במה אנחנו צופים הסופ"ש?

[avivs]

במה אנחנו צופים הסופ"ש?

 

[MonicaF]

על העיוורון

רק התחלתי לראות והייתי עייפה מדי להמשיך.
בינתיים לא כל כך מ,חברת לדמויות. אמשיך לראות, ולו רק בגלל אוסף השחקנים.

 

[ריבר סונג]

באפי

המשך פרוייקט הצפיה בסדרה - בפעם הראשונה. אני בסוף העונה הרביעית ונהנת הרבה יותר משחשבתי. כבר עברתי את השלב של לחכות לורוניקה מארס.

 

[דיאנה1]

 

[trilliane]

לא הבנתי את הקשר לוורוניקה מארס...

 

[ריבר סונג]

במובנים רבים, ההצלחה של באפי איפשרה לורוניקה

להתקיים.
הרעיון של סדרה שנשענת על כתפיה של נערה קליפורנית בלונדינית ושנונה, אמיצה ויוזמת - ספק אם היה מתרומם ללא באפי. מכיוון שאת ורוניקה מארס ראיתי פעמיים-שלוש שנים לפני שהתחלתי לראות את באפי, התהפך אצלי סדר ההשפעות.

 

[trilliane]

הרעיון של נערה בתפקיד הראשי היה קיים עוד קודם

בסדרות אחרות (למשל זו עם קלייר דיינס) וגם בלוסום הייתה די שנונה (אם כי לא בלונדינית) והייתה גם קלולס וודאי היו עוד... את הקשר לצבע השיער אני לא רואה (מה זה משנה אם היא בלונדינית או לא?), ולגבי השנינות, היא פשוט הפכה לצו האופנה בסדרות טלוויזיה בימינו; "בנות גילמור" ברונטיות וזה לא מונע מהן להיות פחות שנונות, וגם הן היו לפני ורוניקה. אין ספק שוורוניקה מארס שאבה השראה מסוימת מ"באפי", אבל "אפשרה לה להתקיים"? לא הייתי נסחפת. בסופו של דבר אלה סדרות שונות מאוד, וגם הרעיון של נערה בלשית לא היה חדש (אפילו בבאפי יש קטעים שקוראים לה "ננסי דרו").

 

[kenny66]

זה לא רק תפקיד ראשי

אם לצטט את פני מ"המפץ הגדול": "הבנתי, פה במקום שהמפצלות רודפות אחרי הבחורה היפה, הבחורה רודםת אחרי המפלצות". בלוסום וקלולס לא היו כאלה. אף אחד לא מנסה לטעון שמעולם לא הייתה סדרה שבה נערה צעירה הייתה הגיבורה, אבל באפי וההצלחה שלה הייתה נקודת מפתח בהתפחות מה שמכונה "כוח נשי". זו הייתה, לדעתי, הסדרה הראשונה שהצליחה בממדים כאלה שבה הסטראוטיפ של הבחורה הצעירה והיפה (כן, והבלונדינית) נשבר בצורה משמעותית. ווידון ניתק אותה די מהר מכל מנגנוני התמיכה המקובלים שעמדו מאחורי נערות כאלה והעמיד אותה לבדה. במובן זה, באפי בהחלט אפשרה את קיומה של ורוניקה מארס שהיא דמות דומה מאוד במובן זה.

לגבי השנינות, חיפשתי ולא מצאתי (לא היה לי יותר מדי זמן) מאמר שקראתי פעם על הייחוד של השפה של ווידון וההשפעה שלה על סדרות נעורים. בכל מקרה, בנות גילמור עלו לאוויר איזה שלוש שנים אחרי באפי.

 

[trilliane]

הכול נכון רק לא רלוונטי בעיניי

ג'וס הפך את היוצרות בז'אנר האימה, אין לזה שום קשר לוורוניקה. כאמור, היו סדרות עם נערות שנונות גם לפני ורוניקה (אני יודעת ש"בנות גילמור" הייתה אחרי "באפי", הנקודה שהיא הייתה הרבה לפני "ורוניקה"). היו גם סדרות עם כוח נשי הרבה לפני באפי... לא כמו באפי, אבל היו.

אני לא טוענת שהיוצר של ורוניקה לא שאב השראה מבאפי, אבל הוא היה יכול לעשות ורוניקה גם בלי באפי. באפי לא "אפשרה" את ורוניקה. פיילוט מצליח של ורוניקה היה מצליח בלי שום קשר לבאפי. כאמור, היו שלל סדרות אחרות לפניו (וסרטים וספרים...). אם הוא לא היה חושב לעשות ורוניקה בלי באפי זה אני לא יודעת, זה כבר תלוי ביצירתיות שלו (לפני עונות 2 ו-3, לא שוס). אבל מבחינת מוכנות הקהל או האווירה הטלוויזיונית? שום בעיה.

