במה אנחנו צופים הסופ"ש?

[Y. Welis]

נותן צ'אנס ל-Intruders, לפי 'החלופיים' של מ. מ. סמית'

הפקה של BBC אמריקה עם קאסט בריטי ואמריקאי. יש פוטנציאל. השאלה כמה.

 

[avivs]

הולך לסרט לא ז'אנרי,

השופט. הביקורות טובות. מקווה שלא יאכזב.

 

[Y. Welis]

נסה את 'נעלמת' של פינצ'ר. אני אראה בעוד שבוע

 

[avivs]

ראיתי אותו.

עשוי טוב, אבל לגמרי ארוך מדי.

 

[Y. Welis]

ואחרי שראיתי גם (הערב) - מעניין ומושקע, אבל מוחמץ

הסיפור מתרכז בטענה שלא משנה אם פשע מסויים נעשה או שלא, מה שמשנה הוא דעת הקהל, וגיבורי הסרט עסוקים לכל אורכו בשמירה על תדמיתם (או המצאתה).

זה רעיון יפה, אבל הוא ממש לא בחזית הסרט. במקומו יש עיסוק בשטניות הנשית ובסכנתה - שמצדיקים אלימות כלפי נשים ופחד מתמיד (אפילו נשים יתאכזרו זו לזו, כמו הבימבו עם החבר ששדדה אותה).

פינצ'ר מוסיף מגע מעניין, אבל לא בהרבה. קצת מנסה לחזק את מוטיב השטניות (כמו שיצר את מוטיב ה'חייזריות' של רוני ב'הנערה עם קעקוע הדרקון'), אבל מאבד את הכיוון היכנשהו. אחרי 2/3 הסרט מאבד את הרצינות שבו (בעיקר בגלל אפלק שנראה כאילו התעורר זה עתה משינה, והוא רק רוצה לחזור אליה) ונעשה פארודי כמו 'מלחמת רוז ברוז'.

יש סרטים טובים יותר בכיוון הזה, כמו 'רוז ברוז' הנ"ל, 'כחום הלילה' (די דומה - תודה ליונתן י. על הטיפ), 'הדוור מצלצל פעמיים' וקצת 'אינסטינקט בסיסי' (שהלך נטו על השטניות). כולם היו מוצלחים יותר ועם מסר ברור יותר.

יש מקוריות, אבל לא מספיק ממנה. נחמד למסך הקטן בלבד.

 

[מיכאל ג]

ילדים, הזהרו מהסרט predestination

Predestination הוא עיבוד אוסטרלי לסיפור all you zombies של היינליין. מי שלא מכיר, זה סיפור קצר אך מפותל עם טוויסט מטריד ויוצא דופן שדופק את המוח - יותר מהחשוד המיידי, משחק הדמעות או החוש השישי ביחד.
עכשיו, אנחנו יודעים מהעבר שתעשיית הקולנוע יכולה לקחת חומר גלם סביר ולדפוק אותו לחלוטין ע"י זה שהם משנים כמעט כל דבר בו. אבל מסתבר שיש משהו הרבה, הרבה יותר גרוע: לקחת חומר גלם סביר ולא לשנות בו כלום. וזה מה שהיוצרים עשו: העבירו את הסיפור כמעט אחד לאחד לקולנוע. התוצאה איומה ונוראה. הנה תקציר הבעיות (עם מינימום ספוילרים):
1. all you zombies הוא סיפור קצר שנכתב ב-1958. הוא מתרחש ב"עתיד" - שנת 1963 עד 1980. גם הסרט מתרחש באותן שנים ומכיל את אותם אלמנטים שהיו בסיפור. אבל אנחנו צופים בזה ב-2014 ושנת 1963 המתוארת לא ממש דומה לזו האמיתית. זה אפילו לא משהו הכרחי לסיפור - היה יכול להיות קל מאוד לשנות את זה. היוצרים בחרו להשאיר את האלמנטים הנ"ל וזה צורם למדי.
2. כאמור זה סיפור משנת 1958. הוא מכיל המון אלמנטים של מגדר, מיניות ויחסי גברים ונשים, שנכתבו ע"י אדם שנולד ב-1907. היוצרים לא ראו לנכון, מסתבר, לשנות ולו מילה ממה שכתב הגאון רבי רובערט מהיינלעיין, ככה שהסרט פשוט מרגיש סופר דופר מיושן בצורה מוזרה.
3. הסיפור עצמו לא הגיוני בשיט אבל בסיפור קצר זה עובד. כשמותחים את זה לסרט באורך מלא כל אותם אלמנטים ש"מחליקים" מהר בסיפור מקבלים פוקוס שממש לא עוזר להם. בעיקר הביולוגיה המופרכת. גם כאן היה אפשר לשנות את הסיפור די בקלות ולהשאיר את החלקים שעובדים אבל ככל הנראה היוצרים הלכו למחלקה לתסריטאות באותה מכללה בו ענב גנד גלילי למדה מדעי המחשב והתוצאה בהתאם.
4. הסיפור הקצר מובא כשיחה בין שתי דמויות בה אחת מהן מספרת את סיפורה לדמות השניה. הסרט מעביר את זה בדיוק באותה צורה: בערך שני שליש סרט כדיאלוג של דמות עם פלאשבקים. וגם מה שהוא לא דיאלוג מלא במונולוגים. אל תתפתו לפוסטר עם איתן הוק שמחזיק אקדח: למרות שהדביקו לעלילה תוספת "מתח" כלשהי, היא די מינורית ורוב הסרט רואים אנשים יושבים ומדברים דברת בלתי נגמרת של חירטוטי עתיד ועבר וגורל וביצים ותרנגולות. אז מה אם הקולנוע הוא מדיום ויזואלי? סיינט היינליין כתב ואסור לשנות!
5. ליהוק: הדמות הנשית בסיפור מתוארת כלא מושכת. יש גם צורך עלילתי בזה שהיא תהיה לא נשית במיוחד, וזה אפילו מוזכר בדיאלוג בסרט. אז כמובן שלדמות הזו בחרו ג'ינג'ית יפיפיה, כי זו תעשיית הקולנוע אז זדיינו (או אולי כי הניינליין אהב ג'ינג'יות). אני מניח שזה לא יהיה ספוילר גדול במיוחד להגיד שהיא משחקת בתפקיד גברי - רואים את זה בטריילר - ונכשלת בזה לחלוטין, כי, נו, יפיפיה ג'ינג'ית וזה.
6. אלוהים אדירים אני לא רציתי לראות את זה על מסך (אם קראתם את הסיפור אתם יודעים על מה אני מדבר) - עכשיו אני צריך לשים את "משחק הדמעות" במערכת הסטריאו וללכת להתרחץ.

