דרישות שלום וסיפורים מעניינים

[פיבונצי1]

שום "עסק"

"עסק" זה אומר כסף.
ובכל הפעילות שלי ושל הקבוצות בפייס בהם אני חבר (אפס פחמימות ישראל, תזונה קטוגנית) אשר נותנות הדרכה לגבי התזונה הזאת לא מעורב אגורה. הכל מתחושת שליחות.
עצוב לי מאד על כל חולי סוכרת ועל אלו עם השמנת יתר קיצונית שבכלל לא יודעים על התזונה הזאת.
וכרגיל, העשירים - ספורטאים מצטיינים מקבוצת לוס אנגל'ס לייקרס מודעים היטב לכך ומשתמשים בתזונה הזאת כדי לדחוף את הביצועים שלהם לקצה. תראו כאן את הכדורסלן הטוב בעולם לברון גי'מס מקליבלנד שגם הוא עבר לתזונה הזאת:
http://www.mako.co.il/men-magazine/machismo-sport/Article-bb2773cb6ffb741006.htm
מה שאתם לא יודעים, שהתזונה הזאת עובדת הכי טוב על אלו עם משקל יתר קיצוני ועל אלו עם סוכרת 2.
אז אני שמח מאד שמיכלי הייתה מספיק פתוחה כדי לנסות תזונה "מוזרה" שכזאת, עתירת שומן וקלוריות. בניגוד לכל התחזיות של הרפואה, זה עבד לה! ואני מבטיח שזה יעבוד גם לאחרים. צריך רק לקבל הדרכה איך לעשות את זה נכון.

 

[אופירA]

גם אני בעד פתיחות לשיטות שנשמעות הגיוניות, כמו שנשמע למיכלי

משום שרק הניסיון יכול ללמד אדם מה יכול לעזור לו. ועובדה שהיא ניסתה, והצליחה. ואני מקווה שהיא תצליח כל החיים, ותרוויח את הרוגע והשלווה שיש בדרך סלולה!

מפרגנת לכל מי שמצליח בדרך כלשהי, טובה. זו דרך טובה, זה ברור. וברור שיש לה יתרונות גדולים עבור סוכרת 2 ומשקל יתר קיצוני (תמיד בשני מקרים אלו צריך לנקוט אותה גישת תזונה, כי איכשהו הבעיה המטבולית מאוד דומה).
מפרגנת לכל מי שהפעילות הגופנית שהוא עושה מעלה לו את האנדורפינים. אני שמחה מאוד על כך.
מפרגנת מאוד לכל מי שמצליח לעמוד בשיטת שטראוס - גם זו שיטה מעולה.

אבל לי הפעילות הגופנית לא מעלה את האנדורפינים. אם אני מכריחה את עצמי בכוח, זה מגביר את הדיכאון וחוסר האיזון...
כשאני מתנזרת מסוכר לתקופה, זה ממש לא מוריד לי את הכמיהה לסוכר. להיפך - אני מרגישה את הצורך יותר ויותר.
תקופה ארוכה שהפחתתי פחמימות והגברתי חלבון ושומן בגלל שיטה רפואית דומה, שגם היא מיועדת לאיזון סכרת ועודף משקל (פלוס תוספי תזונה מפורסמים ומומלצים שאמורים להביא לאנרגיה). שיניתי גם את כל הממתיקים המלאכותיים לסוכרלוז בלבד (כי לפי השיטה הזו, כל השאר מביאים לכמיהה למתוק) - ואינני מרגישה שובע או רוגע, אנרגיה או מוטיבציה, כמו שהובטח לי. כמובן שהכמיהה שלי לפחמימות ולסוכר לא פחתה כלל...
ולכן אני לא מצליחה לעמוד בשיטות האלה, למרות שהן מאוד טובות לאחרים.

אני מאמינה מאוד לכל מי שאומר שהתיאבון שלו ירד, שהוא רזה ללא דיאטה.
לכן אני ממליצה לנסות, להתנסות. מי שיצליח לו - זכה בחיים טובים. מי שלא יצליח לו חו"ח, לא הפסיד יותר מידי.

