יצירת מציאות - האם זה פשוט

[רותי 11]

הסביבה אף פעם לא חוסמת אותנו

אנחנו אלה שמאפשרים לה לחסום אותנו
אנחנו "משתמשים" בסביבה כתירוץ כדי
לא להתקדם ולא לממש את הרצונות שלנו
להזכירכם אנחנו אלה שנותנים את התפקידים
לאנשים שסביבנו והם מגיבים למקום שאנחנו
נמצאים בו.

 

[Apotheosis]

אני מסכים חלקית..

הסביבה שלא בחרנו ולא רצינו - מנסה לחסום אותנו - בניגוד לרצוננו החופשי (בחירת סביבה ואנשים מסביבנו)

אנחנו נעזרים בסביבה.

תירוץ כדי לא להתקדם ולא לממש את הרצונות שלנו (שהם לא תמיד מה שאחנונ צריכים) - אז יש פתאום לאנשים "תפקיד" מאחר ואת רוצה משהו מהסביבה ולא פועלת לפי הפנימיות הרוחנית שלך - רצון חופשי ואהבת חינם..

אנחנו אולי נותנים "תפקיד" לאנשים סביבנו - אבל אנחנו גם צריכים להקפיד לבחור את האנשים הנכונים לתפקיד הזה.

כאשר את נותנת תפקיד למישהו -את פועלת ממקום אנוכי - אף אחד הוא לא משרת שלך ורק בסביבת עבודה את יכולה להיקרא "עובדת תחת תפקיד"

בעבודה הרוחנית שלנו, הרצון הוא הקובע - ולא נתינת תואר ה"פיקוד" יהיה אשר יהיה..

 

[ינוקא1]

אף פעם לא "התחברתי" לזה באמת . . .

אני חושב שפעמים רבות יש ב"יצירת המציאות" הזו מימד של כפיה.

אז אשנן שמגיע לי מליון דולר , אתלה בכל הבית פתקים של מליון דולר , ואקבל מליון דולר . . .
זוהי טכניקה שפעמים רבות איננה מחוברת אל הלב.
זו סתם תאוות בצע שמשתמשת להגשמתה בכלים "רוחניים".

אך אני מאוד מאמין ב"יצירת מציאות" , בתנאי שהמציאות מחוברת אל הלב.
במילים אחרות : כאשר קיימת "הרגשה" פנימית ש"זה נכון".

כלומר - תנאי מקדים ליצירת מציאות טובה , זה חיבור לעצמינו :
חיבור ליעוד שלנו , מציאת הדברים שמלהיבים אותנו , יצירה כלשהיא שאנחנו מרגישים בה המון סיפוק ומשמעות , עשיית טוב !

ואז גם ההרגשה היא שאין "התנגדות פנימית" , זה פשוט "יושב נכון".

 

[לאונרדו האחת]

זהו

שאי אפשר לזמן מבצע...

 

[לאונרדו האחת]

+ הכרתי מישהו שאסף קריסטלים, טיהרה אותם,

מילא את המראות בחדרו בהיגדים,
אך היה מלא אנרגיה שלילית וכעס
וזה (הכעס)- הוא כמו חומצה הרסנית, אפילו אלף קריסטלים
לא יכולים לחסוך עבודה נפשית והתבוננות פנימה
(שגם את זה הוא עשה..זה רק לשם הדוגמא)

 

[ינוקא1]

לפעמים זה ממש מתסכל לראות אנשים עושים הרבה מאמצים "חיצוניים" , ובמיוחד מאמצים אנרגטיים "חיצוניים" , אך ללא

.

אם יש

בפנים , הכל מצליח.

אך כאשר ה

חסום , אפשר לעשות "הכל" וזה לא שווה הרבה . ..

 

[מייפלס]

ואם הלב חסום מפגיעה וכאב ?

 

[טרללילם]

עצם ההכרה בכך והמרירות

מכך שהלב חסום , תפתח את הלב בסופו של דבר.

(זה אני ינוקא בניק אחר

)

 

[מייפלס]

אהממממ ... אצלי זה ... אהממממ ...

חסימה מרוב פחד של מה יקרה אם אני אשחרר את כל הכאב , הצער והטראומה שיש בתוכו ... אז מה אני אמורה לעשות ?

 

[רותי 11]

להתחיל סוף סוף לחיות

 

[מייפלס]

למה את מתכוונת כשאת אומרת "לחיות"

באופן כללי ?
ובקשר אלי ?

 

[ינוקא1]

מה יקרה באמת ?

 

[מייפלס]

אני מפחדת שזה ימוטט אותי לגמרי !

 

[ינוקא1]

למה את חושבת כך ?

נניח שתדברי על הכאב הזה , או אפילו תכתבי עליו במחברת.
את בטוחה שזה מה שיקרה ?

 

[מייפלס]

כן , כי רק ממעט שמדברת או מרגישה

זה כואב המון , יותר ממה שיכולה להכיל !

 

[טרללילם]

אי אפשר לאכול הרבה בבת אחת

אבל כשמחלקים לחתיכות קטנות , אפשר.
מעט מעט תכתבי ותדברי על זה , בכל פעם רק כמה שאת יכולה להכיל , וכך אבן אבן החומה תתפרק.
יום אחד תקומי בבוקר ותגלי שלאט לאט אבן גדולה ירדה מליבך.

 

[מייפלס]

זה מה שאני אומרת - אם הקצת מכאיב מאוד מאוד

אז מה יהיה אם אני אדבר יותר מקצת ?

 

[ינוקא1]

יהיה טוב.

אולי מה שיקרה זה שפתאום תגלי שטוב לך , ושנעלם לו הכעס ואת מאושרת , וזה מה שמפחיד ?

 

[מייפלס]

הלוואי שיהיה לי טוב !

ולא כאב וצער וטראומה גדולים יותר !

 

[ינוקא1]

לפעמים הטוב מפחיד יותר מכאב וצער.

כי את הכאב והצער מכירים היטב , והטוב זה דבר חדש ומפחיד.