לסיכום, היוצרים לקחו סיפור קצר ומוזר והפכו אותו לסרט ארוך, מתיש ומוזר עוד יותר, שנכשל בכל קריטריון אפשרי. כמה גרוע? בואו נאמר - הסרט הזה הוא סיפור אהבה יותר גרוע מדימדומים.

לטובת הסרט אני יכול להגיד שאם רואים אותו יחד עם חברים שנונים מספיק, הוא יכול לספק מידה מסוימת של הנאה וצחוקים בלתי רצוניים שאני די בטוח שהיוצרים לא התכוונו אליהם. בנקודה זו ברצוני להודות לרינת ו"מוריס והיונים" ידידי הטובים שחלקו איתי את החוייה המפוקפת, ושוב אני צריך להביע את צערי על שהצעתי את הסרט הזה. זה לא יקרה שוב.

 

[ריבר סונג]

גם אני ראיתי אותו בסופ"ש

לא ידעתי שהוא מבוסס על הסיפור הקצר ההוא, וכן ציפיתי לאיזשהו מתח/אקשן. ולא. סרט דיבורים ורעיונות. מה שכן, אחרי הצפיה חזרתי לקרוא את הסיפור הקצר, והוא מוצלח יותר אחרי ששמעתי אותו מוקרא בבר מפי הדמויות.
בעיני כן מצא חן העבר החלופי, כולל השוביניזם המתפרע מכל כיוון. אבל חוץ מזה - אתה צודק בכל מילה. בזבוז.

 

[Y. Welis]

מזכיר לי אגב עיבוד מהאייטיז לסיפור קצר זכור

'שמונה בבוקר' של ר. נלסון, על האנושות הנשלטת בהיפנוזה ע"י חייזרים דמויי לטאות, שמצליחים להיראות בצורה הזו אנושיים.
&nbsp
הסרט תמוה למדי, אבל סצינת הסיום היפה נשמרת - על האיש היחיד שהשתחרר מההיפנוט.

 

[מיכאל ג]

אתה מדבר על "they live"?

 

[Y. Welis]

כן. עם מג פוסטר. סרט קאלטי למדי

&nbsp
לא זכרתי שקארפנטר הדגול ביים. במאי טוב, שאיכשהו התדרדר עם השנים. עשה 2 יצירות משובחות בתחילת דרכו (האלווין, הערפל) ומאז רק נעשה טראשי יותר.

 

[מירטל נקודה]

ניסינו לראות את עורבני חקיין, אבל הגיענו מאוחר מדי

אני תוהה האם להמשיך לראות את הסדרה הזו, כי יש לי הרגשה שהם יהרסו את הסוף לגמרי.