מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[Yuli Gama]

נדמה לי ששמעתי שהוא כן תורגם

אכן ספר מוצלח ביותר

 

[חתול השיממון]

טוב. אני אודה בזה.

*כן* אהבתי את ביטרבלו קצת

כאילו, התאכזבתי מאוד לגבי הפתרון של תעלומת לק והאופן שבו היא התבגרה וכל האמור קודם, אבל לא באמת סבלתי עד כדי כך. בעיקר כעסתי שקריסטין קאשור שינתה אותה למשהו עדין ורכרוכי יחסית למה שהיא היתה בגיל 9, אבל קריסטין כותבת יפה. ואפילו אהבתי קצת את סיפור האלאדין. כאילו, כן, הוא קלישאתי וכבר מוצה ע"י דיסני, אבל הוא הזכיר לי איך הייתי בת 4 והייתי רואה את הסרט אצל המטפלת שלי. היא היתה מכינה יופי של מרק עוף

 

[חתול השיממון]

בסדר. (

?)

*ממש* אהבתי את ביטרבלו. אני מניחה.
ו*ממש* אהבתי את סיפור האלאדין. נדמה לי שזאת פעם ראשונה שאני נתקלת בספר נוער בסיפור יזיזות במקום סיפור אהבה. זה נורא חמוד ונורא התאים לי לתקופה המסוימת הזאת.
"ספרי לי איזה חלום אחר את רוצה."
"תן לי לחלום שאנחנו נפרדים כידידים."
"זה דבר אמיתי."
יפה^^

 

[subatoi]

"גן האלים" / ג'ראלד דארל

 

[ניימן3]

מודדים את העולם - דניאל קלמן

לא ז'אנרי, אלא רומן הרפתקאות קומי היסטורי עם שני גיבורים גרמניים גדולים של המאה ה - 19: אלכסנדר פון הומבולט, ההרפתקן האגדי שחזר עם שלל ידע אדיר מדרום אמריקה, וגאוס - מתמטיקאי מבריק.

אני קורא את זה בשפת המקור, גרמניה. ככה זה כשמקבלים ספר מתנה ממישהי שמחבבים: מרגישים צורך עז לקרוא אותו. 40 עמודים בפנים, השפה מאד קלה יחסית, הספר מצחיק, מחכים ובינתיים נראה כמו פגישת מחזור של כל גיבורי המדע וההרפתקאות האירופאיים של המאה ה - 19. אני מוצא עצמי רץ הרבה לויקיפדיה כדי לבדוק במי מדובר.

ובנימה זאת, גם אמליץ על דיסק המסעות חובב העולם של להקת כלי הנשיפה הפאנקית הגרמנית Mardi Gras.bb: Von Humboldt Picnic – A Journey with Mardi Gras.bb. הכרתי את אלכסנדר פון הומבולט דרך האלבום המצוין הזה.

 

[The Jabberwock]

פרלוד לאפוקליפטיקה

סיפורים קצרים. טוב לפרקים. סה"כ לא רע בכלל.

 

[הייזל]

סיימתי את סבינה קיין השבוע

והתחלתי את
Swendson, Shanna - Enchanted, Inc 01 - Enchanted, Inc

מישהו מכיר את הסדרה dragon kin של Aiken, G. A

 

[MonicaF]

חורף בקאסטור מאת רותם ברוכין

כבר כתבתי שהתלבשתי על הסיפורים של רותם ברוכין.
אפילו חזרתי אחורנית לקרוא את "במראה" שלא אהבתי בזמנו, ועכשיו כן.
הסיפורים ה"קצרים" של רותם, ארוכים מספיק כדי להרגיש ששני סיפורים הם כמו ספר.

הסיפור "חורף בקאסטור" ריגש אותי פחות מאשר "מרק שקדיות".
אבל הוא לא פחות טוב ממנו.
אהבתי את החזרה של השם מיקה (במראה) כנראה שיש לו משמעות מבחינת רותם.
אהבתי את הכתיבה ואת אמינות הסיפור. בעיקר הסבים כל כך אמינים שזה מדהים. לולא הגיבור היה נער, יש מצב שעודף השבחים לדמויות הנשיות היה מפריע לי.
כמובן שאהבתי את הרקע המד"בי.
אבל הכי הרבה אהבתי את הרעיון.
חשבתי שזה רעיון שלי ושאם אספר אותו לאנשים יחשבו שמשהו לא בסדר אצלי

הכוונה לא לגלגול נשמות גרידא אלא לרכיבים באישיות ובתכונות, שעוברים, אולי יחד עם זיכרונות. כמו מעין צברים של אטומים שהולכים יחד להתממשות הגוף הבא, ומביאים עמם מטען "רוחני".
חשבתי לכתוב על זה מאמר ולנסות להיות מדעי כמה שיותר, למגר ממנו מיסטיקה לגמרי. אולי מנגד, כולנו נולדים עם תבניות מוכנות, חלק מביעים תבניות אלה, וחלק תבניות אחרות.
אבל זה היה לי ערטילאי מדי וויתרתי. טוב שרותם כתבה על זה סיפור.

