מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?
- פותח הנושא avivs
- פורסם בתאריך
Some Kind of Fairy Tale - גרהם ג'ויס
זוכה פרס הפנטזיה הבריטי ל - 2013. זהו ספרו האחרון של גרהם ג'ויס (לפני שנפטר) והביקורות דיברו על משהו נוגה ואיטי וחשבתי שיהיה נורא משעמם.
אז לא. זה ספר פשוט אדיר. אדיר. הוא מתחיל עם תעלומה של נערה שנעלמת למשך עשרים שנה, יש בו פיות, הפסיכולוג הכי מגניב שפגשתם אי פעם, עיירה בריטית קטנה, פאבים, פיינטים ופשוט מבול של בריטיות.
זו לא פנטזיה קלאסית, אלא יותר (סוג של) אגדת פיות בריטית מודרנית. כתוב נהדר ועלילה מהודקת. מומלץ מאד.
זוכה פרס הפנטזיה הבריטי ל - 2013. זהו ספרו האחרון של גרהם ג'ויס (לפני שנפטר) והביקורות דיברו על משהו נוגה ואיטי וחשבתי שיהיה נורא משעמם.
אז לא. זה ספר פשוט אדיר. אדיר. הוא מתחיל עם תעלומה של נערה שנעלמת למשך עשרים שנה, יש בו פיות, הפסיכולוג הכי מגניב שפגשתם אי פעם, עיירה בריטית קטנה, פאבים, פיינטים ופשוט מבול של בריטיות.
זו לא פנטזיה קלאסית, אלא יותר (סוג של) אגדת פיות בריטית מודרנית. כתוב נהדר ועלילה מהודקת. מומלץ מאד.
חתול השיממון
New member
מי, אני?
ממתי הפכתי לחתול *שלכם*? אני חתול חופשי, בעל זכות הצבעה וזכות לביטוח לאומי וזכות להשתין בחצרות של אנשים (בתור סוג של חופש דתי-תרבותי)
[היי, היה אפילו את החתול הזה באנגליה(?) שניסו להריץ בתור חבר פרלמנט. נטען שיש לו את כל הכישורים הנדרשים מחבר פרלמנט - יכולת לחמם את הכסא ולגרגר.]
אז, הממ, אם את אמיצה מספיק לטעון שאני עומדת לאהוב את הספר (הסטטיסטיקות מראות כי אנשים שטוענים טענות כאלה שמתגלות כבלתי-נכונות נוטים למצוא כדורי פרווה מסתוריים שמישהו הקיא על השטיח שלהם) תפרטי לי עליו קצת?
פנטזיה? על מה העלילה בגדול? ישן? (הוא נשמע ישן) אם כן עד כמה? (אני משתדלת לא לקרוא דברים שנולדו לפניי, it just freaks me out).
ממתי הפכתי לחתול *שלכם*? אני חתול חופשי, בעל זכות הצבעה וזכות לביטוח לאומי וזכות להשתין בחצרות של אנשים (בתור סוג של חופש דתי-תרבותי)
[היי, היה אפילו את החתול הזה באנגליה(?) שניסו להריץ בתור חבר פרלמנט. נטען שיש לו את כל הכישורים הנדרשים מחבר פרלמנט - יכולת לחמם את הכסא ולגרגר.]
אז, הממ, אם את אמיצה מספיק לטעון שאני עומדת לאהוב את הספר (הסטטיסטיקות מראות כי אנשים שטוענים טענות כאלה שמתגלות כבלתי-נכונות נוטים למצוא כדורי פרווה מסתוריים שמישהו הקיא על השטיח שלהם) תפרטי לי עליו קצת?
פנטזיה? על מה העלילה בגדול? ישן? (הוא נשמע ישן) אם כן עד כמה? (אני משתדלת לא לקרוא דברים שנולדו לפניי, it just freaks me out).
חתול השיממון
New member
מספרת הסיפורים של ג'ודי פיקו
כהרגלה לקחת נושאים אמיצים ולפשפש בהם, הפעם ג'ודי הלכה על נושא השואה: מה עשה את הנאצים לנאצים, האם לנכדה של ניצולת שואה יש זכות לסלוח לנאצי זקן שמתחרט ומבקש ממנה להרוג אותו על פשעיו (כל הקטע של מישהו-רוצה-שתהרוג-אותו-כי חוזר בערך בכל ספר שלה. קצת מעיק. כאילו, אני מוצאת את עצמי מתחילה ספר ושמה סטופר: "הוא הולך לבקש ממנה שתעזור לו להתאבד בעוד 10...9...")
