Solaris - 2002
מפתיע, אבל סרט יפה!
מישהו כתב על הסרט ברשת: with a modern switch – וזה סיקרן אותי.
ובכן, גם הסרט הזה לא נאמן לספר, גם הוא מזניח את הרעיון העיקרי של הסופר, אבל זה סרט יפה. הנופים טופלו. ניסיון ההתאבדות היה נאמן יותר לספר. אני מרגישה כמו כריס במובן מסוים, כשנכנע לרעיון שהוא אוהב את שכפול – כי עכשיו, אני אוהבת את הסרט הזה למרות שהוא חיקוי לא מושלם של הספר
.
מכאן ספוילרים גם לספר וגם לסרט
.
.
מרגע שד"ר סנואו (סנאוט בספר) אמר שהמבקר שלו לא מגיע יותר, היה לי חשד שהוא המבקר בעצם, שהוא איננו ד"ר סנואו המקורי. כמובן שבספר לא ראינו את המבקרים של סנואו וסרטוריוס, שני המדענים האחרים שעל תחנת החלל (סרטוריוס הוחלף על ידי מדענית אישה – איזה הבדל במנטליות בין הסרט מ-1968 לסרט ל-2002!) והמבקרת של גיבריאן הוחלפה על ידי רפליקה של בנו שעל כדור הארץ.
קיוויתי בתוכי שבגלל שכריס זכר את Rheya בהריון (הריון לא היה בספר) אז הרפליקה הגיעה אליו בהריון, ויהיה לנו כאן סוג של אדם חדש. אבל לא. התסריטאי והבימאי העדיפו ללכת לכיוון אחר עם ההמשכיות, והביאו לנו את ה"הפתעה" בסוף הסרט, שלמעשה לא התלהבתי ממנה. הפתעה זו אמורה לספק את רעב הצופים, אפשרות לחיים ארוכים, אם לא חיי נצח, בעוד שהרעב שלי כמה ליצור חדש, שידבר ויגיד מה האוקיאנוס של סולאריס באמת רוצה.
מאד אהבתי את הקטע שהבן המשוכפל של גיבריאן מושיט יד לכריס, ממש כמו שבציור של מיכאלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, אלוהים מושיט יד לאדם, כרמז לתחילתה של אנושות עם אל אחר.
רק לא ברור לי לגמרי סוף הסרט. רואים את תחנת החלל נופלת לתוך האוקיאנוס של סולריס ואחרי זה רואים את החיים בכדור הארץ, ואנחנו יודעים שגם כריס וגם ראיה משוכפלים. האם כדור הארץ, על כל יושביו והחיים עליו, הוא גם רפליקה, שנמצא עכשיו – בתוך סולאריס?
מבחינה תאולוגית, ככה בין השורות, רעיון האל החדש עליו דיבר סטניסלב לם בספר עצמו, אל לא שלם, מסתדר לא רע עם הסרט, ואותה שיחה תאולוגית שהתקיימה במציאות בארוחה בה כריס וריאה סעדו עם חברים, מכינה את הקרקע לרעיון זה.
אתם חושבים שסוף הסרט (שאיננו כמו בספר) נכתב כהכנה לסרט המשך?
מפתיע, אבל סרט יפה!
מישהו כתב על הסרט ברשת: with a modern switch – וזה סיקרן אותי.
ובכן, גם הסרט הזה לא נאמן לספר, גם הוא מזניח את הרעיון העיקרי של הסופר, אבל זה סרט יפה. הנופים טופלו. ניסיון ההתאבדות היה נאמן יותר לספר. אני מרגישה כמו כריס במובן מסוים, כשנכנע לרעיון שהוא אוהב את שכפול – כי עכשיו, אני אוהבת את הסרט הזה למרות שהוא חיקוי לא מושלם של הספר
.
מכאן ספוילרים גם לספר וגם לסרט
.
.
מרגע שד"ר סנואו (סנאוט בספר) אמר שהמבקר שלו לא מגיע יותר, היה לי חשד שהוא המבקר בעצם, שהוא איננו ד"ר סנואו המקורי. כמובן שבספר לא ראינו את המבקרים של סנואו וסרטוריוס, שני המדענים האחרים שעל תחנת החלל (סרטוריוס הוחלף על ידי מדענית אישה – איזה הבדל במנטליות בין הסרט מ-1968 לסרט ל-2002!) והמבקרת של גיבריאן הוחלפה על ידי רפליקה של בנו שעל כדור הארץ.
קיוויתי בתוכי שבגלל שכריס זכר את Rheya בהריון (הריון לא היה בספר) אז הרפליקה הגיעה אליו בהריון, ויהיה לנו כאן סוג של אדם חדש. אבל לא. התסריטאי והבימאי העדיפו ללכת לכיוון אחר עם ההמשכיות, והביאו לנו את ה"הפתעה" בסוף הסרט, שלמעשה לא התלהבתי ממנה. הפתעה זו אמורה לספק את רעב הצופים, אפשרות לחיים ארוכים, אם לא חיי נצח, בעוד שהרעב שלי כמה ליצור חדש, שידבר ויגיד מה האוקיאנוס של סולאריס באמת רוצה.
מאד אהבתי את הקטע שהבן המשוכפל של גיבריאן מושיט יד לכריס, ממש כמו שבציור של מיכאלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, אלוהים מושיט יד לאדם, כרמז לתחילתה של אנושות עם אל אחר.
רק לא ברור לי לגמרי סוף הסרט. רואים את תחנת החלל נופלת לתוך האוקיאנוס של סולריס ואחרי זה רואים את החיים בכדור הארץ, ואנחנו יודעים שגם כריס וגם ראיה משוכפלים. האם כדור הארץ, על כל יושביו והחיים עליו, הוא גם רפליקה, שנמצא עכשיו – בתוך סולאריס?
מבחינה תאולוגית, ככה בין השורות, רעיון האל החדש עליו דיבר סטניסלב לם בספר עצמו, אל לא שלם, מסתדר לא רע עם הסרט, ואותה שיחה תאולוגית שהתקיימה במציאות בארוחה בה כריס וריאה סעדו עם חברים, מכינה את הקרקע לרעיון זה.
אתם חושבים שסוף הסרט (שאיננו כמו בספר) נכתב כהכנה לסרט המשך?
