שנתיים אחרי ניתוח טבעת די מיואשת ...
עברתי לפני כמעט שנתיים ניתוח טבעת ,
בשנה הראשונה ירדתי 25-27 קילו ובמצב הזה אני נמצאת גם היום לא מצליחה להמשיך לרדת והאיכות חיים שלי ירדה לאפס .
לא ידעתי שהטבעת כל כך סובלת ממצבי רוח אבל זה כבר ממש קבוע שסגירה שהתאימה לי ביום יום כשאני מגיעה לתקופה של לחץ או חג , ננעלת לה הטבעת בלי הודעה וגורמת לי לסבל נורא .
וכשאני מדברת על לחץ זה לא משהו שנראה לעין זה אומר כל תקופה של עשיה אינטנסיבית בעבודה או בבית מוגדרת כלחץ פנימי לטבעת , מה שאומר שאני אבשל את כל סעודות החג לכולם אבל לא אזכה להנות מהאוכל , כל חתיכה קטנה ולא משנה של מה ירקות , בשר רך רך , עוף , דגים - לא יעבור גם אם הכנתי את עצמי עם שתי כוסות תה חם , והמתנתי 10 דקות אחרי הביסים הראשונים .
מה שמתסכל עוד יותר שאני מאבדת את התחושה של המליאות זה מרגיש כאילו בסדר ואז פתאום אחרי דקה שהיה נראה שהכל עבר אני נסתמת ונוצר לחץ נורא בחלל החזה והוושט אני מתייאשת ומקיאה ,
דבר נוסף כשעשיתי את הטבעת החיים שלי די זרמו בשיגרה , היום עברתי למשרת ניהול כשאני גם מושקעת בעסק , ועסק חדש כפי הידוע דורש המון משאבים ולחץ וגורם להמון תנודות בסגירות של הטבעת זה אומר שכל יום אני ירגיש כלפי הטבעת אחרת יש יום שאני יוכל לאכול לחמניה בקמח מלא בביסים קטנים ובהפסקות אבל זה יעבור ויש ימים שאפילו שתיה אני לא מסוגלת להעביר בקלות .
יש לי הרגשה שליוותה אותי עוד לפני הניתוח שההשמנה שלי נגרמת כתוצאה מאין סוף דיאטות רעב שעשיתי , מה שאומר שגם אם אכלתי מחוסר ברירה (לא עובר לי משהו אחר ) גלידת טילון אחת ביום אני במגמת עליה .
אשמח לקבל עזרה איך להתנהל הלאה האם לפתוח וזה אומר שלא יהיה לי הגבלה מספיקה ולחזור לאיכות חיים נורמלית וכמובן לעלות במשקל - וגם אם אני אוכלת בריא ומאוזן ומרבה בסיבים אני עולה - לצערי בדוק .
או לצום ולאכול גלידה אחת ביום ולעלות במשקל כי פיתחתי עצירות או כי אכלתי מתוק ואין סיכוי שאני ארד אם מתוק .
אני מרגישה שהרסתי את המנגנון הטבעי של הגוף וממש מיואשת מיואשת מיואשת , מי מדבר בכלל על המשך ירידה רק לא לעלות חזרה אני רק חושבת על זה והדכאון משתלט לי על כל חלקה טובה .
עברתי לפני כמעט שנתיים ניתוח טבעת ,
בשנה הראשונה ירדתי 25-27 קילו ובמצב הזה אני נמצאת גם היום לא מצליחה להמשיך לרדת והאיכות חיים שלי ירדה לאפס .
לא ידעתי שהטבעת כל כך סובלת ממצבי רוח אבל זה כבר ממש קבוע שסגירה שהתאימה לי ביום יום כשאני מגיעה לתקופה של לחץ או חג , ננעלת לה הטבעת בלי הודעה וגורמת לי לסבל נורא .
וכשאני מדברת על לחץ זה לא משהו שנראה לעין זה אומר כל תקופה של עשיה אינטנסיבית בעבודה או בבית מוגדרת כלחץ פנימי לטבעת , מה שאומר שאני אבשל את כל סעודות החג לכולם אבל לא אזכה להנות מהאוכל , כל חתיכה קטנה ולא משנה של מה ירקות , בשר רך רך , עוף , דגים - לא יעבור גם אם הכנתי את עצמי עם שתי כוסות תה חם , והמתנתי 10 דקות אחרי הביסים הראשונים .
מה שמתסכל עוד יותר שאני מאבדת את התחושה של המליאות זה מרגיש כאילו בסדר ואז פתאום אחרי דקה שהיה נראה שהכל עבר אני נסתמת ונוצר לחץ נורא בחלל החזה והוושט אני מתייאשת ומקיאה ,
דבר נוסף כשעשיתי את הטבעת החיים שלי די זרמו בשיגרה , היום עברתי למשרת ניהול כשאני גם מושקעת בעסק , ועסק חדש כפי הידוע דורש המון משאבים ולחץ וגורם להמון תנודות בסגירות של הטבעת זה אומר שכל יום אני ירגיש כלפי הטבעת אחרת יש יום שאני יוכל לאכול לחמניה בקמח מלא בביסים קטנים ובהפסקות אבל זה יעבור ויש ימים שאפילו שתיה אני לא מסוגלת להעביר בקלות .
יש לי הרגשה שליוותה אותי עוד לפני הניתוח שההשמנה שלי נגרמת כתוצאה מאין סוף דיאטות רעב שעשיתי , מה שאומר שגם אם אכלתי מחוסר ברירה (לא עובר לי משהו אחר ) גלידת טילון אחת ביום אני במגמת עליה .
אשמח לקבל עזרה איך להתנהל הלאה האם לפתוח וזה אומר שלא יהיה לי הגבלה מספיקה ולחזור לאיכות חיים נורמלית וכמובן לעלות במשקל - וגם אם אני אוכלת בריא ומאוזן ומרבה בסיבים אני עולה - לצערי בדוק .
או לצום ולאכול גלידה אחת ביום ולעלות במשקל כי פיתחתי עצירות או כי אכלתי מתוק ואין סיכוי שאני ארד אם מתוק .
אני מרגישה שהרסתי את המנגנון הטבעי של הגוף וממש מיואשת מיואשת מיואשת , מי מדבר בכלל על המשך ירידה רק לא לעלות חזרה אני רק חושבת על זה והדכאון משתלט לי על כל חלקה טובה .
