במה אנחנו צופים הסופ"ש?

[trilliane]

איך אומרים תושיה בעברית? כמו ברוסית!

 

[אסור ל]

אני הרגשתי חיבור חזק בין הסדרות

אני חושבת שהמהפכנות בבאפי, לפחות עבורי, היתה שזו הייתה סדרת נעורים שבה כל הכיעור צף למעלה, ולא מנסים לחנך אותי אלא מנסים לשקף לי את התחושות הקשות של גיל ההתבגרות מתוך הזדהות וחמלה, ללא הכחשה והתייפיפות. הפנטזיה, חוץ מזה שהייתה כייפית והוסיפה הרבה עניין, שימשה לעיתים ככלי לדבר על בעיות אמיתיות של גיל הנעורים בצורה הכי כנה ואותנטית. אנשים יכולים להיות מפלצות, ושדים נמצאים בתוכנו, ובגיל הזה רובנו מתחילים להבין את זה.
בסדרה הזו המבוגרים הם חלשים, אין מבוגר אחראי והילדים צריכים להציל את המצב בכל פעם בעצמם. אין על מי להישען, אין דמות סמכותית בוגרת וחזקה. זה רק הם (=אני) והכוח שלהם להתמודד.
מהבחינה הזו הרגשתי דמיון חזק לורוניקה מארס, גם שם הגיבורה מגיעה ממשפחה מפורקת, חווה התבגרות מוקדמת לגילה, מתמודדת עם אמיתות מכוערות וחושפת את הרוע בעולם המבוגרים. אני חושבת שזו נקודת מוצא די מהפכנית לסדרה אמריקאית, לפחות ביחס לכל סדרות הנעורים שאני ראיתי עד אז, לכן האמירה שורוניקה נשענת על באפי נשמעת לי הגיונית.

 

[trilliane]

לגיטימי, אם כי כל מה שכתבת ממש לא התחיל בבאפי

משפחות חד-הוריות (בין אם בשל גירושין / פרידה / נטישה / מוות של אחד ההורים או מלכתחילה) או לא שגרתיות נפוצות מאוד בארה"ב ולכן באות לידי ביטוי באין ספור סדרות טלוויזיה וסרטים (לאו דווקא לרעה, כמובן) כמו למשל צער גידול בנות, בלוסום, מי הבוס, My Two Dads, נני, מרפי בראון...

אלה סדרות שאני יכולה לשלוף כי צפיתי בהן, וכולן קלילות כי אלה סיטקומים, אבל קשיי התבגרות, חסרונו של הורה וכו' היו תמות שטופלו לא מעט, לרוב ברצינות וברגישות. הנושא טופל כמובן גם בדרמה. למשל "שולחן לחמישה" (שלא ראיתי) או "אלה הם חיי" (קלייר דיינס).

אני מתעלמת מסדרות תיכון צ'יזיות (כמו בוורלי הילס או הצלצול הגואל) ורוצה להזכיר שהדור שלי גדל על "דגרסי" – סדרת תיכון קנדית שהייחוד בה היה שהשחקנים היו בני נוער ממש וגילמו דמויות בגילם (בניגוד לרוב סדרות הנעורים האמריקניות שבה הם כבר בגיל קולג' לפחות, בדרך כלל). כולם עברו מסך, אבל הם לא נראו כמו דוגמנים אלא כמו בני נוער רגילים, טבעיים.

גם ילדים לא מקובלים, מוזרים או שנאלצו להתבגר טרם זמנם בשל קשיי החיים (לא פעם בשל הצורך לקחת אחריות על משק הבית או לטפל בהורה השני) רחוקות מלהיות תמות חדשות בבאפי או בכלל (כבר בילדות קראתי שלל ספרים כאלה).

אין ספק ש"באפי" טיפלה בנושא בצורה מקורית וייחודית לעומת סדרות שהיו לפניה, בעיקר ע"י שימוש בשדים ובעל טבעי כמטאפורות. זה לא נעשה לפניה (למיטב ידיעתי) ואני לא יודעת אם זה נעשה אחריה, אבל ב"ורוניקה" זה ודאי שלא נעשה.

נראה לי שאנחנו מנהלים פה דיונים בשני מישורים מקבילים, ואנסה שוב להבהיר את עצמי: אני לא טוענת שלא מורגשת השראה של "באפי" על "ורוניקה" (למעשה כתבתי זאת בעצמי בתגובה הראשונה וגם מאז עוד כמה וכמה פעמים); אלא שלא היה צורך ב"באפי" כדי שורוניקה תתקיים. אין שום דבר ב"באפי" ש"אפשר" את קיומה של סדרה כמו "ורוניקה" (זו הקביעה שחלקתי עליה).

