מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[shirkhan]

פנדמוניום- דריל גרגורי

בנתיים זז די לאט עמוס בחפירות על אם התקפי השיגעון הם אמיתיים או לא והאם באמת הם נגרמים על ידי שדים.
קצת משעמם...מחכה לאקשן.

 

[חתול השיממון]

מרוצי העקרב

אכמו, צדקת

זה באמת ספר נהדר, עם דמויות מורכבות ומערכות יחסים מורכבות ו*עיירה* (אי. ווטאבר), שזה אחד הדברים שאני אוהבת ממש, עיירה כזאת על כל הטיפוסים שבה. גם נושא הקרבה בין אדם ובעל חיים הוא משהו שאני יכולה להזדהות איתו מאוד, וכפי שחזית, הזדהיתי להפליא עם פאק (במיוחד בקטעים שבהם היא נאבקת בדחף לירוק על מגפיים של אנשים).
שניים-שלושה הפרקים האחרונים, עם זאת, די עצבנו אותי:
1. שון. מסכן את הסוס שלו ואת החיים שלו בשביל בחורה שהוא אפילו לא ראה ערומה עדיין. כן, מגי-משמך, היית רוצה שגברים יהיו טיפשים עד כדי כך. אבל גברים אמיתיים רוב הזמן מבקשים לפחות לראות את הסחורה קודם. שלא לדבר על מה שקור סבל בגלל ההורמונים המשתוללים של הבעלים שלו. היה צריך לשבור ל*שון* את הרגליים. קור המסכן

2. פאק זוכה. נכון, היא עשתה את כל המאמצים ומגיע לה ורציתי שהיא תזכה, אבל זה לא היה קורה ככה בחיים האמיתיים. בחיים האמיתיים היא היתה נאכלת או שדאב היתה נאכלת ומישהו אחר שבכלל לא הוזכר בסיפור היה זוכה, ככה סתם. הזכיה שלה - ואיך שמלוורן מסכים לכל התנאים שלה אחר-כך - השאירה בי מן תחושה מלאכותית-דביקה. או שאולי פשוט קראתי יותר מדי ג'ורג' מרטין.
3. אף אחד לא חשב על התסריט הזה?
לשון יש בית ריק. פאק עומדת לאבד את הבית שלה. מה עם זה ששון יזכה ויציל את קור, ופאק תעבור לגור בבית הריק שלו ביחד עם האחים שלה? הממ? לא צריך לשבור רגליים לאף אחד וכל הדרמה.
זה הכל בגלל סיפור האהבה. אם לא היה סיפור אהבה זה היה ספר לגמרי-גמרי מושלם^^
(וגם ככה, הוא כמעט. אלה רק שניים-שלושה פרקים אחרונים. בקטנה.)

 

[חתול השיממון]

אה, וגם ניסיתי איזה אחד, עונת העצמות

למרבה מזלי, רק ניסיתי איזה רבע ממנו בסטימצקי ולא ממש בזבזתי עליו כסף (שאפשר לעשות איתו דברים הרבה יותר מהנים, סה"כ, כמו לתת אותו לסודני בתחנה מרכזית ולבקש ממנו שידביק אותך באיידס.)
אני מרגישה שזו חובתי המוסרית (יום כיפור והכל) להזהיר אתכם מספר נורא זה. כתוב בתקציר שזה ספר על גיבורה קשוחה שמתנסה במאורעות קשוחים רבים. אל תאמינו לזה (זה ספר על כוסית בעלת מוסר הוליוודי מחליא). כתוב שהסופרת היא ג'יי קיי רולינג הבאה. אל תאמינו גם לזה (אני חושבת שרולינג צריכה לתבוע אותה על עצם ההשוואה).
כתוב שהסיפור הוא על עולם דיסטופי אפל שהגיבורה נחטפת ממנו לכלא אפל ושם נדרשת למירב המאמצים כדי לשרוד. וגם זה לא נכון, כי זה סיפור על עולם עתידני קלישאתי אך עם זאת מלא מונחים זרים חסרי משמעות, והכלא המרושע הוא בעצם מקום שבו יצורים דמויי ערפדים (הם קוראים להם רפאים, אבל זה ממש לא משנה, הם חתיכים בצורה על-טבעית ומתעסקים עם דם, הם ערפדים מבחינתי) לוקחים לעצמם משרתים בני אנוש, וכמובן שהם אמורים להיות ממש אכזריים אליהם, אבל כמובן שהחתיכי שלוקח את הבחורה ממש כמה לה בסתר, ודפדפתי כמה עמודים קדימה ונחשו מה? הוא מקשקש לה על כמה שהוא רוצה להבין אותה ואז ממזמז אותה. (למה בראש של סופרות מתוסכלות מינית, אנשים תמיד רוצים להבין אנשים שהם ממזמזים? במקום דברים כמו פיזיקה קוונטית? זה *משעמם* כל-כך.)
סטפאני מאייר בעור ספר ראוי. גורו לכם.

