הניסיון בטבעת מלמד על חוק מאוד ברור:
מה שהיה היה. מת. נגמר. לא רלוונטי להיום.
מה שרלוונטי להיום זה רמת ההגבלה. לא המספר של הסגירה.
באפריל, בסגירה של 6 התחלת לרזות. ביוני פתחת עד 6.5 ויכולת לאכול בנפאל באופן תקין וסביר.
באוגוסט שום דבר שהיה באפריל או ביוני לא רלוונטי ולא מעניין. מה שהיה מת.
בארץ לא מעניין מה שהיה בנפאל. מעניין מה קורה בארץ. נפאל מתה כבר שבועיים.
מה שרלוונטי באוגוסט ובארץ זה מה שקורה באוגוסט ובארץ, ומה שקורה באוגוסט בארץ זה טבעת מאוד מאוד נעולה.
הכאבים זה דלקת בוושט, כי הבעיה לא טופלה בתחילתה, אלא חיכתה שבועיים, כדי שתחמיר יותר ויותר...
ברגע שיש בעיה לאכול ולשתות מטפלים בה אחרי יומיים-שלושה שזה לא מסתדר, ולא מחכים שזה יחמיר ותהיה דלקת וכאבים, שאז צריך לפתוח הרבה יותר ולטפל הרבה יותר זמן! (או כמו ה"מהדרין" ש"נוהגים" לחכות יותר, עד שתזוז הטבעת מרוב הלחץ ואז בכלל יהיה צורך בניתוח חירום...).
כשאדם לא יכול לאכול בלי להקיא ושתייה גורמת לו לבחילות למרות שהוא צמא - זה מספיק חמור. לא צריך לחכות לסבל נוסף (כאבים, צרבות, התעלפות, מוות...). הסבל הזה מספיק כדי להצדיק את מניעתו והפסקתו!
הניתוח מיועד למנוע מאיתנו סכנה של מחלות כרוניות עקב השמנה, כגון סכרת ומחלות לב, ולא כדי לגרום לנו סבל וודאי וסכנת התייבשות מיידית מחוסר אכילה ומצמא (במטרה למנוע השמנת קילו עד 10 קילו). למות מהתייבשות או להזיק לכליות נזק בלתי הפיך זה יותר חמור מאשר לסבול מסכרת כרונית... אז המטרה לא משרתת את כל האמצעים!
אין סיבה לקוות לטוב, כי ב-99% צפוי שיהיה רע, ואפילו רע מאוד...
לפתוח אתמול. לא במוצ"ש.
לפחות 1/2CC, כדאי כבר 1CC במצב חמור כזה. לחכות שהבעיה תיעלם (אם היא תיעלם). לחכות שלא יהיה שום צורך באומפרדקס ובכל תרופה להקלה. לחכות להחלמה גמורה (לפחות חודש).
אחרי כן, אם צריך, לסגור 1/4CC, לחכות 3-4 שבועות, ולסגור עוד 1/4CC אם צריך בכלל.
בהצלחה וחיים טובים ובריאים וגמר חתימה טובה.