אבל אני מבקשת שלא תבטיח שזה יעבוד גם לאחרים. כי אתה לא יכול להבטיח. נכון שצריך הדרכה כדי לעשות את זה נכון, אבל גם צריך להיות מסוגל לעמוד כל החיים בכללי ההדרכה הזו. ואם אני לא מסוגלת לעמוד בהם, אז לא יעזור לי שתבטיח לי שאם הייתי מסוגלת לעמוד בהם הייתי גם מצליחה... ואם הייתי שותקת מספיק זמן למרות שאני לא שבעה ולא מרזה ולא מרגישה שום אנרגיה, אז עם הזמן הייתי שבעה ומרזה ומרגישה אנרגיה...
זה לא עוזר לי, ההבטחות האלה...

מה שעוזר לי מאוד, זה מה שמצליח לי. למשל, מצליח לי מאוד לא לאכול בורקס, פיצה, פלאפל, צ'יפס ושאר מטוגנים. אפילו טיפה. אני אף פעם לא אוכלת אותם כבר המון המון שנים. הבריאות שיש לי בזכות זה בפירוש הצליחה לי. אין לי שום כמיהה אליהם, ויש לי גועל כשאני חושבת עליהם.
גם סברינה, בקלאווה ושוקולדים שמנים מאוד מרגישים לי גועל ואין לי כמיהה אליהם. אז הצליח לי לוותר עליהם. ברוך ה'.
אני ממליצה לכל אחד לוותר עליהם, ושמחה בשביל כל מי שיצליח.
הצליח לי להוריד רמת סוכר בדם ל-80, ולשמור על זה שנים, אז אני מאוד שמחה בכך.
ועוד כמה דברים הצליחו לי ועוזרים לי מאוד.
ומה שלא מצליח לי, זה לא עוזר לי שהוא מצליח לאחרים. רק משמח אותי בשבילם.

 

[פיבונצי1]

אופיר...

אני לא יכול להבטיח כלום. אני רק יכול להגיד שיש בתוך המדע, דרך אחרת, הפוכה לדרך הרפואית המקובלת אשר עושה ניסים ונפלאות. ששווה לנסות. למעשה, חלק מהרופאים כבר מכירים את הדרך הזאת. ואם תפני לרופא ותגידי לו שאת רוצה לעבור לתזונה דלת פחמימות סביר שהוא יתן לך את ברכת הדרך.

לגבי תחושת הרעב. קטוזיס זה מצב פיזיולוגי שבו מעבירים את הדלק של הגוף מגלוקוז לשומן. המוח לא יכול לתדלק בחומצות שומן. ובמצב של העדר פחמימות הוא מתדלק בקטונים שמיוצרים בכבד משומן. ניתן לדעת שאנו בקטוזיס על ידי מדידת רמת הקטונים בדם. אצל אדם שאוכל פחמימות רמת הקטונים מתחת ל-0.1 מילימולר. בעוד שאדם שנמצא בקטוזיס עמוק, רמות הקטונים עולים ל-3.5-5.0 מילי מולר. בקטוזיס הגוף שורף שומן. בקטוזיס לא חשים רעב. אנשים עם עודף משקל קיצוני יכולים לרדת גם 20 קילו בחודש. אנשים עם סוכרת 2 יכולים לייצב את הסוכרת בלי תרופות ואלו עם סוכרת 1 מקטינים מאד את האינסולין שהם מזריקים ואת כמות ההיפו וההיפר.

יש קבוצות בפייסבוק המונות אלפי אנשים, שם אנשים תומכים אחד בשני ומסבירים איך עושים את זה נכון. כי קל מאד לעשות טעויות. כולנו שם בתחושה שהרפואה הרגילה האכילה אותנו לוקשים (תרתי משמע) 40 שנה ולכן עוזרים אחד לשני. ושוב ושוב יש אנשים שמצטרפים לקבוצה ובתחילת הדרך עוד מתקשים. אבל לאחר הדרכה, הם מאבדים את תחושת הרעב ומעלים בגאווה תמונה לקבוצה כיצד הקטונים שלהם מעל 3.0 מילימולר. עד היום כולם הצליחו להיכנס לקטוזיס ולאבד תחושת רעב. וזה אומר שאפשר להסתפק בארוחה שתיים ביום. אני לא יכול להבטיח אבל אני מאמין שזה יכול לקרוא גם לך. כי צריך לדעת איך לעשות את זה נכון. ובלי קשר, התזונהה זאת גם עוזרת מאד ליצוב ערכי סוכר בדם שכן שומן לא מעלה סוכר ואינסולין.

