מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[גלי1היחידה]

המלצתך מספיקה לי.

 

[zuriki]

PKD - the man in the high castle

 

[avivs]

למרות חיבתי הרבה אל

קיי דיק, הספר הזה לא תפס אותי בכלל.

 

[דיאנה1]

כנ"ל, הפסקתי אותו באמצע, למרות שלספרים

אחרים שלו הייתי מרותקת.

 

[מיכאל ג]

מסכים, הוא הרגיש... רנדומלי משהו (-;

 

[avivs]

״מסכים״

 

[ניימן3]

למרות שאנחנו חיים בתרבות אמריקאית,

אנחנו בסופו של דבר לא אמריקאיים. כך שספר על מה היה אם קורה אם התרבות היפנית הייתה שולטת ביפן לא מצליח ממש לעניין אותי. לעומת זאת, אם תכתוב ספר על מה היה קורה אם הפיליפיניים היו כובשים את ישראל ב - 1918, כנראה שתשבה את ליבי

 

[avivs]

הסיפור עצמו דווקא

נשמע לי מאוד מעניין. אני אוהב היסטוריה אלטרנטיבית. הביצוע פשוט הרס את זה, עם הדמויות הלא מעניינות.

 

[zuriki]

טוב אני די בהתחלה

אבל נראה שבחירת הדמויות קצת אפרורית. בכלל הכתיבה מאוד שונה ממה שאני מכיר ממנו.

 

[subatoi]

ספר כשתסיים, נוכל לשפוך את הדעות בחופשיות

בלי להרוס לך

 

[avivs]

Havemercy

אוי, הספר הזה מתסכל אותי.
שמתי עליו עין כבר לפני כמה שנים, כי הוא מופיע בהמלצות למי שקרא ספרים שאהבתי. אז החלטתי לנסות אותו.
מדובר שם בגדול על עולם שבו יש קוסמים, אבל לא הרבה ולא כל כך חזקים. יש גם דרקונים מברזל שבתוכם יש תמצית של קוסמים, לכן הם כמו ייצורים חיים.

בלב הסיפור יש מלחמה שנמשכת כבר כמה דורות, והקורא רואה מה קורה בצד אחד של המלחמה.
הסיפור מועבר דרך ארבעה נקודות מבט שכתובות בגוף ראשון. הכתיבה עצמה מאוד טובה, אבל הספר נכתב על ידי שתי סופרות צעירות, ואוי כמה שהן חופרות. כל כך הרבה תיאורים של הבעות פנים, מחשבות, פחדים ועוד קצת מחשבות. מה עם הסיפור? מה עם עוד קצת בניית עולם?
הפוטנציאל שם, אבל הוא לא בא לידי ביטוי.

קראתי כבר 80% ואני באמת חושב שהיה אפשר לסיים את הספר הזה ב100 עמודים ולא ב 400.
אם הכתיבה לא הייתה זורמת כנראה שהייתי מוותר מזמן. אני לא רגיל לסיים ספר בתחושה שהייתי צריך לוותר עליו, כי לרוב אני פשוט מוותר. אבל נראה לי שהפעם זה מה שיקרה.

נו, עוד קצת.

 

[avivs]

טוב , סיימתי.

לשמחתי הסוף של הספר היה טוב מההתחלה שלו.
יש עוד שלושה המשכים והבנתי שהשני טוב, ושני האחרים פחות. אז נראה לי שאקרא לפחות עוד המשך אחד.

רוצה להתחיל עכשיו את ההמשך של promise of blood. מוזר שאחרי כל הזמן שחיכיתי לספר, עכשיו כשיש לי אותו אני מהסס להתחיל.

 

[גלי1היחידה]

מבינה אותך וחשה כמוך.

אני חוששת להתאכזב. שמתי לב שלרוב ההמשכים לא מוצלחים כמו הספרים הראשונים בסדרה. אתחיל לקראו השבוע ובינתיים אחכה להמלצתך.

 

[כריכרכה2]

לפעמים זו גם תחושת הציפייה להנאה גדולה

והידיעה שזה כמו חטיף שייגמר במהירות ויותיר אחריות תחושת ריקנות. העצה הטובה ביותר לגבי ספרים כאלה, אם הם באמת כל כך טובים, היא לקרוא לאט ולהתענג על כל מילה.

