שבוע החתונות בתפוז

[ניריתסקוטלנד1]

 

[rona73]

החתונה שלנו.

הכרנו בארץ.ידעתי שלא נתחתן בארץ , ברבנות.כעיקרון לא ממש רציתי להתחתן.חשבתי שנעשה טקס קטן בעיריה בסופיה וזהו.אבל אז סיפרתי לאבא שלי והוא יתנגד.אמר שרוצה להיות נוכח בטקס.בדיעבד בשביל לקבל תושבות מקומית היתי צריכה להתחתן.
התחתנו בעיריה ועשינו מסיבה קטנה עם 47 מוזמנים,כמעט כולם מהצד שלו.
כשילדתי את הילדים בישראל ,עשינו מסיבה במלון והיזמנו את כל המשפחה שלי והמון חברים והיה מאוד יפה.סה"כ היו אולי 60 אנשים.
ברית לא עשינו לילדים,אני שלמה עם זה (גם הם).

את שם המשפחה שלי שמרתי,למרות שהאיש מאוד רצה לוותר על שם המשפחה שלו

בסוף לא יצא.

אף פעם לא היו לי חלומות על חתונה.

 

[טחינה עם דבש]

אנחנו מתחתנים מחדש כל חמש שנים

לדעתי מוסד הנישואין (דהיום) לא יכול להתמודד עם טקס אחד ויחיד, זבנג וגמרנו, לכל החיים.
&nbsp
בהתחלה לא חשבתי על זה. התחתנו עם רב, עשינו חתונה אחת בינונית-גדולה כי האמהות שלנו רצו להזמין את כולם, האירוע היה בסגנון הפנינג לא פורמלי שכל אחד מצא בו את הפינה שלו ונהנה ממנה, בלי הגברה, בלי וידאו, עם ברכות אישיות (אני כתבתי) ותעודת "חבר נשוי" לבעלי (כנ"ל), מוסיקה חיה וריקודים ואוכל טוב וקרבות כריות על הדשא (הילדים של כולם והחברות שלי), והמון שיחות וריכולים מצד הדור הבוגר, בלי עריצות הווליום (אחר כך כולם באו אלי ללחוץ את ידי ולדווח שהיה מדהים. "סוף סוף יכולנו לשבת ולדבר!!").
&nbsp
וזהו, חשבתי שנגמר הסיפור.
אבל כעבור חמש שנים, כשהגענו לתאריך, פתאום הבנתי ש... פג תוקף הנישואין האלה. לא שהיה לי רע, היה לי טוב אתו, והיה לי ברור שאני רוצה להמשיך לחיות אתו, אבל המחויבות הראשונית השתנתה, התפתחה, פתאום כבר לא היתה רלוונטית, במובן מסוים, לחיים המסוימים שבנינו ביחד.
&nbsp
אז אמרתי לו את זה, והוא, יבורך, כמעט הבין אותי, וכמעט בכלל לא נבהל, ושאל מה אני רוצה, ואני אמרתי לו: תציע לי נישואין מחדש. אז הוא אמר, טוב. רוצה להתחתן אתי? ואני אמרתי: לא יודעת, אני צריכה לחשוב על זה. תן לי שבוע. והורדתי את הטבעת, והלכתי בלעדיה שבוע, ואז חזרתי אליו ואמרתי: כן!! בטח!! (דאא. היה קשה לנחש

) וקבענו תאריך, והלכנו למקום רומנטי, רק שנינו, ושם הוא קידש אותי מחדש, בנוסח המסורתי המקובל, בלי עדים.
&nbsp
כעבור עוד חמש שנים, הוא אמר לי: טוב, עכשיו תורך לבקש ממני נישואין

ומיד הוריד את הטבעת, עד שביקשתי.
&nbsp
וככה זה מאז. כל פעם תורו של מישהו אחר.
וכל פעם אפשר לעצור, להסתכל על הנישואין האלה קצת מהצד, ולעדכן את מה שדורש עדכון.
לדעתי, זה אחד הדברים שיעזרו לנו להמשך לחיות ביחד עוד הרבה-הרבה שנים.

 

[ניריתסקוטלנד1]

איזה אלופים!!! כל כך נכון!!!

הכתיבה שלך כל כך מצחיקה

תודה

 

[1me too1]

החתונה שלנו

אנחנו מכירים מהתיכון, לקח לנו המון שנים עד שהתחתנו,אחרי התארים. החתונה היתה בינונית, השמלה שלי היתה מקסימה, מאוד אהבתי אותה, הוכנה בשבילי במיוחד, הייתי ממש מבואסת כשהחזרתי אותה, לא שהיה לי מה לעשות איתה....
החלפתי את שם המשפחה,זה מה שהיה נראה לי נכון לעשות באותו זמן, לאחרונה עברה לי המחשבה - למה בעצם.... למה לא הוספתי את השם שלו לשלי, אבל מודה שבזמנו לא חשבתי על זה בכלל.
התחתנות בארץ כמובן, לקנדה עברנו כמה שנים אחרי.
במבט לאחור ... אין לי חרטות, ולא חושבת שהייתי משנה משהו, ביחס לתקופה בה התחתנו , החתונה שלנו היתה די צנועה ( ביחס לחתונות אחרונה).

 

[1me too1]

וכמובן שבבינונית אני מתכוונת לכמות המוזמנים