלוטש). בגיל 30 אתה כבר לגמרי בחוץ.

3. בהחלט היה יצוג. היו הצלחות בעבר הרחוק (שחמרוב במונטריאול היית לוקחת מדליה ב100 משוכות אלמלא הסימום הממזרח אירופאי המסיבי) ויצוג (לא ממש מוצלח) גם בעבר בקרוב.

4. פוליטקלי קורקט אף אחד לא מתעסק בסוגיית הגזע. מעדיפים לייחס את זה להבטים תרבותיים אבל רק "במקרה" כל האצנים המובילים באים ממרכז אמריקה.
 

frager

New member
המשך..

דווקא ראיתי רץ (אם אני לא טועה ל200 מטר) בן 30 ומשהו באולימפיאדה. אתה בטוח שזה גיל 30? ממה שאני יודע שחיקה בכושר מתחילה בסביבות ה-40..

איך אפשר להתחיל להתעסק עם זה? צריך לפנות למישהו? מה הזמן ל100 (או 200) שנחשב רמה טובה?

תודה רבה
 


תבדוק בהתאם למקום מגוריך איזו אגודה הכי מתאימה לך

http://www.iaa.co.il/index.php?uri=/active_clubs

תרים טלפון או גש לבקר ויתנו לך שם את כל התשובות כולל מידת ההתאמה שלך לעניין




(אבל אחרי שתקבל את המדליה אל תשכח איפה הכל התחיל)
 

pcper

New member
אני רוצה להתייחס ל-2

לפי מה שאני יודע זה פחות או יותר נכון.
תמיד יש יוצאים מהכלל, רק כמו תמיד בד"כ הולכים ע"פ הרוב, ורוב האנשים אחרי גיל 40 (ואפילו קצת יותר) כבר יותר קשה להם להכנס לכושר ברמה האולימפית.
אבל שוב, תמיד יש סיכוי ויכולות להיות הפתעות (וזה קורה לפעמים).

תחשוב על זה גם (ל-frager) שנניח שאדם מתחיל בגיל 30 להתעמל, ולעומתו יש מתמעל מאותו תחום (נניח שהם עכשיו באותו גיל), שהתחיל בגיל 12 או קצת אחרי/אחרי, לאותו אחד שהתחיל עכשיו יהיה קשה להביא את הגוף שלו לאותו מצב שאותו ספורטאי שהתחיל בגיל 12 נמצא.

יש גישה שאומרת שמדובר הרבה בגנטיקה בכל הנושא הזה, יש אנשים שלא משנה כמה הם יתאמנו, יאכלו נכון וכו', אף פעם לא יצליחו להגיע לרמה אולימפית.
לכל הספורטאים שאתה רואה באולימפיאדה (למשל), ע"פ הגישה הזאת, יש גנים שמאפשרים להם (אני יודע שזה לא הכי נכון לכתוב את זה ככה, אבל אני לא רוצה להאריך בהסברים...) להגיע לאותה רמה אחרי כך וכך שנים, אבל אחרים, שיתאמנו אותו דבר ואפילו קצת יותר לא יגיעו...
אני יודע שיש כאלה שלא יסכימו עם הגישה הזאת (ואני גם לא אומר שאני הכי מסכים איתה, אבל אני רק מציג אותה).
 
למעלה