 

[כריכרכה]

זה לא ספר כ"כ נורא. גם לא כ"כ טוב.

עוד חיקוי הארי פוטר/משחקי הרעב/דמדומים לא מוצלח במיוחד. שתי הבעיות העיקריות לפחות מבחינתי הן שמלכתחילה אומרים לנו שזה הכרך הראשון מתוך שבעה כך שברור שמרחב ההתפתחות העלילתי מוגבל למדי, וכן שכבר נרכשו זכויות הפקת הסרט מה שאומר שהספר נכתב מראש בשבלונה הוליוודית מייגעת.

תחת האילוצים האלה הוא לא איום ונורא, אבל אין לנו שום סיבה להתפשר על האילוצים האלה. יחד עם זאת, העובדה שסיימתי אותו אומרת שהוא קריא בעיני, כי באחרונה אני סובל מרף שבירה נמוך במיוחד ואני לא מהסס לזרוק ספרים באמצעיתם על ימין ועל שמאל.

מאידך בלומסברי דאגו ליצור "הייפ" גדול סביב הספר הזה ולעורר ציפיות גבוהות והוא לא יכול (ויש שיאמרו שמעולם לא היה לו סיכוי) לעמוד בהן.

 

[חתול השיממון]

אני כועסת עלייך

כי הזכרת את ה"פ ומשחקי הרעב באותה רשימה עם דמדומאיכסה.
אבל זה יום כיפור וזה אז אני אסלח לך^^
(ואני הרגשתי שהוא איום ונורא בעיקר כי רימו אותי. התקציר לא רמז לדמדומאיכסיות שלו בשום צורה. לא ראיתי את זה בא)

 

[כריכרכה]

בינינו: אני לא קורא תקצירים של ספרים

השיטה שלי היא פשוט להתחיל מהעמוד הראשון. אם אני אוהב, אני ממשיך לעמוד השני וכך הלאה. בלי שום מחויבות.

ובתור מי שקרא את הספר עד תום, ההשוואה לדמדומים לא לגמרי מוצדקת, המרכיב הרומנטי בספר באמת משני, עד כדי כך שדומה אפילו שהוא שם רק כי הסופרת הייתה צריכה לסמן עליו "וי", אולי כדי למצב את הספר עבור קהל טיפטיפה יותר מבוגר (לא בהצלחה יתרה).

 

[גלי1היחידה]

תודה על האזהרה.

 

[אכמו]

Great success!

 

[גלי1היחידה]

הספר כבר בקינדל שלי ומחכה לתורו.

 

[avivs]

מהתיאור של הספר

הוא נשמע לגמרי ספר נוער שגרתי.
מקווה שיש בו יותר מזה.

 

[חתול השיממון]

התיאור הוא סתם

כדי לתפוס ארנקים של בני נוער שקיבלו צ'ק שמן מסבא לראש השנה. גם לי הוא גרם לפקפק בספר, אבל אני מבטיחה לך שיש בו הרבה יותר מזה: סיפור האהבה המובטח מופיע רק בפרק השלישי-לפני-אחרון (לפני כן לא מוזכר אפילו ברמז), ובשאר הזמן זה פשוט...סיפור עיירה נהדר. עם כלמיני טיפוסים עיירתיים כאלה שכתובים באמינות מופלאה (והסוסים שלהם, כמובן

). אם כבר הוא מזכיר לי משו (ספר נוער שגרתי זה בטוח לא מזכיר) הוא קצת את הספרים של חאלד חוסייני. אתה אוהב חאלד חוסייני? גם הספרים שלו הם בעיקר כשרון-על בשרטוט דמויות ומערכות יחסים.
אבל עזוב. אל תאמין לי. תאמין לאכמו

 

[frizzly]

אני עם דרזדן 13 - קצת מאוכזבת

דרזדן רק הלך והשתפר והחל מספר 8 בערך נהיה ממש סוחף ומעולה
עד 13. מה זה הדבר הזה? אני אמנם רק בשליש הראשון אבל איזה שיעמום, הוא לא עושה כלום חוץ מלקשקש.

מקווה ש14 ישתפר חזרה

 

[MxIxAx]

sfx בעריכת ניל גיימן, מספר 236

זאת דרך לעשות היכרות עם ניל גיימן, אחרי אבק כוכבים

 

[avivs]

Neuromancer

הגיע הזמן שאקרא את זה. ההתחלה טובה.

במקביל התחלתי את ספר הפנטזיה elisha barber.

 

[הסרטן ששיחק עם הים]

קראתי אותו לאחרונה שוב, אחרי עשר שנים, ולשמחתי הוא נשאר אדיר, וגם לא התיישן באופן נורא.

 

[The Jabberwock]

בהחלט.