בסופו של דבר מלבד "נערה נמוכה ובלונדינית ושנונה" אין הרבה דמיון בין הסדרות, וגם זו נקודת מוצא מאוד רעועה להישען עליה. "באפי" הייתה בלונדינית במכוון מכיוון שהיא הפכה את היוצרות בסרט אימה; "ורוניקה" הייתה בדיוק, אבל בדיוק אותה סדרה גם לו השחקנית הראשית הייתה בכל צבע שיער אחר.

 

[חתול השיממון]

אוי, זה ממש עצוב לחשוב

(בלי שום קשר לנושא הדיון והשוואה בין ורוניקה ובאפי) שסדרות "כח נשי" התחילו להצליח רק בגלל שסדרה אחת עם הרעיון הזה הצליחה להצליח, למרות מוזרותו ומופלצותו של הרעיון, ואז אנשים התחילו להגיד, "טוב, סדרה עם גיבורה בת, אולי זה דוקא יהיה בסדר." ("אפשרה את קיומה?" המציאות אפשרה את קיומה! המציאות היא זאת שגורמת לנו לאהוב בנות כמו באפי ולשנוא בנות כמו בלה מדמדומים, בלי שום קשר למה שאנחנו רגילים אליו, סתם כי אנחנו מרגישים מזולזלים!)
תגובה על סדרה ראשונה עם גיבורה בת היתה צריכה להיות "סוף-סוף!" בלי קשר לטיב הסדרה.
כמו טרנטינו: girls power (קיל ביל) - סופסוף!
jews power (ממזרים) - סופסוף!
nigger power (ג'אנגו) - סופסוף!
כאילו, הנה, אנחנו נשים/יהודים/אפרו-אמריקאים, ולשם שינוי לא מזלזלים בנו ותוקעים אותנו בקוביה של סטריאוטיפ מסריח - לפחות בסרטים! הידדידודי!
זה משהו שצריך לעורר שמחה בכל אדם באשר הוא, בלי קשר לדברים אליהם נחשף קודם. אף אחד לא אוהב להיות מזולזל.

 

[ריבר סונג]

תהליך קבלת ההחלטות על הפקת סדרות הוא הימור

בו מנסים להישען על הנתונים הקיימים. בדרך כלל זה שילוב של 'מה שעובד כבר' עם מעט העזה. לכן יש משמעות גדולה למה שמצליח באותו זמן בטלויזיה האמריקאית.

סמיכות הזמנים והאלמנטים המשותפים, מאפשרים לערוך את הקישור הזה. כמובן שאי אפשר לעשות כך לגבי *כל* סדרה שהגיבורה שלה היא נערה. לא ברורה לי הקפיצה מהקשר בין שתי הסדרות, להכללה על סדרות 'כוח נשי' באופן כללי.

 

[trilliane]

אין סמיכות זמנים ואין באמת אלמנטים משותפים

שלא היו לפני כן. סדרות עם דמות נשית ראשית בכלל ונערה בפרט היו בשפע גם לפני ורוניקה (ואפילו לפני באפי). שנינות הפכה להיות מצרך חובה בכל סדרה כמעט (עוד לפני באפי) ולגבי הבלונד... נו באמת.

 

[ריבר סונג]

ויכוח על דעות. האאוטסיידרית המוכשרת שנראית

כמו הנערה הקליפורנית האולטימטיבית - את יכולה לומר על זה 'נו באמת' ומלבד להתווכח על הרושם שהסדרות האלו הותירו בך או בי - אין טעם להמשיך.

 

[trilliane]

לא דעות, עובדות. אני יכולה לגבותן בדוגמאות

ואף עשיתי זאת חלקית. מלכתחילה המחלוקת שלי איתך הייתה אך ורק לגבי טענה עובדתית, לא לגבי דעתך על הסדרה ולא על הרושם שהיא הותירה בך.