האמת שנורא חששתי שבתור אמריקאית שלא מבינה שיט (לא יודעת אם ג'ודי יהודיה או לא, אבל גם אם כן, כל עוד הסבים שלה נלחמו תחת דגל עם כוכבים במקום לסבול זוועות באושוויץ, היא לא מבינה שיט) יצא לה מן ספר מזלזל, ורוד ומייפה-מציאות, שבסופו נכדי הנאצים ונכדי ניצולי השואה משלבים כולם ידיים ורוקדים הורה, אבל האמת שזה אחד הספרים המדהימים שלה אם לא ה-.
החלק שהכי אהבתי היה כמובן הסיפור של מינקה. אני לא יודעת אם הוא מבוסס על עדות של ניצולה אמיתית, שילוב של הקטעים הכי מזוויעים מכל מיני עדויות או פשוט סיפור בדוי לחלוטין שמבוסס על תחקיר היסטורי, אבל עלי בכל אופן זה הותיר אותו רושם חזק שמותירה בך עדות אמיתית.
וגם...טוב, קשה לי להסביר את שאר רבדי המדהימות בספר בלי לספיילר (וגם, מכירים את זה שמשהו ממש מדהים בעיניכם אבל אתם לא מסוגלים להסביר למה, כי הוא פשוט מדהים וככה? אז ככה).
אני ממליצה בטירוף, אם עדיין לא הבנתם.
נ.ב
יש גם חסרונות כן? שום דבר לא מושלם, אלא אם כן הוא משחקי הכס:
1. הטוויסט כ"כ צפוי וברור וזועק שאני לא חושבת שזה יחשב ספוילר לספר אותו. כאילו, זה היה רחוק בערך מילימטר מלמרקר את הרמז לטוויסט ולכתוב בסוגריים "פסטט-פסטט, שמתם לב לזה?" מזל שלא קוראים ספרי שואה רק בשביל הטוויסט
2. אין משפט. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בספרים של ג'ודי הוא המשפטים. אז אין כאן אחד.
3. יש סיפור אהבה דביק להבחיל ואמין בערך כמו גודל החבילה של ג'סטין ביבר בפרסומת שלו לקלווין קליין. עם זאת הוא שולי יחסית לכל השאר, ואם נגמרו לכם שקיות ההקאה אפשר אפילו לדלג עליו (אלה רק כמה פסקאות עד שני עמודים. אני דילגתי על רובן ועדיין נהנתי. אוך. נהנתי זאת לא מילה טובה לסיפורי שואה
).
[4. סיפור האהבה הנ"ל בא עם מידה מסוימת של צדקנות והתחסדות. פשוט תדלגו גם על זה].
אבל את הספר תקראו. בגדול הוא ממש אדיר.
כהרגלה לקחת נושאים אמיצים ולפשפש בהם, הפעם ג'ודי הלכה על נושא השואה: מה עשה את הנאצים לנאצים, האם לנכדה של ניצולת שואה יש זכות לסלוח לנאצי זקן שמתחרט ומבקש ממנה להרוג אותו על פשעיו (כל הקטע של מישהו-רוצה-שתהרוג-אותו-כי חוזר בערך בכל ספר שלה. קצת מעיק. כאילו, אני מוצאת את עצמי מתחילה ספר ושמה סטופר: "הוא הולך לבקש ממנה שתעזור לו להתאבד בעוד 10...9...")
האמת שנורא חששתי שבתור אמריקאית שלא מבינה שיט (לא יודעת אם ג'ודי יהודיה או לא, אבל גם אם כן, כל עוד הסבים שלה נלחמו תחת דגל עם כוכבים במקום לסבול זוועות באושוויץ, היא לא מבינה שיט) יצא לה מן ספר מזלזל, ורוד ומייפה-מציאות, שבסופו נכדי הנאצים ונכדי ניצולי השואה משלבים כולם ידיים ורוקדים הורה, אבל האמת שזה אחד הספרים המדהימים שלה אם לא ה-.
