אני גר בדיור ציבורי 42 שנים
זה התחיל בדיור משטרתי שאחרי 10 שנים מנהל מקרקעי ישראל העביר את הדירות לעמידר, אז עברנו במסגרת הדיור הציבורי לדירה בקרית שרת, יחד עם כל המשפחה, שם אני מתגורר 32 שנים.
לפי חוק הדיור הציבורי ז"ל, היתה לי זכות לקנות את הדירה ב-95% הנחה !
החוק מעולם לא יצא לפועל, ובתביעה של כמה שוטרים לבית המשפט המחוזי, התברר כי החוק שרן כהן משוויץ בו כל הזמן, לא קיים כי הממשלה הקפיאה אותו לזמן בלתי מוגבל.
אז הכריזה עמידר על מבצע "קנה דירתך".
חיכיתי לקבל את הפיצויים לפנסיה בשנת 2000, אלא שאז ביבי הקפיא את מכירת הדירות לדיירים. כנראה זה יותר מידי טוב עבורם.
אז המצב הוא, שגם אם יקום לתחיה חוק הדיור הציבורי (שרן כהן ממשיך להשוויץ בו בלי סיבה), הרי אין לי לא כסף ולא רצון לקנות את הדירה.
ומכיוון שאני נשוי לפולניה, ברור שאני אמות קודם, והיא תמשיך להתגורר בדירה, וכשהיא תמות הדירה תחזור לעמידר (מדובר גם בכל חברות הדיור הציבורי כמו עמיגור ואחרות).
מי שהילד שלו גר איתו וההורים נפטרים, רשאי להמשיך לגור בדירת ההורים שהיא למעשה גם ביתו, ויש לו את האופציה לקנות את הדירה אבל במחיר מלא. הסיבה כמובן היא שעל פי החוק אחרי 7 שנים יש חזקה על הדירה, ואיאפשר לסלק את הדייר אם הוא משלם את חובותיו בזמן.