האמת היא שכבר די הרבה זמן זממתי להגיע לרפאל. פרויקט חדש של כלכליסט אשר מסקר את עסקיות הצהריים השוות בתל אביב הכתיר אותה בתור אחת מהעסקיות שאסור לפספס. כאשר אבא שלי ואני חיפשנו לוקיישן ראוי לתחילת חגיגות יום ההולדת של עידן הגעתי למסקנה שדווקא היא הבחירה המוצלחת, יותר מאשר ארוחת ערב על טהרת הבשרים בהאדסון או בבוצ'רי דה ברילוצ'ה (הוא רצה בשר, אבל אל דאגה, הבחור שלי עוד יקבל את מנת הסטייק שלו).
לרפאל הגענו בצהרי יום שבת חמים ונעים של תחילת מרץ. חופי הירקון היו מלאים באנשים וכך גם המסעדה. הייתי מצפה ממסעדה השוכנת במלון להיות מסעדה הומה בתיירים, אך לא כך המצב. רפאל מלאה בסועדים ארצ-ישראליים, שיודעים להעריך אוכל טוב ואוהבים את עסקית הצהריים שלהם במחיר קבוע (145 ₪ לאדם בסוף שבוע, 125 ₪ לאדם באמצע השבוע) עם מגוון מנות ראשונות המעטרות את השולחן. עידן אמר בחצי צחוק שהמגוון מזכיר מסעדת חומוס ים תיכונית, שהדבר הראשון שהיא עושה עבורך, עוד לפני בכלל שהסתכלת בתפריט, הוא להפגיז את השולחן בשפע של מנות ראשונות וטעימות כדי שהבטן תתפקע עוד טרם הגעת העיקרית.
ובכן, כמובן שלא הייתי משווה את רפאל לשיפודייה (עם כל הכבוד לשיפודיות מסוימות), אבל מגוון המנות הראשונות שהגיע לשולחננו בהחלט היה מעורר תיאבון וראוי לשבח. כל מנה, גם אם הייתה לא לטעמי, הייתה איכותית הן מבחינת חומרי גלם והן מבחינת התקנת המנה. סך הכל הגיעו לשולחן 11 מנות ראשונות ואומר כבר מראש, שבהחלט ניתן לשבוע רק מאכילתן. המנה האהובה ביותר על יושבי השולחן, אני ביניהם, הייתה מנת חומוס בולגרי בשיטה עתיקה, עם טחינה, לימון, עגבניות ושמן זית סורי. זה היה חומוס חמים וטעים העשוי במקום והיה כל כך טוב לנגב אותו ביחד עם הפוקצ'ה הטרייה שהגיעה לשולחן שזה היה ממש פשע לא להזמין מילוי חוזר. מנה נוספת הייתה סיגרים מרוקאים עם חלקי פנים של עגל חלב וטחינה "אל ארז" בצד, שהייתה פיקנטית וחריפה בפה ונתנה פרשנות שונה לסיגרים – לא עוד סיגרים טבולים בשמן כמו בחתונות, אלא הגרסא המעודנת והאיכותית שלהם.
מנה נוספת שהייתה נהדרת ומרעננת הייתה זוג מקרלים מהים התיכון, מלווים בשמנת של פעם, בצל חי ושמן זית חדש. המקרלים היו טריים והרגישו כאילו נמשו מהים עוד באותו הבוקר. היה לנו גם כרוב שחור ובצל לבן אשר עטפו גבינת קשקבל תורכית וזה היה חידוש מרענן, וסלט עגבניות צבעוניות עם גבינת המאירי, בצל סגול, זיתים ירוקים ושמן זית, שהיה פשוט אך נדיב וטוב. היו גם מנות קישואים (שתיים במספר), סלט עלים ארומטיים, שעועית בובעס, ארטישוק ננסי וחציל בלאדי שרוף וכולם היו מוצלחים , גם אם נטעמו על ידי רק בביס אחד. הזכרתי במילה את הלחם אך מגיע לו עוד משפט – סלסלת לחמים טריים של שאור, חלה וגולת הכותרת: פוקצ'ה רותחת מהתנור. יש מקום אחד בארץ שאני זוכרת בו בעיקר את הפוקצ'ה והמזטים, "חצר גולדמן" ביפו, והפוקצ'ה של רפאל הייתה מדהימה בדיוק כמו הפוקצ'ות שם. אמרנו לחם, אמרנו אורנית? אז רפאל קיבלה כבר כמה נקודות בונוס, כמו גם על המנות הראשונות, על הנוף לים, על הלחם ועל הקוקטיילים (קוקטייל פטל סמאש שהגיע ורדרד ומקושט בתותים, היה נפלא וקיצי). כבר התחלה טובה.