החלק שהכי אהבתי היה כמובן הסיפור של מינקה. אני לא יודעת אם הוא מבוסס על עדות של ניצולה אמיתית, שילוב של הקטעים הכי מזוויעים מכל מיני עדויות או פשוט סיפור בדוי לחלוטין שמבוסס על תחקיר היסטורי, אבל עלי בכל אופן זה הותיר אותו רושם חזק שמותירה בך עדות אמיתית.
וגם...טוב, קשה לי להסביר את שאר רבדי המדהימות בספר בלי לספיילר (וגם, מכירים את זה שמשהו ממש מדהים בעיניכם אבל אתם לא מסוגלים להסביר למה, כי הוא פשוט מדהים וככה? אז ככה).
אני ממליצה בטירוף, אם עדיין לא הבנתם.
נ.ב
יש גם חסרונות כן? שום דבר לא מושלם, אלא אם כן הוא משחקי הכס:
1. הטוויסט כ"כ צפוי וברור וזועק שאני לא חושבת שזה יחשב ספוילר לספר אותו. כאילו, זה היה רחוק בערך מילימטר מלמרקר את הרמז לטוויסט ולכתוב בסוגריים "פסטט-פסטט, שמתם לב לזה?" מזל שלא קוראים ספרי שואה רק בשביל הטוויסט
2. אין משפט. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בספרים של ג'ודי הוא המשפטים. אז אין כאן אחד.
3. יש סיפור אהבה דביק להבחיל ואמין בערך כמו גודל החבילה של ג'סטין ביבר בפרסומת שלו לקלווין קליין. עם זאת הוא שולי יחסית לכל השאר, ואם נגמרו לכם שקיות ההקאה אפשר אפילו לדלג עליו (אלה רק כמה פסקאות עד שני עמודים. אני דילגתי על רובן ועדיין נהנתי. אוך. נהנתי זאת לא מילה טובה לסיפורי שואה
[4. סיפור האהבה הנ"ל בא עם מידה מסוימת של צדקנות והתחסדות. פשוט תדלגו גם על זה].
אבל את הספר תקראו. בגדול הוא ממש אדיר.
עדיין ממשיך ב"בריאר"
הגעתי ל 14 בסדרה (Diplomatic Immunity) שהוא השני מהסוף (בעצם שלושה אך את Captain Vorpatril's Alliance קראתי פעמיים) ומתקרב לסיום הסדרה. ככל שהסדרה מתקדמת אז היא כושלת באיכותה, אם בהתחלה זה הייה אופרת חלל עם טיפונת הרומן הרומנטי אז ה 13 וה 14 מהווים רומן רומנטי נטו דל באיכותו שיחשב כקלישאי אפילו אצל בלונדיניות... לא מובן לי כיצד בז'ולד הרשתה לעצמה לשקוע לשמאלץ המשעמם הזה. לא בגלל חוסר כישרון, עדיין ישנם רעיונות מעניינים, גיבורים משעשעים ודילמות הנוצרות מתרבות אצילים (ימי-בניימתית בחלקה) המנסה להטמיע לתוכה את התרבות והטכנולוגיה הגלאקטית ולא בגלל חוסר ברעיונות.
שני הספרים האחרונים סובלים זוועתית מרומנטיקת יתר טיפשית ומשעממת. גרוע יותר, בז'ולד מרשה לעצמה להתעלם מההגיון הפנימי (שנבנה החל מהספר השני) כדי להאדיר את הרומנטיקה המטופשת. סתם לדוגמה, ביקום זה ישנו סם אמת מושלם שיכול לאלץ אדם לספר כל סוד שהוא מכיר, אבל בכל זאת אחת הדמויות מספרת סודות קיסרים (הידועים למספר חד-סיפרתי של אנשים ביקום) בזמן דייט....
טוב, מעניין אם בספרים הנותרים הרמה תשתפר אך זה כבר לא ממש משנה כי אני עומד לעבור לסדרה אחרת. ד"א, אני מאוד ממליץ לא לקרוא את Captain Vorpatril's Alliance מחשש לספוילרים. בעברית יצאו 6 ספרים בסדרה (המחוררת, "מבוך" מעולם לא פורסם בעברית אע"פ שהוא מופיע כרונולוגית בין "משחקי וור" ל"קאטגנדה") ואז "Captain Vorpatril's Alliance" שהוא אחד לפני האחרון.