כמו כן שום דבר מהקווים המשותפים להן (חלקם קצת קלושים ודחוקים בעיניי, שלא לדבר על כך שרב השונה על הדומה) לא היה חדשני ב"באפי", והדברים היחודיים והמדהימים שג'וס עשה בבאפי (הרבדים העשירים, המטאפורות המקוריות, התפתחות מרשימה של דמויות, הומור ייחודי, מחזמר...

) פשוט לא היו ב"ורוניקה" (ולעומת זאת היו בה הרבה דברים גרועים מהעונה השנייה ואילך, כמו למשל עלילות שהזכירו לי לפעמים אופרת סבון).

 

[דיאנה1]

אז אם באפי היא הסידרה האהובה עלי,

אני אוהבת פנטזיה ולא מתלהבת בדרך כלל מסדרות מתח, שווה לנסות את ורניקה מארס?

 

[trilliane]

לנסות תמיד אפשר, זו סדרה חביבה בעונתה הראשונה

היא לא דומה לבאפי כמעט בשום דבר והיא ממש לא סדרת פנטזיה. אני חושבת שהעונה הראשונה טובה, השנייה הייתה מאכזבת מבחינתי (בעיקר בגלל הסוף) והשלישית מאוד התנדנדה. הסרט (שיצא בשנה האחרונה) היה הרבה יותר טוב משתי העונות הקודמות; לו רק כל פרק בהן היה כמו הסרט הזה, הייתי יכולה להמליץ על הסדרה בלב שלם. בואי נאמר שב-DVD טרחתי לקנות רק את העונה הראשונה והסתפקתי בה. השנייה והשלישית לא גרמו לי לשום רצון לצפות בהן שוב.

את יכולה לקרוא את הביקורות על הסדרה באתר "המסך המפוצל":
http://www.tve.co.il/series/1048/ורוניקה-מארס
(לחצי על לשונית "ביקורות").

 

[דיאנה1]

תודה! נשמע ששווה לנסות.

 

[Y. Welis]

נסי את OUAT. העונה הראשונה נהדרת.

 

[דיאנה1]

ניסיתי, איבדתי עניין אחרי כמה פרקים

יש שם פונטציאל נהדר אבל הרגשתי שבמקום למצות אותו הסידרה מתבדרת ומאבדת פוקוס.
לא מצליחה למצוא סידרה "להתמכר" אליה...

 

[Y. Welis]

ב-ראשונה עדיין יש דרייב חיובי

אבל הוא די יחלש בבאות. רק אם נתפסת בראשונה...

ניסית את 'אורפאן בלאק'? השחקנית שם לעיתים מזכירה לי את נינט...

אין משהו מרהיב מהזמן האחרון, אבל לעיתים כדאי להשלים ישנים.

 

[דיאנה1]

ישנים אפילו עדיף, סיכוי גדול יותר למצוא אותם

ב netflix instant watch
את אורפן בלאק אין עדיין לצפיה אונליין. הוספתי את הדיסק לתור שלי. נראה מעניין. אני אוהבת החלפת זהויות. מאד אהבתי את רינגר. חבל שהיתה רק עונה אחת.

 

[Y. Welis]

יש דמיון ל'רינגר', אבל עם טוויסט בריטי

גם הומור עצמי, מהסוג שחסר לי ב'קרוס בונז' שהזכרתי למטה (כמו כשמישהי מעירה לגיבורה על המראה ה'פאנק-רוק' שלה - מגע יפה).

מהישנים הטובים - (בהנחה שלא ראית)

פליסיטי (בעונה ה-4 יש אלמנט מד"ב מסויים. יש גם פרק ב-1 שהוא המקור ל'אבודים'). ממכרת מאוד.

Day Break - על פניו אקשן משטרתי. אבל רק מלמעלה. בפנים יש מד"ב מצויין, אקשן נהדר ומשחק אדיר של כולם. הכל בהיפר-טנשן. כל הקאסט נותן את המיטב, כמו שלא נתן באף סידרה אחרת.
מון בלאדגוד ('בלאדגארד') התגלתה כאן ונעלמה למדי (ל'דארק סקייז'). חבל כי היה לה פוטנציאל. המראה שלה בכל בוקר שווה: יש למה לשאוף...