ועכשיו נותרו לי שני הסיפורים האחרונים של רותם מאוספי היה יהיה.

 

[חתול השיממון]

זה נקרא גנטיקה, לא?

ז"א, אני מניחה שלכולנו יש אי-אילו קטעי DNA משותפים...לא?

 

[MonicaF]

כן אבל מפה ועד

כן, לכולנו יש אי אלו קטעי ד.נ.א משותפים, אפילו עם קוף האדם יש 99% משותף אם איני טועה.
אבל מפה ועד נשיאה של קטעי ד.נ.א. אלו, נשיאה של מטען רוחני כגון זיכרונות, תכונות אופי ונטיות... זה כבר משהו אחר.
אני בטוחה שהמדע מתייחס לרעיון כזה כשייך לתחום המיסטיקה.

 

[חתול השיממון]

אבל, זה דוקא הגיוני מאוד

לגבי נטיות ותכונות, למשל. גם אם נעזוב רגע את השפעת הדיאנאיי עליהן (כי אני באמת לא יודעת מספיק על הדברים האלה) ונסתכל על זה רק קומבינטורית...יש מאגר נורא מוגבל של תכונות והעדפות, לא? עקשנות וציניות וחשדנות והתפרצויות זעם וחולמנות ובלה-בלה. סטרייטיות וגייזיות וביסקסואליות ותשוקה בלתי נשלטת לסושי. סביר מאוד שמתוך...7 מליארד אנשים חיים? ועוד כמה וכמה וכמה אנשים מתים, יהיו לפחות שניים בעלי תכונות משותפות. לא?
בנוסף, בד"כ תכונות ונטיות מסוימות יגיעו באותה אריזה: נניח, בנאדם שאוהב חתולים בסבירות גבוהה גם יאהב את הסרט חתולים בצמרת, אבל זה לא אומר שמי שאוהב חתולים ואת הסרט חתולים בצמרת הוא בהכרח נושא מטען רוחני של מישהו שמת ואהב את אותם דברים.
(ו...כן, גם הגנים המשותפים בטוח משחקים פה תפקיד. אם שני אנשים שאינם קרובי משפחה (ככל שידוע להם) יכולים להיות נשאים של אותה מחלה גנטית, למה ששני האנשים האלה לא יהיו גם נשאים של תכונת טבילת הצ'יפס שלהם במילקשייק? אני למשל גיליתי לאחרונה שהדרך שבה אני אוהבת לאכול את הפילמני שלי זהה במדויק לדרך בה סבא שלי היה אוכל אותם, והוא מת כשהייתי תינוקת. אמא טוענת שיש לי גם את אותה הבעת פנים כמו שלו כשאני צוחקת על מישהו מבפנים אבל לא רוצה שהוא ידע. אולי זה כי אמא מתגעגעת לסבא ורואה אותו בכלמקום. אולי זה בגלל החומר הגנטי המשותף, כך או כך - שני ההסברים האלה נותנים פירוש הגיוני לחלוטין ל"העברת המטען הרוחני".)
באופן כללי, אני חושבת שלכל דבר בעולם יש הסבר מדעי והגיוני, ואם אין כזה סימן שעדיין לא מצאנו אותו/מישהו לפלף אותנו לאורך הדרך.
ברגע שמישהו יצליח להוכיח שיש דבר כזה "רוחניות" - כי לי לא ידוע שרוחניות היא משהו מעבר לפעילות מוחית - אפשר יהיה לדבר על העברת המטען הזה מחוץ לסיפורי מד"ב. בינתיים...

 

[MonicaF]

אני מסכימה איתך כמובן

גם יש כבר מחקרים בתחום.
אגב נטיות - מספרן עצום.
אבל ישנן כמה מרכזיות נגיד, והמצב הוא שלא רק גן אחד אחראי לתכונה מסוימת אלא סביר להניח שזה הרכב של כמה גנים, וכשאתה משנה אחד מתוך ההרכב הזה, אתה עשוי לפגוע בנושא הגנים בתחום שבכלל לא התכוונת אליו.
אבל נעזוב את זה...
כי לא הנטיות באמת מעניינות כאן, אלא הזיכרונות שאותו אדם נושא עמו.
הזכרונות, הידע.
זה מפליא אותי ואולי יש לזה הסבר ברמת האטומים.
אני גם חושבת ש"עוד יחקרו וימצאו"

אבל בינתיים ...

 

[MonicaF]

הפוך, לקחת - מאת רותם ברוכין

אני רק בהתחלה של הסיפור, אבל זה ממש וואו?