קטע מעצבן ..
בימים אלו אני מרגישה המון אושר מלווה בעצב ורציתי לדעת האם רק לי קרתה התופעה הבאה - מאז שהייתי בבית הספר היסודי תמיד התחברתי עם הבנות הרזות, ה-״מקובלות״ ואהבתי את זה. תמיד היה לי ביטחון עצמי ולכן המשקל לא הפריע להן שנתחבר. כשהתבגרתי והבילויים התחילו לכלול מועדונים, מסיבות בריכה ושופינג התחלתי למצוא את עצמי מתרחקת מהן ומתחברת עם בנות מלאות במצב דומה לשלי. בגיל 18 כשכולן התגייסו אני לא גוייסתי לכן הלכתי לעבוד, בעבודה הכרתי מגוון חברות מלאות ואף שמנות כמוני ומאז ה״יציאות״ כללו בתי קפה, טייק אווי, מסעדות וברים וכמובן אחת לכמה חודשים היינו מתמלאות חרדה ממה שהעלנו ופוצחות בדיאטה יחדיו. אף אחת מהן לא תמכה בהחלטה שאעשה ניתוח, אך עדיין היו לצידי בימים הראשונים ותמיד היו שואלות איך מתקדם .... בהתחלה כשלא הייתה לי הגבלה ולכן גם לא ירידה במשקל הן היו כמובן מרגישות נורא צודקות וחכמות כי נותחתי ללא תמורה, והיו דואגות לדבר על זה בכל הזדמנות אך עדיין נשארו חברות והיינו ממשיכות לצאת לערבי הזלילה הידועים.... אך מהרגע שהחלה ההגבלה וכך הירידה במשקל - דממה!!!! כאילו לא היו מעולם .... אין פירגון, אין שלום וגם לא להתראות. הן טוענות שלא כיף לשבת מולי, שאני על כוס אייס והן על ארוחת שחיתות ... סרט או יציאה כל שהיא שלא כוללת ארוחה לא באה בחשבון מבחינתן. זה גורם לי להרגיש דיי לבד ... אז ירדתי 25 קילו ב5 חודשים, הן העלו 10. אבל עדיין יש משהו מעליב וצובט בהרגשה שזה בא אחד על חשבון השני.... יש לציין שהתחלתי עבודה חדשה שמאוד קשה לי נפשית וגוזלת המון שעות שזה גם מוסיף לכל הקושי .... למישהו נוסף זה קרה? אני סופר מאושרת מהירידה במשקל והמשפחה מפרגנת בטירוף אבל עדיין יש טעם מר.
בימים אלו אני מרגישה המון אושר מלווה בעצב ורציתי לדעת האם רק לי קרתה התופעה הבאה - מאז שהייתי בבית הספר היסודי תמיד התחברתי עם הבנות הרזות, ה-״מקובלות״ ואהבתי את זה. תמיד היה לי ביטחון עצמי ולכן המשקל לא הפריע להן שנתחבר. כשהתבגרתי והבילויים התחילו לכלול מועדונים, מסיבות בריכה ושופינג התחלתי למצוא את עצמי מתרחקת מהן ומתחברת עם בנות מלאות במצב דומה לשלי. בגיל 18 כשכולן התגייסו אני לא גוייסתי לכן הלכתי לעבוד, בעבודה הכרתי מגוון חברות מלאות ואף שמנות כמוני ומאז ה״יציאות״ כללו בתי קפה, טייק אווי, מסעדות וברים וכמובן אחת לכמה חודשים היינו מתמלאות חרדה ממה שהעלנו ופוצחות בדיאטה יחדיו. אף אחת מהן לא תמכה בהחלטה שאעשה ניתוח, אך עדיין היו לצידי בימים הראשונים ותמיד היו שואלות איך מתקדם .... בהתחלה כשלא הייתה לי הגבלה ולכן גם לא ירידה במשקל הן היו כמובן מרגישות נורא צודקות וחכמות כי נותחתי ללא תמורה, והיו דואגות לדבר על זה בכל הזדמנות אך עדיין נשארו חברות והיינו ממשיכות לצאת לערבי הזלילה הידועים.... אך מהרגע שהחלה ההגבלה וכך הירידה במשקל - דממה!!!! כאילו לא היו מעולם .... אין פירגון, אין שלום וגם לא להתראות. הן טוענות שלא כיף לשבת מולי, שאני על כוס אייס והן על ארוחת שחיתות ... סרט או יציאה כל שהיא שלא כוללת ארוחה לא באה בחשבון מבחינתן. זה גורם לי להרגיש דיי לבד ... אז ירדתי 25 קילו ב5 חודשים, הן העלו 10. אבל עדיין יש משהו מעליב וצובט בהרגשה שזה בא אחד על חשבון השני.... יש לציין שהתחלתי עבודה חדשה שמאוד קשה לי נפשית וגוזלת המון שעות שזה גם מוסיף לכל הקושי .... למישהו נוסף זה קרה? אני סופר מאושרת מהירידה במשקל והמשפחה מפרגנת בטירוף אבל עדיין יש טעם מר.
