בוקר טוב ככל שהזמן מתקרב אני בחרדה...

[הדסהש1]

בוקר טוב ככל שהזמן מתקרב אני בחרדה...

בביתי יש אי שיוויון...מקווה שלטובת ארצינו השילטון התחלף...
צריך לנסות..אם לא נחליף לא נדע..

 

[אלאורלי]

אצלנו בבית עצב ובכי, אחינית על ערש דוואי

בחורה צעירה, וגיסתנו לא מוכנה לדבר איתנו ולספר מה בדיוק
המצב, לא שופטת אותה כי זו בתה והיא מאוד חרדה, אין לי
מילים מה להגיד לגיסה שלי, בעלי פרץ הבוקר בבכי עז, תבינו לא ראיתי
אותו בוכה אף פעם, בכי מתוך חוסר ישע, לא יודעים מה לעשות
לא יודעים מה להגיד והמצב של כולנו כאוב מאוד.


יום טוב לכם.

 

[mykal]

אלאורלי, עצוב לשמוע

אל תלחצו על גיסתך לדבר, תנו לה את 'החופש' להתמודד לבד עם הענין,
את יכולה רק להביא משהו טעים, אולילהיות שם קצת ולשנת שיחה.
האם יש ילדים ארים גדולים יותר--שיוכלו לומר --מה אתם יכולים לתמוך?
אוי, אוי, כמה עצוב וקשה.

 

[אפונה ירוקה חמודה]

עצוב

 

[אלאורלי]

אכן עצוב מאוד, הבת היתה ש היום כי הם חברות מאוד טובות

מילדות הבעל לא נתן להיכנס אליה, אז הבת השאירה לה מכתב והבעל ימסור לה,
מה שאני לא מבינה זה למה לא נותנים להיפרד מאדם כאשר יודעים שזה סוף הדרך, כמובן שהמבקרים
לא יכנסו ויגידו שבאו להיפרד ממנו, אלא ינהלו את הביקור בהתאם למצבו של החולה.

במצה כזה אי אפשר לשפוט אף אחד זה מצ עדין ורגשי מאוד.

 

[אור חבצלות]

אולי זו בקשת החולה?...

 

[אלאורלי]

את לגמרי צודקת אור חבצלות, אנחנו היינו בשוק

והיה לנו קשה לקבל את זה למרות שמאוד הבנו את זה, היא בגיל של ילדי
והיה להם קשר ממש של אחים כי גרנו קרוב, והיחסי של בעלי ואחותו מאוד קרובים וגם שלי
עם כל המשפחה..

 

[רוזהלי2]

אלאורלי

כמה קשה מצב כזה

גיסתך לא מדברת עם אף אחד מהמשפחה על המצב?
מה יש לעשות , רק לתמוך במידה שהדבר אפשרי!

 

[אלאורלי]

נכון רוזלי, וזה מה שאנחנו באמת עושים.