מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[ניימן3]

כמו גלי - קורא את zoo city

למה? כי הוא מככב במועדון הקריאה בבלוג שלי עוד שבועיים בדיוק.

בינתיים ממש אוהב את הספר. קצת בלשי, קצת אנושי, קצת דרום-אפריקאי - ובעיקר מאד מאד זורם וכתוב היטב.

 

[גלי1היחידה]

גם אני אוהבת את הספר ואת הרעיון המקורי של

החיות כעונש. עניין החיות שם מזכיר את החיות שייצגו את הנשמה בסדרה של פולמן. כל הרעיון של הצמדת חיות דווקא יותר פרס בעיני מאשר עונש....

 

[ניימן3]

אכן יותר פרס. אני מתכוון לצטט אותך בנושא!

 

[גלי1היחידה]

 

[avivs]

Christine.

אין לי מושג איך הגעתי לספר הזה פתאום.
זה ספר ישן של סטיבן קינג, מהשנים הטובות שלו. בכלל לא ידעתי שהוא קיים, אבל כשהתחלתי לקרוא הוא הזכיר לי סרט ישן שראיתי חלק ממנו מזמן.

בשנים האחרונות אני וקינג יצרנו לנו שגרה - הוא מוציא ספר חדש, אני ממהר לנסות ולבסוף מפסיק באמצע.
יהיה מעניין לראות אם ספר ישן ישבור את השגרה. העלילה עצמה די סתמית - נער מתעקש לרכוש מכונית ישנה ומתפרקת, ומסתבר שלא מדובר בסתם מכונית. זה ללא ספק סיפור קצר שנמתח על 600 עמודים (בכל זאת קינג), אבל בינתיים זה די זורם.

 

[Yuli Gama]

ראיתי את הסרט

הייתי בטוחה שזה מבוסס על אחד הסיפורים הקצרים שלו.

 

[avivs]

חצי מהספרים שלו

זה סיפורים קצרים שהיו יותר מדי זמן בתנור

 

[אורקית בהכחשה]

קורות הציפור המכנית/הרוקי מורקמי

 

[גלי1היחידה]

אהבתי את הספר. קריאה מהנה!

 

[g l o r y]

רובינזון קרוזו

סתם התחשק לי. הפעם האחרונה שקראתי הייתה איפשהו בתחילת העשרה שלי.... אני זוכרת שהייתי ערה לילה שלם בחופש וקראתי עד שהוא נגמר. הייתי עושה את זה הרבה O.ם.
בקריאה כמבוגרת שמתי לב להמון דברים שלא ממש הפריעו לי כילדה. למשל, הקתוליות המובהקת שלו והצורך להכניס הרהורים דתיים לכל פסקא. זה היה טיפה כבד, אבל העברתי. ויש כמובן את היחס שלו לעבדים. הוא כותב על שחורים כעל חפצים או חיות מחמד, ואפילו את ששת הקאריבי הוא, איך נאמר- שומר יותר כחיית מחמד מאשר כעמית במשך רוב הספר. היו שם כמה צרימות גם מבחינת העלילה, כשאני מסתכלת על זה בעין מפוכחת.
אבל גיליתי שאני עדיין נהנית מספרי השרדות. אם זה אי התעלומות של וורן, רוביזון של דפו או מנהרה בשחקים של היינלין. אני אוהבת את התיאורים של יצירה יש מאין והיצירתיות שנדרשת מאדם כדי לשרוד עם מעט מלבד סכין.