 

[חתול השיממון]

מהה, לא

הייתי אומרת שהן ממש שונות אפילו:
1. ורוניקה היא יותר בקטע של "כח המח" (שכל, שנינות, ואם צריך ללכת מכות מביאים איתך את הכלב שלך/השוקר החשמלי שלך). באפי היא יותר בקטע של לבעוט לאנשים בפרצוף ואח"כ לשאול שאלות. ולא הייתי מגדירה אותה כחכמה (לורוניקה יש את השכל של ווילו + מגניבות).
2. באפי פונה יותר לקהל של חובבי פנטזיה, ולמרות שיש שם הרבה מתח, הוא לא נובע מתעלומות בלשיות מורכבות יותר מדי. המורכבות מתמצה ב"יש רעים שהם רעים, אנחנו צריכים לתפוס אותם ולהרביץ להם לפני שהם יאכלו את כולם". באופן כללי יש הרבה פשטות בסדרה: של הדמויות, של העלילה - אני לא אומרת שלא אהבתי אותה! זה היה בערך הדבר היחיד שראיתי כשהייתי בת 8! (זה, ופוקימון^^). אני פשוט אומרת שיש שוני.
בוורוניקה יש תעלומות בלשיות מגניבות מאוד, ו-99% מהמתח לא מתבססים על אלימות פוטנציאלית וחשש לחיי הגיבורים, אלא נטו על התעלומה, הרמזים ומה יהיה הפתרון שלה. כמו כן, גם אנשים שממש סולדים מפנטזיה עשויים להינות מוורוניקה מאוד.
3. זהו.

 

[אכמו]

אולי

אם ראית את זה בגיל שמונה, בצפייה כמבוגרת תוכלי לזהות דברים שלא ראית אז, הממ? אני לא אומרת שזאת סדרה מאוד מורכבת עלילתית, כן יש בה הרבה מאוד עומק ומורכבות רגשיים.

אני זוכרת שכשהתחיל ורוניקה לקח לי זמן להתנער מהציפייה שיקפוץ מאיפשהו ערפד

למה? יש משהו בדמויות שמזכיר. המראה הפיזי, השילוב של כוח ופגיעות, האקטיביות, העיסוק במשהו שהוא לא תפקיד נשי מסורתי, אלמנט של סכנה פיזית שקיים גם אם פחות בוורוניקה, השנינות של הדיאלוגים, ואולי שילוב של כולם יחד. זה באמת משנה למה? מי שהזכיר לו, הזכיר לו. מי שלא, לא. סבבה. העובדה היא שיש אנשים שזה כן עשה להם את האסוציאציה, להכחיש חוויה (לא עובדות, לא פרשנות, חוויה) שאנשים חוו רק כי את או טריליאן לא חוויתן אותה נראה לי ביזארי משהו.

 

[חתול השיממון]

הו, אני לא מכחישה

אסוציאציות הן דבר מוזר ומופלא. יש הרבה אנשים שאם תגידי להם "סוכריה!" הם יגידו "נזלת!" בגלל סוכריות ברטי בוטס בטעם נזלת מה"פ, או בגלל שהם אלרגיים לסוכריות והן עושות להם נזלת, או סתם כי בראש שלהם הצלילים של המילים מתחברים טוב יחד. אבל זה לא אומר שבהכרח יש קשר בין סוכריות לנזלת.
זה בדיוק מה שניסיתי לומר - שזו פרשנות ולא עובדות. "באפי הזכירה לי את וורוניקה" - בטח, לגיטימי, מי אני שאכנס למח של אדם ואגיד מה מותר שיזכיר לו מה?
"באפי דומה לוורוניקה" - טוב, עובדתית היא לא.
אבל שוב, כל אחד והאסוציאציות שלו^^

 

[ריבר סונג]

כן. ככה.

וגם משהו בקליפורניות המתפרצת של שתי הסדרות.

 

[trilliane]

מי דיבר על הכחשת חוויה? לא אני

אפילו ציינתי מפורשות שיש השראה. טענתי רק שמבחינה טלוויזיונית אני לא מסכימה עם הקביעה שקיומה של ורוניקה מארס התאפשר בזכות באפי. אני לא חושבת שיש קשר כזה. אין לי ספק שהפיילוט ל"ורוניקה" היה מתקבל לשידור גם אם "באפי" לא הייתה קיימת (מה שהיה מצער אותי מאוד, כמובן, אבל זה כבר דיון אחר).

 

[גלקטור]

אני מוחה!

לגבי "ולא הייתי מגדירה אותה כחכמה"
אולי אין לה את המוח האנליטי כמו של ווילו וורוניקה, אבל באפי היא אסטרטגית טובה ומאוד יצירתית עם הפתרונות שלה לבעיות של "איך להרוג את המפלצת שאי אפשר להרוג אותה". יש לה חשיבה מהירה ויכולת להשתמש בכל אמצעי נגיש שיש ברשותה. פעמים רבות היא פותרת בעיות בכוח המוח ולאו דווקא בכוח הזרוע (או, לא רק).

וכפי שאכמו אמרה, המורכבות בבאפי אינה בתעלומות אלא מורכבות רגשית, דמויות עמוקות.