מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[avivs]

מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

 

[מיכאל ג]

השבוע סיימתי את full fathom five

השלישי בסדרת ה- craft של מקס גלדסטון. פנטזיה מקורית וכיפית, וגם חגיגה לחובבי ה- Inclusiveness - מדובר בעולם חלופי אבל בגדול זה כדור הארץ עם קסם, אז אפשר לחבר את המקומות הדמיוניים בספר בצורה מאוד ברורה למקומות אמיתיים. ואם עושים את זה, הדמויות בספר הן אישה טרנסג'נדרית מהוואי,צעירה חסרת בית מצפון אפריקה,תושבת לוס אנג'לס ממוצא לטיני ושוטרת ניו יורקית. רק שאלו לא ממש הוואי, ניו יורק, לוס אנג'לס וצפון אפריקה. הוואי למשל היא מקלט כלכלי/אמוני למי שרוצה להשקיע את הנשמה שלו באלים שיווצרו לפי דרישתו. שינוי המין נוצר באופן קסום ולא בניתוח. לוס אנג'לס נקראת דרסיידל לקס ונוסדה ע"י אצטקים, פחות או יותר. ולשוטרת הניו יורקית (שנקראת כאן אלט קולומב) יש כנפיים וקשר מיוחד לאלת המשטרה.

אחרי זה התחלתי לקרוא ספר לא ז'אנרי של קרייג פרגוסון על ממיפים טלויזיונים שמסתמן כמוצלח למדי.

 

[ריבר סונג]

שם שרו מאוחר הציפורים המתוקות

קריאה חוזרת של ספר שמונח לי על המדף כבר עשרים שנה. הרבה זמן לא קראתי אותו. לא זכרתי עד כמה התרגום לא מוצלח, ויש גם פרטים בסיפור עצמו שלא עוברים היום מבחינת הנחות היסוד ובטח שמחינת הרקע המדעי. אבל יש גם סיפור מוצלח ודמויות שנעים להכיר ודילמות שאין עליהן תשובה אחת ואיזשהו חוט של חמלה שעובר גם בחלקים הכי קשים. בסך הכל זה ספר מוצלח.

 

[alphac]

אנשי הקש

ההתחלה מאד מבטיחה, ועומדת בציפיות שהקדימון נותן

 

[ניימן3]

מייקל מרשל סמית' הוא כיף גדול.

הטרילוגיה של אנשי הקש ממש מוצלחת - אבל למרבה הפלא - הספר האהוב עלי שלו הוא דווקא האחרון שתורגם לעברית: אחד משלנו.

 

[alphac]

הו לא ידעתי שזו טרילוגיה

טוב לדעת שיש עוד 2 ספרי המשך
&nbsp
תודה

 

[אליהו חרמון]

אחד משלנו ממש מוצלח

אך אינו האחרון שתורגם לעברית. נדמה לי שבהמשך אותה שנה (2009) יצא גם "המשרתים" ובכל מקרה השנה יצא גם "דברי רעים".
&nbsp
גם לדעתי הסופר הזה הוא כיף גדול, והאהוב עלי משלו: "חלופיים".
&nbsp
אנשי הקש מתנהג כטרילוגיה קלאסית - ראשון מצוין, שני בינוני ושלישי טוב מאד.

 

[ניימן3]

חותם על כל מה שאמרת

לא ידעתי על דברים רעים. קראת? טוב?

 

[Y. Welis]

רק להזכיר ש'חלופיים' עובד לסידרה שרצה עכשיו, תחת השם

intruders. רעיונות מעניינים; ביצוע - אולי פחות. אבל כדאי לבדוק.

 

[Y. Welis]

תיקון - לא 'חלופיים', אלא ספר באותו השם. תורגם כ'הפולשים'.

 

[kenny66]

אתה רציני? ספוילרים ל"אחד משלנו"

אהבת את "אחד משלנו"? הקטע עם מכשירי הבית המדברים לא מצחיק מעבר לפעם הראשונה, והעובדה שההצלה של הגיבור תלויה בהם היא מגוחכת מבחינה עלילתית. ולמה לעזאזל הוא תקע לשם את אלוהים והמלאכים? הוא לקח רומאן נואר מד"בי עם פוטנציאל להיות מצוין, והפך אותו לספר עלוב של דאוס אקס מאכינה. זו הייתה כזו אכזבה אחרי "חלופיים".

 

[ניימן3]

קראתי אותו לפני... חמש שנים.

אז קצת קשה לי עכשיו להגן עליו. אבל זה היה הספר הראשון של סמית' שקראתי, והכתיבה שלו ממש הקסימה אותי. חוץ מזה, מכשירי הבית המדברים הצחיקו אותי עד השניה האחרונה.

ככל שקראתי יותר מייקל מרשל סמית', כך אהבתי את הספרים פחות. הכתיבה נהדרת, אבל ממצאת את עצמה באיזשהו שלב - והרעיונות לא מסעירים, אלא.. כיפיים. התיאוריה שלי לגביו דומה זו שיש לך על טים פאורס (אם זכור לי נכון): אנשים הכי אוהבים את הספר הראשון שלו שהם קראו.

