מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

D O 7

New member
במקרה נתקלתי בזה היום :)


“If you want to write a negative review, don't tickle me gently with your aesthetic displeasure about my work. Unleash the goddamn Kraken."
Scott Lynch-
עדיין לא קראתי את לוק למורה, אבל דווקא קיבלתי רושם שיש סיכוי גבוה שאני אהנה מזה.
 

minimalman

New member
כמו שאמרתי, למרות הביקורות הפושרות פה..


לא יודע מה יהיה עם הסיפור אבל לפחות הכתיבה שלו קצת יותר טובה מהממוצע, מה שעושה את השעמום לנסבל , לפחות כרגע..
 
זאת עם הכתם השחור

נדיר שספרים ישראליים כתובים בצורה שממש מאפשרת לי לקרוא מהם יותר מעמוד בלי לגנוח (וממש לא מהנאה), אז קודם כל אני מורידה בפני הספר הזה את הקשת עם אוזני החתול.
ואח"כ אני אומרת שלמרות שהגיבורה ממש מצאה חן בעיני (וגם ממש מצא חן בעיני שאין שום רומנטיקה בינה לבין זוהר! נכון בספרים יש קטע איכסי כזה של גיבורה שמכירה מישהו ומתיידדת איתו ובסוף הם מוצאים את עצמם ערומים בגינה או משהו? אז לא! כמה נהדר!)
אבל למרות זה: די מביך האופן שבו הסופרת כותבת על ילדים מחוננים. כאילו, באמת: החידות שלילי קיבלה לכאורה כשיעורי בית מכיתת המחוננים שלה הן אולי ברמה של כיתה ג'. וזה שהעובדה שהיא יודעת לפתור אותם גורמת לכולם לחשוב שהיא גאון אפילו יותר מביכה. סופרים יקרים באשר אתם: אם אתם לא מחוננים, ואין לכם שמץ מושג במתמטיקה, ואתם גם לא מכירים מחוננים, פשוט תעשו תחקיר, למען השם.
אבל זהו. חוץ מזה אני די ממליצה על הספר.
 

מיכאל ג

New member
סיימתי את leviathan wakes

אופרת חלל "אולד סקול" - עולם עתידני בעוד מאות שנים (מאתיים לפחות) שלפי כל חוקי אופרת החלל אסור שיהיו בו דברים שמפריעים לקרב חלל ישן וטוב. אז אין רובוטים ואין אינטליגנציה מלאכותית ואין ביולוגיה מתקדמת, שתלים סייברנטיים או נאנוטכנולוגיה. בעצם מעבר למנוע היתוך של חלליות הטכנולוגיה היא ברמה של 2010. יש לדמויות אפילו "טרמינלים" שזה פחות או יותר טלפונים חכמים, וכל הממשקים הם עם מסכים שטוחים, אפילו לא הולוגרמות או משהו.
זה משהו שאני לא ממש מתחבר אליו מאז שהתחלתי לקרוא סייברפאנק כי קשה לי מאוד להאמין לזה, אבל זה די צורך עלילתי כי מתישהו מופיעה טכנולוגיה חייזרית מתקדמת ואסור שהטכנולוגיה האנושית תראה מתקדמת מדי בהשוואה, אחרת כל הדרייב העלילתי נעלם. הבעיה היא שגם אם מתעלמים מזה הספר לא משהו. יש שתי דמויות ראשיות, הולדן שהוא קפטן ספינה אידאליסט, מין דמות מסע בין כוכבים סטנדרטית כזו, ומילר שהוא שוטר גרוש ואלכוהוליסט, כמו בערך כל שוטר בכל סרט אי פעם.
הספר נגמר בצורה שמובילה להמשכים, אותם ככל הנראה כבר לא אקרא. זה לא היה רע, פשוט חסר יחוד. אבל אני יכול לראות איך זה יתאים לטלויזיה, אז את ההמשך אני אראה על המסך אם אכן הסדרה תתרחש.
 

haimgds

Member
מעניין, אני בתחילת השלישי (Abaddon's Gate)