אני לא מכיר את המצב הרפואי שלך. יכול להיות שאת כבר מיוצבת. ניתוח בריאטרי גורם לכך שכמויות האוכל שנכנסות לגוף מאד נמוכות ואז, בהכרח גם כמות הפחמימות יורדת. ועדיין קיצוץ בכמות הפחמימות למינימום עוזר. העברתי מישהי אחרי ניתוח טבעת לתזונה הזאת וכתוצאה מהמעבר לתזונה החדשה היא גם המשיכה לרדת במשקל אחרי שהירידה נעצרה. בנוסף, היא יכלה לפתוח את הטבעת. כיום היא מסתפקת בארוחה אחת בערב. היא סיפרה לי שכעת, לאחר שהטבעת פתוחה, היא יכולה לשתות שתי כוסות מים אחת אחרי השניה (לפני כן זה היה קשה לה).

 

[אופירA]

מיכלי, נכנסת כאן לאורך השנים בנסיבות שונות

אני רוצה לבקשך להמשיך לעשות זאת - בקביעות ואפילו מדי פעם.
אחרייך מעניין אותי לעקוב לאורך שנים.
פיבונצ'י וגברבריו הצעירים והספורטאים לא כ"כ מעניינים אותי. אבל נשים בנות 48 אחרי לידות כמוך מאוד מעניינות אותי, כי זו האוכלוסיה העיקרית של מנותחי קיצור קיבה שסובלים מהשמנת יתר קיצונית.
אני רוצה לשמוע מה עוזר לך ולכמוך. אנו זקוקים לכלי עזרה נוספים, כי הניתוח אינו כלי אולטימטיבי, אלא כלי עזר אחד בלבד מתוך סל כלים. ומי שמסתפק בו לא יכול להצליח במשימה המורכבת.

 

[מיכלי054]

וואו, איזה שרשור נפתח כאן

אופירה, זה באמת מדהים שבגיל 48 אני מצליחה להוריד 11 קילו ממשקלי ובצורה מהירה.
וזאת לאחר כל כך הרבה שנים של נסיונות.
במחינת התזונה חתכתי לגמרי את הפחמימות במכה אחת וזאת מפני שאני יודעת שברגע שאני נוגעת בהם מאוד קשה לי להפסיק והרצון לאכול מתגבר..

1. השארתי לי בתפריט - ירקות כגון: מלפפון,פלפלים בכל הצבעים,חצילים,עגבניות,חסה,תרד,קישואים.
2. דגים: בעיקר סלמון וטונה. לא טונה מקופסא.
3. בשר בקר: כאשר עיקר בישולו הוא בישול ארוך בתנור או טיגון במחבת. כמה שפחות בבישול.
4. והתחלתי לאכול שומן בקר. פשוט הלכתי לסופר ביקשתי שומן בקר ( הקצב כבר מכיר אותי
   
   ) ואני מטגנת אותו קצת במחבת או אופה בתנור. בהתחלה אכלתי ממנו די הרבה. כיום לאחר כחודשיים אוכלת כמה חתיכות קטנות ביום.

כשהיתחלתי עם התזונה הקטוגנית עדיין הייתי אוכלת 3 ארוחות ביום, כיום אני אוכלת ארוחה אחת מרכזית ובשאר היום מנשנשת: ירקות, קצת אגוזים,שומן, סלמון מעושן. אני רגישה ללקטוז, אך מי שלא רגיש יכול להנות בתפריט שלו גם מגבינות שמנות,שמנת מתוקה וכו'.
התלות הזו באוכל נעלמה, אני לא חושבת כל היום על הארוחה הבאה ואני ממש נהנית ממה שאני אוכלת.
אם תרצי לדעת עוד, אשמח לשתף.
יום נפלא...

 

[אופירA]

דרישות שלום וסיפורים מעניינים

 

[אופירA]

 

[אופירA]

 

[אופירA]

 

[אופירA]

שנה טובה

 

[אופירA]

יומן מסע

 

[אופירA]

הצלחה הכי מוצלחת