אכן
"אותם רדיקלים לא מבינים שכעומק קיצוניותם, ולא משנה שמאל או ימין, הם מזינים את חבריהם מהקיצון השני."
אכן זה המשפט המסכם את כל העניין.
יש כאן הזנה מוחלטת של האחד את השני.
ואני אתן לך דוגמא מעולם אחר. יצא לי לשמוע שיחה ברשת ב' על פסיכולוגיה ובה נאמר כי כיום יש שינוי בגישה. אישה ההולכת לפסיכולוג ומספרת לו על מר גורלה ועל איך הבן יונה נטש אותה לטובת מישהי צעירה ויפה, ואיך הוא התעלל בה כל השנים וכולי וכולי וכולי... אז אם פעם הפסיכולוג היה מאפשר לה להוציא ולהוציא כדי לשחרר מעצמה את כל המוגלה, הרי היום השיטה היא אחרת. הגישה החדשה היא להגיד לאותו המטופל: אוקיי. שמעתי. הוצאת את כל החרא שהצטבר אצלך, עכשיו מה הלאה?
מסתבר שהחוקרים הגיעו למסקנה שככל שאתה מוציא יותר אגרסיות ומוגלה שהצטברה, אתה מתמלא עוד יותר באגרסיות חדשות וחזקות עוד יותר, כמו אותו שוליית הקוסם אשר מרוקן דלי אחד ומיד כבר נוצרים לו שניים וכך ארבעה ושמונה וכו'.
אותו הדבר קורה בין המחנות. במקום לחשוב מה עושים הלאה? כיצד מקדמים את השלום ופותרים את הבעיה הפלשתינאית, כיצד פותרים את בעיית הפליטים, כיצד מתמודדים עם החינוך שלא עומד בקצב העולם והאינטרנט, במקום להתמודד עם התאונות, עם המצוקה בבתי החולים וכו', במקום זאת, הן השמאל והן הימין עסוקים יום וליל בלשפוך רפש אחד על השני, להקיא אחד על השני, וככל שהם מוציאים יותר מיץ מרה, ככה הם מתמלאים יותר ויותר ברעל אשר מופנה אל עבר הצד השני.
נכון שכרגע הימין נמצא בשלטון ולמעשה הוא נמצא בשלטון כבר המון זמן, אבל לא זכור לי שבזמן שהשמאל היה בשלטון, היה פה נחמד... אף פעם לא היה כאן נחמד ואף פעם גם לא יהיה עד שהערבים ככלל, ישלימו עם קיומה של מדינת ישראל, ועד שהפלשתינאים בפרט יוותרו על חלום זכות השיבה ועוד כל מיני רעיונות כאלה שיש להם בראש בין אם בצדק או שלא בצדק.
העולם מעולם לא היה צודק והעולם לעולם לא יהיה צודק. יש עובדות קיימות ומי שחכם צריך להשלים עם העובדות. מדינת ישראל קיימת. זכות השיבה לא קיימת. להיות או לא להיות, זאת השאלה!