שארפ (Sharpe) המכונה 'שארפי', הלא הוא שון בין. עלילותיו של חייל פשוט בשירות הלורד וולינגטון במלחמות הנפוליאוניות. היסטורי מושקע ואקשן יפה. ההיסטורית הבריטית הטובה של סוף התשעים (לצד 'בראמוול').

Spooks הבריטית, אם עדיין לא ראית. מהטובות שנעשו שם, אם לא ה-

וכן לצידה Life on Mars (ההמשך 'אשז טו אשז' פחות).

 

[דיאנה1]

תודה רבה! לא ראיתי אף אחת מהן. מיד בודקת

מה זמין לצפיה אונליין. מסתבר שגם בלק אורפאן זמינה דרך אמאזון פריים. אנסה אותה ראשונה.

 

[annefan]

חייל החורף ומרתון SHIELD

יום לפני מציאת הגופות, כשהייתי חייב לברוח קצת מהמצב.
יופי של סרט, יופי של סיום עונה. (ווידוני לחלוטין, הפרק האחרון. סצינה מסוימת בפרק האחרון הזכירה לי מאוד סצינה מסוימת אחרת בפיילוט של פיירפלי).

 

[annefan]

נצל"ש - ביקורת על פני דרדפול

http://musaf-shabbat.com/2014/07/04/בשר-רקוב-ענבל-יפה/

מה דעתכם\ן? אכן כל כך גרוע?

 

[אכמו]

בעיני זאת אחת הסדרות הטובות ביותר שהיו העונה

וחבל שהעונה היתה כל כך קצרה. היא התחילה מבחינתי כגילטי פלז'ר, אבל הפכה למשהו משובח ממש בעקבות השילוב של המשחק המצוין (חוץ מטימותי דלטון העצי, אבל המשחק הנפלא של אווה גרין מפצה על זה ויותר), הדמויות הנהדרות על היחסים המורכבים ביניהן, ואפילו ערכי ההפקה המעולים (מספיק לראות פריים אחד מהסדרה הזאת לצד פריים אחד מדרקולה האיומה כדי להבין מה זה עיצוב משובח). אחכה בקוצר רוח לחזרה שלה בשנה הבאה.

 

[annefan]

איזה הבדל בדעות...

 

[אכמו]

ולכן התועלת של ביקורות מאוד מוגבלת

ואני ממש לא מסתמכת עליהן, אלא אם כן המבקר הוא מישהו שאני מכירה את הטעם שלו ויודעת שהוא דומה לשלי.

 

[מיכאל ג]

בלי לקרוא את הביקורת

היא מתפרסמת ב"מוסף השבת" של מקור ראשון שהוא כלי תקשורת עם עקרונות ספציפיים שנוגדים כל מה שהסדרה הזו מייצגת, ולכן לקרוא ביקורת על הסדרה הזו שם זה כמו לקרוא ביקורת על מסעדת בשרים באתר טבעוני.
ושיהיה ברור, לא אהבתי את הפרק הראשון ולא המשכתי, אני לא מגן על הסדרה עצמה.

 

[אכמו]

דווקא לא נכון

תקרא את הביקורת. היא מעניינת, היא מיודעת, היא מוכיחה שליטה בז'אנר ובגדול ביקורת רצינית, לא שופר. אני חולקת על המסקנה, אבל הביקורת עצמה סבבה והיתה יכולה להתפרסם בכל מקום אחר באותה מידה.

 

[מיכאל ג]

ואחרי שקראתי את הביקורת

אני חייב להגיד שאני מסכים לחלוטין איתה, לפחות לגבי הפרק שראיתי, ושהניתוח שם מדויק לגבי ההעתק-של-העתק-של-העתק שהוא הסדרה הזו. אז אני לוקח את דברי בחזרה, בערבון מוגבל: אני עדיין לא חושב שניתן לכתוב ביקורת חיובית על סדרה מלאה בדם ומיניות באתר כזה, אבל הביקורת השלילית יכולה עדיין להיות מדויקת.
מה שכן, לא מסכים לגבי סליפי הולו. היא אכן לא קשורה ליצירה המקורית, אבל גם אין לה קשר לסרט. בגדול היא משתמשת בשם המוכר כדי לתפוס צופים ואז מספרת משהו לגמרי מנותק מהמקור, והיא פחות מתפלשת בדם ממה שקורה בפני דרדפול.