 

[גלי1היחידה]

בהחלט מסכימה

 

[כריכרכה2]

Red Rising: עוד דיסטופיית YA בינונית לאוסף

המערכה הראשונה נחמדה מבחינת האקספוזיציה, אבל הדמויות שטויות ומערכת היחסים המרכזית לא ממש אמינה. כמו כן הטוויסט העיקרי במערכה הזו צפוי מקילומטר ורומזים לו שוב ושוב עד שפשוט נמאס לך ואתה רוצה לזרוק את הספר מהידיים. אם הכותב חשב שזה קלישאתי מדי אז הפתרון הוא לא לדחוף רמזים, מה שרק גורע, אלא לשכתב את העלילה.

המערכה השנייה באמת מרתקת, המטמורפוזה מאוד מוחשית, אבל היא הייתה קצרה מדי. בהחלט הספר היה יוצא נשכר אם הייתה מורחבת על חשבון הבאה אחריה. Brent Weeks למשל עשה את זה הרבה יותר טוב ב-Nightangel.

ואז הגענו למערכה השלישית שמהווה את המחצית השנייה של הספר, ובגדול זה פשוט אסון. בתור חיקוי של משחרי הרעב זה גרוע, פתאום כל הובסריות של הכותב מתגלה, הוא קופץ מפה ולשם ומתאר בדיעבד כל מיני החלטות חשובות בשתי מלים במום להראות לנו אותן, לתת לנו להרגיש אותן.

אתה מנסה לתלוש לעצמך את השערות בשלב מסויים, למה הגיבור שלנו יושב לו תחת איזה עץ רענן ומתבונן בשלווה סטואית כיצד כמה ילדים הולכים מכות עם ילדים אחרים. שום דבר לא בוער לו, הוא גם לא עסוק בתכנון תוכניות (למרות שהוא ועוד איך אמור), סתם הוא יושב לו וצופה, ועוברים ככה כמה עשרות עמודים של שעמום אחד גדול (מבחינת פיתוח העלילה המרכזי סביב הגיבור).

הסוף כמובן צפוי, על זה קשה להתלונן, בכל זאת YA, אבל תנסה להפתיע אותנו, לתת איזו זווית חדשה, תובנה, משהו. כלום.

יחד עם זאת אני מתכוון לנסות לקרוא את הכרך הבא (אם ייצא תוך פרק זמן סביר) כי בכל מקרה ברור שהוא יהיה שונה לגמרי מהקודם, אין שום חשש לחזרה נוסחתית (כמו משחקי הרעב 2 למשל). אני מנחש שהוא יעסוק בעיקר בפוליטיקה ורומנטיקה ואולי קצת אופרת חלל ואקשן בין-כוכבי.

 

[avivs]

20% ב The Crimson Campaign

ההמשך של Promise Of Blood.

בינתיים מעולה. לא יורד מהרמה של הראשון.
בניית עולם מדהימה, עם דמויות עגולות שמרגישות אמיתיות.
שילוב מצוין של אקשן והומור.

 

[אסור ל]

גרם המדרגות הצורח של לוקווד

נהניתי ממנו. הכתיבה ברמה בינונית בעיניי, אבל הרעיון נחמד והוא בהחלט מותח. הסיפור סביר, לא מתוחכם מדי. חיבבתי את הדמויות ומאד מעניין אותי לדעת עוד על הכשרון של הגיבורה, איך הוא יתפתח בהמשך הסדרה. בקיצור, קליל, כייפי ומותח.

 

[MonicaF]

נהנית מאד מסטריינג' & נורל

רק שליש מהכרך הראשון - שווה כל אות.

 

[MonicaF]

בנוסף, מקשיבה ל- Galaxy 4

אלו פרקים אבודים של הדוקטור הראשון, עונה 3.
היה בחינם באמזון, כתמריף להירשם ולקנות מהם עוד קבצי שמע.
מה אני אגיד לכם, אני לא מצליחה לנהוג או לרכב על אופניים או לעשות הליכה או כמעט על דבר אחר, ולהקשיב לזה. כי אני אוהבת לדעת הכל, ואם אני מפספסת מילה אחת זה מעצבן.
בכל זאת נותנת צ'אנס למדיה הזו, ולו רק כי כייףלי לשמוע את הדוקטור, את סטיבן ואת ויקי. גם ה-narrator לא רע בכלל.