סיימתי לצפות בעונה השלישית של ד"ר הו
שלושת פרקי הסיום היו... נדנדה שכזאת. התחיל מטופש (כרגיל...) אבל אז השתפר מאוד בזכות החיבור לפיסות עלילה שהיו במהלך העונה (רפרנסים! הידד!) ובזכות עלילה מותחת יחסית, ועדיין, מביכה לא מעט... בגדול נהניתי, אבל עדיין תוך זיע אי נוחות על הספה. כל הזמן תחושה של החמצה, כאילו אכלתי תבשיל שהוכן מחומרי גלם טובים אבל הטבח לא כ"כ ידע מה לעשות איתם.
בפרקים האלה נחשפתי לבחור שהבנתי שהוא מ"טורצ'ווד" אז אמרתי יאללה, ננסה, והתחלתי לצפות בה (עד כה שני פרקים). כפי שצפיתי, בינתיים היא סדרה בלשית על טבעית שמזכירה אין ספור סדרות אחרות... (כלומר מכאן ומכאן, לאו דווקא משהו מסוים). היה ברור לי בפרק הראשון מישהו בצוות יפשל ושגוון תצטרף לצוות (אגב, רק לי היא מזכירה נורא את נינט?). נכון לעכשיו היא שבלונית נורא ואין בה אפילו דמות מגניבה כמו הדוקטור, אבל ניתן לה עוד סיכוי. בפרט, אני אוהבת מאוד "הצלבות" בין סדרות ו"התבחבשויות" באותו עולם ולכן נוטה לחבב סדרות בנות (כשהן עשויות היטב ולא מחרבות אותו, כמובן).
הערב סיימנו לצפות בפרק השני של "האמריקנים" (סדרת דרמה ריגול של סוכני ק-ג-ב בארה"ב בשנות השמונים עם קארי ראסל בתפקיד הראשי). קיבלנו המלצה מחברה ובחודש האחרון צפינו בפיילוט (פרק כפול), שעבורי היה משעמם, ארוך ומייגע, אבל בנזוגי אהב, והחלטתי לתת לה ניסיון נוסף (בפרט שהיא נחשבת למצליחה, אני מבינה שכבר יש שלוש עונות). הוא כבר ימשיך בלעדיי... פשוט לא התחברתי אליה. אמנם אלה רק שני פרקים, אבל מתוך הנחה שהם מייצגים נאמנה את רוח הסדרה, היא לא בשבילי. זאת דרמה כבדה, אלימה ו"יבשה" (אין הומור / שנינות / אירוניה), אף דמות לא עוררה בי אמפתיה והשחקנים עצבנו אותי. לא התחברתי רגשית לכלום, לא אכפת לי מי יצליח ומי ייכשל... אז לא.