אם כי את חלופיים לא קראתי - ולפי התגובה שלך כדאי שאקרא אותו בקרוב

 

[kenny66]

חלופיים מדכא, אבל מצוין

קראתי את "אחד משלנו" לפני שלוש-ארבע שנים.

 

[avivs]

 

[avivs]

טרילוגיה מאוד טובה.

השני קצת חלש, אבל השלישי מתחזק.
&nbsp
מרשל כותב מצוין, בעיקר אהבתי את "חלופיים" שלו. הבעיה היא שהוא חוזר על עצמו, גם מבחינת סגנון הכתיבה וגם מבחינת הדמויות הראשיות. בשלב מסוים מיציתי אותו.

 

[ניימן3]

Promise of blood

טרילוגיה (אלא מה) של קוסמים עם אקדחים. בעוד שהרבה ספרים עוסקים בהפיכה (הראשון של הערפליאיים, נגיד), Pormise of blood מתחיל דווקא בדיוק ברגע שנגמרת ההפיכה. מה שהוא עושה מושלם זה מתאר את המצב של הכאוס של ארץ חדשה עם שיטת ממשל חדשה, ושל מלחמה שעתידה להגיע מתישהו. הוא היה יכול להיות המשך מושלם לספר הראשון בערפליאיים.

התחלתי לקרוא את הספר הדי עבה הזה (איזה שש מאות עמודים). די מהר הגעתי לשלוש רבעי ספר, התאהבתי לגמרי בדמויות, והחלטתי לקחת אותו למועדון הקריאה של הבלוג שלי. לא ספר חדשני במיוחד ולא בשורה גדולה של פנטזיה, אבל גם לא קלישאה. איפושהו באמצע מבחינה רעיונית - ומבחינת ביצוע הוא תענוג.

 

[avivs]

גם השני מצוין.
&nbsp
השלישי יוצא בפברואר.
&nbsp
יש גם המון סיפורים קצרים שהוא הוציא על אותו העולם. אפשר לראות אותם באמאזון.

 

[Bookish]

red rising

מה נסגר עם ספרי הנוער בימינו? כשאני הייתי נערה ורציתי לקרוא ספרים מלאי דם ואלימות קראתי ספרים שממותגים "למבוגרים" כמו משחקי הכס! היום נראה ששום כמות של מין ואלימות לא יכולה להפוך ספר ללא-YA (לפחות כל עוד הגיבור הוא עד גיל 18). הספר עצמו נחמד מאד. לא ציפיתי לסגנון הכתיבה של הספר הזה, והוא הפתיע אותי לטובה.
המבקרים משווים אותו המון למשחקי הרעב, וממה שראיתי, קוראים נלהבים של הספר אומרים שהוא דווקא בכלל לא דומה. אני רק באמצע הספר, אבל כן קיבלתי תחושה חזקה של משחקי הרעב. היה מעניין לראות (ספוילר קל לתחילת-אמצע red rising ולמשחקי הרעב הראשון------------) שדארו עושה את מה שהאשימו את קולינס שמנעה מקטניס לעשות במשחקי הרעב-להרוג אדם אחר שלא מתוך הגנה עצמית באותו רגע. דארו וג'וליאן היו מיודדים, ג'וליאן נמנע מהתקפה ודארו הוא זה שעשה את הצעד הראשון. בעיקר בזכות הסצינה הנוראית הזו יכולתי לסלוח לדארו על זה שהוא ממש מר-מושלם הטוב מכולם שהכל מצליח לו (לפחות בינתיים, אבל איכשהו, יש לי הרגשה שעד סוף הספר יצליחו לו עוד כמה דברים).
ותלונה קטנה לסיום (שהיא ספוילרון להתחלה של הספר)-באמת? האישה היא הקדושה המעונה שלמרות שהיא מלאת אופי, חכמה, כריזמה ואמונה במטרה, היא לא זו שיכולה להציל את ההמונים המדוכאים, והיא צריכה למות רק כדי שהגבר יקבל מניע כדי להושיע את העולם? באמת??

אבל חוץ מזה, נחמד מאד בינתיים.

 

[Y. Welis]

מביקורת בפורום השכן על 'משחקי הסוף'

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=276&messageid=177286493
&nbsp
נראה שהתופעה מוכרת. מצער שכך - כשאין כישרון, יש גימיקים.

 

[תמר עדי]

לדעתי הספר די מעניין, כמובן מה שהפריע לי בו זה הגיל הצעיר

של הדמויות.
מאחר והם צריכים להתמודד "עד מוות" לא הבנתי למה הסופרים לא יצרו דמויות בוגרות יותר (בני עשרים פלוס), כנראה בגלל קהל היעד.
רעיון דומה מאוד למשחקי הרעב.
מתחילה עכשיו את red rising מקווה שיהיה מעניין.