2 ספרים:
"קץ הילדות" ו"המנון לליבוביץ'". החלטתי להשלים קצת קלאסיקות.
"קץ הילדות" כתוב מעולה, והרעיון מבוצע טוב. אני לא אוהב את הסוף הפסימי בכל מקרה. יותר מדי מזכיר לי את הסוף של "המוסד" או "נמסיס" של אסימוב (שלא ממש אהבתי. לא מת על כל ה"איחודים הטבעיים ליצירת שלם אחד גדול" האלה).
המנון ללייבוביץ' בוצע באופן מעניין. הוא הרגיש לי כמו "סיפור יהודי" (למשל, סיפור על אדמו"רים וניסים שהם ביצעו לחסידים שלהם) עתיק, אבל על נוצרים, ובעתיד. לא כל כך התלהבתי ממנו, למען האמת.