אחרי שעברתי את שני הראשונים בקריאה זורמת אני מסכים כי זו אופרת חלל נחמדה ואם לא נשכח כי היא מצייתת לחוקי הז'נאר שלה (לטוב ולרע) אז מתקבל ספר קריא, מעניין ומותח. כדאי לציין כי הספר הראשון רק מתחיל להציג את גיבור הסדרה (וההמשכים) ג'ימס הולדן ובהתחלה דמותו היא דיי קלישאית אך בהמשך הסידרה היא מתפתחת לאדם קצת יותר מעניין.
במרכזה של הסדרה עומד המאבק בין כדור הארץ, מאדים, חגורת האסטרואידים וכוכבי הלכת החיצונים. הטכנולוגיה החייזרית המתקדמת המופיעה בהפתעה מהווה זרז למאבקים (ומהווה את ליבו של הסיפור) אך נראה לי כי תיאור ההתפצלות של הגזע האנושי לקבוצות נפרדות (כתוצאה מתנאי הסביבה השונים ואילוצים אחרים) הופכים את הסדרה לקצת פחות שבלונית.
 

מיכאל ג

New member
אני פשוט לא יכול שלא להשוות את זה ליצירה קלאסית בנושא

Schismatrix של ברוס סטרלינג, שמתאר את ההתפצלות של מערכת השמש לשתי חברות, ה- mechanists שחיים באזור מערכת השמש הפנימית ומתמחים בהנדסה סייברנטית וה- shapers שחיים במערכת השמש החיצונית ומתמחים בביולוגיה. גם שם מעורבים חייזרים אבל בצורה שונה, והחברה האנושית שם מוזרה הרבה יותר מהחייזרים.
 

ניימן3

New member
אחד הספרים האוהבים עלי בעת החדשה.

אולי זה בגלל שאני אוהב גוד-אולד מד"ב. לא קראתי יותר מדי סטימפאנק, ולא ממש התחברתי למעט שקראתי.

אני מסכים אבל שהספר חסר כל ייחוד. הוא פשוט כיף:) אבל מי שלא נהנה, אין לו טעם להמשיך. אין תובנות גדולות גם בהמשכים.
 

Bookish

New member
סיימתי את vicious

של ויקטוריה שוואב. הוא חיכה לי הרבה זמן על המדף, ואחרי "לב פלדה" התחשק לי ספר סופר-הירוז שנראה טיפה יותר מורכב ומעניין (היו עוד הרבה ספרים באמצע, אבל הגעתי אליו בסוף...). והספר ממש מצוין! כל פרק מסופר בנקודת זמן אחרת, וכך אנחנו נעים מההווה, בו אדם בשם ויקטור ברח מהכלא יחד עם מיטץ', אסיר-לשעבר נוסף. ויקטור מציל נערה בשם סידני, שנורתה ונמצאת במנוסה. ובפתיחת הספר הם משום מה נמצאים בבית הקברות וחופרים כדי להוציא גופה.
הפרקים שנכתבים כ10 שנים בעבר מספרים על ויקטור, בחור צעיר, חכם וקצת אנטיפת שלומד באוניברסיטה יוקרתית. השותף שלו לחדר, אלי(וט), מתחיל עבודת מחקר שנויה במחלוקת-על EOs (Extra-Ordinary) -אנשים בעלי כוחות על. הקיום שלהם הוא רק בגדר שמועה, אבל אלי מאמין שהם קיימים ושיש דרך שבה ניתן להשיג כוחות על. ויקטור, שבו זמנית מעריץ, אוהב, שונא ומקנא בחברו, נשאב גם הוא לתכניות של אלי. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.
אהבתי כמעט הכל בספר הזה. העלילה סוחפת, הכתיבה מעולה וגרמה לי להפוך עמודים בקצב, הדמויות נהדרות גם כן, וכמעט אף אחת מהן לא "טובה". כמעט כולם עושים דברים נוראיים ועדיין הקורא בעדם (לפעמים).
הדבר היחיד (למרות שהוא די משמעותי) שהפריע לי הוא (ספוילונצ'יק:***************) המניעים של אלי בפעילות שלו, שלדעתי גם הבחירה בהם היתה די פשטנית וגם ההגעה שלו למסקנה שמאחורי הפעילות שלו לא נעשתה באופן לגמרי אמין לדעתי. (***************סוף ספוילרונצ'יק).