הבעיה התחילה במנות העיקריות, שאני לא יכולה לומר עליהן שלא היו טעימות, הן היו טעימות, פשוט לא יצירתיות וחדשניות כפי שהייתי מצפה מרפאל. כאן זה בהחלט טעם אישי, כיוון שילד היומולדת נהנה מהמנה שלו עד מאוד, אך יצא שגם אני וגם אבא החזרנו את המנות שלנו למלצרית. המנה העיקרית שלי הייתה כבד ברווז צרוב בחמאה על מצע פירה, ממנות הספיישל, והיא הייתה גם מלוחה מדי וגם הכבד היה "רוי" מדי (רך וכמעט לא עשוי). המלצרית טענה שכך אמורה להיות המנה, עידן טען שלדעתו הטעם מעניין ומוצלח ואני בעיקר לא רציתי לחטוף כאב בטן מכבד לא עשוי, אז החזרתי אותה לטובת קבב לוקוס וטורו טונה בוינגרט חם של ירקות שרופים באש וכוסברה. המנה הזו הייתה מעט יותר לטעמי, אם כי לא התרשמתי ממנה במיוחד. טעמי הדג היו עזים, הרגשתי שחומרי הגלם היו מוצלחים, אבל משהו שם לא המריא. דבר נוסף שאכזב אותי היה הפירה שליווה את כל המנות בארוחה, הגיע בצלוחית נפרדת והיה משמים ועם טקסטורה נוזלית מדי.
אבא הזמין מנת כבד עגל חלב צלוי בחמאה ומרווה עם בצלים צלויים ולטענתו הכבד היה קשה ועשוי יתר על המידה. המנה הוחלפה במנת דג ים צלוי (מוסר ים) בשמן זית, שהייתה אמורה להגיע עם סלקים צלויים בויניגרט פרובנציאלי, אך מכיוון שאבא אלרגי למראה ולטעם של חומץ המנה הגיעה עירומה. אמנם פילה הדג היה מוצלח, אבל… זה עדיין רק פילה דג. אני בעיקר שמחתי שהמנה של עידן הייתה מוצלחת – סינטה של פרה שמנה עם ירקות שוק צלויים ויין אדום. המנה הגיעה עם נתח סינטה עגול ושמן להפליא, לבקשתו של עידן ברמת עשייה מדיום-רייר, שהיה רך ונמס בפה, כפי שבשר איכותי צריך להיות.
גם גזרת הקינוחים אכזבה אותנו מעט, כיוון שהם היו סתמיים ולא מרגשים. מנת "קרמה" וניל עם פירות אדומים ומרנג איטלקי הייתה טובה אך פשוטה ולא ממריאה, ומנת מילפיי עם בצק עלים, קרם וניל וגלידת קרמל נפסלה על ידי אבא בשל בצק עלים שזוף יתר על המידה.
השורה התחתונה היא שרפאל אינה מסעדה גרועה ואני בהחלט חושבת שהיא יעד קולינרי לכל פוּדי שמכבד את עצמו. מלבד קוקטיילים שלא הגיעו בתזמון נכון, שארית הארוחה עברה בשירות טוב ומתוקתק של המלצריות שסבבו אותנו והאווירה בכלל הייתה קיצית ונעימה. גם הנוף לחוף הים של תל אביב עזר בכך, אין לי ספק. באשר למנות שהוחזרו למטבח, הדברים הללו קורים. אחרי החוויה הלא נעימה האחרונה שעברנו ב"שולחן" החלטתי ביני לבין עצמי שאם מנה לא מוצלחת בעיני, אני מחזירה אותה. בניגוד אליי, עידן נהנה מאוד מרפאל כך שבסופו של עניין אנחנו חוזרים לעובדה שהכל סובייקטיבי. בכל מקרה, אם בעסקית ברפאל חשקה נפשכם, פנו לכם שעתיים לפחות מהלו"ז, כיוון שהארוחות איטיות יחסית ולא ממהרות. עם נוף כזה, אין סיבה שתרצו לחזור הביתה.
הביקורת המלאה ותמונות - בבלוג שלנו
