מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?
- פותח הנושא avivs
- פורסם בתאריך
שמים שבורים - קרן לנדסמן
אני חורג קצת מהרגלי שלא לקרוא סיפורים קצרים, וקורא אוסף סיפורים קצרים. ככה זה כשרוצים לקרוא מד"ב ישראלי. בגדול אני מאד מרוצה. יש הרבה הומור, רעיונות עתידיים וכתיבה ישראלית (שמערבת לפעמים את הרעיון עם הומור בריא).
בינתיים שני סיפורים מאד אהבתי - כאלה ששמים את הדגש יותר על האנושיות של הדמויות מאשר המד"ביות. אבל אני רק באמצע הספר.
אני חורג קצת מהרגלי שלא לקרוא סיפורים קצרים, וקורא אוסף סיפורים קצרים. ככה זה כשרוצים לקרוא מד"ב ישראלי. בגדול אני מאד מרוצה. יש הרבה הומור, רעיונות עתידיים וכתיבה ישראלית (שמערבת לפעמים את הרעיון עם הומור בריא).
בינתיים שני סיפורים מאד אהבתי - כאלה ששמים את הדגש יותר על האנושיות של הדמויות מאשר המד"ביות. אבל אני רק באמצע הספר.
מירטל נקודה
New member
ואז היא סוגרת קצוות דאוס אקס מכינה.
גלגול עיניים.
גלגול עיניים.
מירטל נקודה
New member
ושם זה חתיכת דאוס אקס מכינה....
אבל בוא לא נעשה ספויילרים למי שרוצה לקרוא את הספר הנפלא הזה
אבל בוא לא נעשה ספויילרים למי שרוצה לקרוא את הספר הנפלא הזה
חתול השיממון
New member
הספר החדש בסדרה של פיץ נבחר מקום ראשון פה
[URL]http://fantasy-faction.com/2015/fantasy-factions-best-fantasy-books-of-2014[/URL]
[URL]http://fantasy-faction.com/2015/fantasy-factions-best-fantasy-books-of-2014[/URL]
טוב אחרי שישה ספרים שקראתי על פיץ, עדיין לא שבעתי ממנו
לא קורה לי פעמים רבות שאני חשה הזדהות עמוקה כל-כך עם דמות מספר. לא הרבה סופרים (לא משנה מאיזה ז'אנר) מצליחים להעביר כזו עוצמה של רגש כמו שחשתי עם פיץ. למשל בסדרה של ששא"וק בחתונה האדומה כאשר רוב מת, חשתי אמנם צער אבל גם הפתעה על נפתולי העלילה של הסופר לעומת זאת כאשר הליצן מת חשתי באמת צער עמוק כל-כך שבאמת בכיתי. חשתי את האהבה העמוקה ביניהם, את האהבה העמוקה בין פיץ לזאב, להבדיל ממערכת יחסים רגילה בין שני אנשים.
למרות שהייתה מריחה לדעתי דווקא בספר השני בטרילוגיה ולא בשלישי נהניתי מכל עמוד, פסקה, משפט ואות בספר.
אני מעתיקה כאן את מה שקראתי מהאתר שהבאתי את הקישור למעלה כדי להסביר למה נבחר הספר למקום הראשון כי הרגשתי כאילו הוא כותב את מה שאני חשה.
This was not a book stemmed in action: powerful mage’s don’t have huge battles, dragons don’t stand against armies who have come to take their gold, nothing like that. This is a book that takes its time binding us to its protagonist, Fitz Chivalry, and ensuring that his feelings, emotions and experiences are consumed as our own. Over the years we’ve all come to love Fitz. We’ve all come to want – need, even – a happy ending for him and so when we find him working towards and truly seeming to be accomplishing just that we are delighted and content.
Slowly though, as the novel unfolds, Robin Hobb uses her masterful prose and storytelling abilities to weave little puzzles into the narrative, these become tiny threats that grow until we begin questioning whether this happy future is sustainable. We share Fitz’s initial denial when trouble comes knocking, we share his desire to be left alone – we know what he is been through, and as much as he can’t bear to suffer any more grief or loss neither can we. But when it happens, when Fitz must face that which he has been hoping was long behind him, we, his friends, feel a responsibility to follow him, despite the hurt we know is coming
לא קורה לי פעמים רבות שאני חשה הזדהות עמוקה כל-כך עם דמות מספר. לא הרבה סופרים (לא משנה מאיזה ז'אנר) מצליחים להעביר כזו עוצמה של רגש כמו שחשתי עם פיץ. למשל בסדרה של ששא"וק בחתונה האדומה כאשר רוב מת, חשתי אמנם צער אבל גם הפתעה על נפתולי העלילה של הסופר לעומת זאת כאשר הליצן מת חשתי באמת צער עמוק כל-כך שבאמת בכיתי. חשתי את האהבה העמוקה ביניהם, את האהבה העמוקה בין פיץ לזאב, להבדיל ממערכת יחסים רגילה בין שני אנשים.
למרות שהייתה מריחה לדעתי דווקא בספר השני בטרילוגיה ולא בשלישי נהניתי מכל עמוד, פסקה, משפט ואות בספר.
אני מעתיקה כאן את מה שקראתי מהאתר שהבאתי את הקישור למעלה כדי להסביר למה נבחר הספר למקום הראשון כי הרגשתי כאילו הוא כותב את מה שאני חשה.
This was not a book stemmed in action: powerful mage’s don’t have huge battles, dragons don’t stand against armies who have come to take their gold, nothing like that. This is a book that takes its time binding us to its protagonist, Fitz Chivalry, and ensuring that his feelings, emotions and experiences are consumed as our own. Over the years we’ve all come to love Fitz. We’ve all come to want – need, even – a happy ending for him and so when we find him working towards and truly seeming to be accomplishing just that we are delighted and content.
Slowly though, as the novel unfolds, Robin Hobb uses her masterful prose and storytelling abilities to weave little puzzles into the narrative, these become tiny threats that grow until we begin questioning whether this happy future is sustainable. We share Fitz’s initial denial when trouble comes knocking, we share his desire to be left alone – we know what he is been through, and as much as he can’t bear to suffer any more grief or loss neither can we. But when it happens, when Fitz must face that which he has been hoping was long behind him, we, his friends, feel a responsibility to follow him, despite the hurt we know is coming
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.