עכשיו אני קוראת את Deathless. אני רק בהתחלה, אבל עושה רושם שזה מסוג הספרים שהם בדיוק-בדיוק הטעם שלי. פנטזיה מעניינת ועשירה שמתערבבת עם החיים היומיומיים+setting היסטורי מעניין+כתיבה נהדרת.
 

רנדל1

New member
באמצע של steelheart

החוות דעת שלי מהספר עד כה הוא שהספר מאד כיפי וזורם, אבל לא מחדש הרבה וחסר בו עומק. ברנדון סנדרסון החליט לכתוב ספר YA ואכן זה מורגש בקריאתו. למעשה ברנדון סנדרסון ניגש אל הכתיבה של הספר בכזו עצלנות עד כדי כך ששחזר את אחד מספריו האחרים, האימפריה האחרונה. stellheart זה האימפריה האחרונה בגרסת הפנטזיה העתידנית (אני לא יודע אם אכן יש כזה ז'נאר, אבל מה שבטוח stellheart הוא לא מד"ב). גם פה יש אימפריה רודנית שבה לחיי התושבים אין ערך והשליט משליט טרור על התושבים באמצעות הצבא שלו, אם הוא מורכב מאינקווזטורים או אם מורכב מ-epics (אין לי מושג איך תרגמו לעברית את המילה). וגם כאן ניתן למצוא יתום שחי בתחתית החברה שגורלו הוביל אותו אל יחידת המחתרת היחידה שקיימת נגד השלטון שמורכבת מאנשים סופר דופר מוכשרים עם מנהיג בעל חזון להחזיר את החברה לחיים שלפני עליית האימפריה. את התקציר הזה אפשר לכתוב על שני הספרים ולגבי שניהם זה יהיה נכון בדיוק באותה מידה. ופה אפילו מערכת הקסם לא מקורית במיוחד בניגוד להאימפריה האחרונה, פה יש epics שיש להם כוחות על כי ככה, וההבדל היחיד ביניהם לבין מוטאנטים באקס מן זה שבעולם של stellheart כל מי שיש לו כוחות על ירצה להשתמש בהם רק כדי לשלוט ולעשות טרור. אבל בכל זאת steelheart מצליח להיות מאד כיפי ולעיתים גם שנון. אמנם זה הספר השני שקראתי של סנדרסון (הראשון אם לא הבנתם היה האימפריה הראשונה) ועד עכשיו לא נורא התרשמתי, אבל דאמיט הוא יודע לעשות ספרי מרד טובים. הוא גורם לי לשנוא את השלטון והמצב החברתי, ולהתלהב מהתוכנית המפורטת של צוות המהפכנים האיניוידואלים ולהיסחף בביצועה. אז אולי אני לא אמשיך לשאר הספרים בטריולוגיה (יש לי זמן להחליט עד סוף הספר אם זה שווה את זה) אבל אני בהחלט לא אצטער שקראתי אותו.
 

רנדל1

New member
אני לא מבין מה הבעיה בהבעת מחשבות על ספר שעוד לא סיימת לקרוא

אני לא אוהב סתם לכתוב את שם הספר שאני במהלך קריאתו בלי להוסיף דבר. ככה אין לזה פואנטה, אנשים יראו שכתבתי שם של ספר וזה איכשהו אמור לעניין אותם שיש בעולם מישהו שקורא ספר מסוים. אבל יכול להיות שלא הבנתי את התגובה שלך כהלכה, אז את מוזמנת לתקן אותי.
 
קראתי את שני הספרים, ולמרות שאני מבינה את הדמין ההתחלתי שלהם

( גם אם מורידים את הקטע שכל הספרים של סנדרסון מתחילים אותו דבר) אני חושבת שהם מסתיימים בצורה כל כך שונה שההשוואה הזו מאוד .... מעניינת

אין לי בעיה עקרונית עם ההשוואה שלך, אני פשוט אשמח לקרוא את דעתך לאור סיום הספר.
 
למעלה