הגעתי ל 14 בסדרה (Diplomatic Immunity) שהוא השני מהסוף (בעצם שלושה אך את Captain Vorpatril's Alliance קראתי פעמיים) ומתקרב לסיום הסדרה. ככל שהסדרה מתקדמת אז היא כושלת באיכותה, אם בהתחלה זה הייה אופרת חלל עם טיפונת הרומן הרומנטי אז ה 13 וה 14 מהווים רומן רומנטי נטו דל באיכותו שיחשב כקלישאי אפילו אצל בלונדיניות... לא מובן לי כיצד בז'ולד הרשתה לעצמה לשקוע לשמאלץ המשעמם הזה. לא בגלל חוסר כישרון, עדיין ישנם רעיונות מעניינים, גיבורים משעשעים ודילמות הנוצרות מתרבות אצילים (ימי-בניימתית בחלקה) המנסה להטמיע לתוכה את התרבות והטכנולוגיה הגלאקטית ולא בגלל חוסר ברעיונות.
שני הספרים האחרונים סובלים זוועתית מרומנטיקת יתר טיפשית ומשעממת. גרוע יותר, בז'ולד מרשה לעצמה להתעלם מההגיון הפנימי (שנבנה החל מהספר השני) כדי להאדיר את הרומנטיקה המטופשת. סתם לדוגמה, ביקום זה ישנו סם אמת מושלם שיכול לאלץ אדם לספר כל סוד שהוא מכיר, אבל בכל זאת אחת הדמויות מספרת סודות קיסרים (הידועים למספר חד-סיפרתי של אנשים ביקום) בזמן דייט....
טוב, מעניין אם בספרים הנותרים הרמה תשתפר אך זה כבר לא ממש משנה כי אני עומד לעבור לסדרה אחרת. ד"א, אני מאוד ממליץ לא לקרוא את Captain Vorpatril's Alliance מחשש לספוילרים. בעברית יצאו 6 ספרים בסדרה (המחוררת, "מבוך" מעולם לא פורסם בעברית אע"פ שהוא מופיע כרונולוגית בין "משחקי וור" ל"קאטגנדה") ואז "Captain Vorpatril's Alliance" שהוא אחד לפני האחרון.
the three body problem - Cixin Liu
ספר מדע בדיוני קשה מתורגם מסינית (לאנגלית כמובן וע"י הסופר המעולה קן ליו)
אז זה אולי הספר הראשון שאני קורא של סופר סיני והאמת, לא הרגש זר במיוחד. הוא מזכיר משהו בין "מגע" של קרל סגאן ל"הקיסם בעינו של אלוהים" ואם אתם אוהבים את הספרים האלו (אני אהבתי) אז מאוד סביר שתאהבו גם את זה. כאמור זה מד"ב קשה על כל מה שזה אומר: הרבה מדע, שנע בין חלקים מבוססים מדעית שעוזרים להשעיית חוסר האמון למדע מטורלל לחלוטין (לקראת הסוף). הוא מספר על מגע ראשון ועל תרבות חוצנית, ומתרחש בתקופה שנעה משנות הששים לעתיד הקרוב. החלקים היותר מעניינים של הספר מתרחשים בשנות הששים ומספרים על מדענית סינית שמשפחתה מואשמת באנטי-מהפכנות בתקופת מהפכת התרבות ועל תוכנית סודית אליה היא מגויסת. הרקע ההיסטורי פחות מוכר לקורא המערבי ומבחינתי זה היה חלק מהעניין. העלילה בעתיד הקרוב מתחילה במדען שעוסק בננו-חומרים שמגויס ע"י השלטון לעזור בחקירה של שרשרת מקרי התאבדות של מדענים, והקשר שלה למשחק מחשב מוזר.
הוא כתוב בצורה לא מדהימה, אל תחפשו כאן דמויות יותר מדי מורכבות או כתיבה לירית. אבל הוא מרתק עלילתית ויש בו רעיונות מעניינים וכאמור, מדע מדע מדע. מומלץ לחובבי ניבן או גרג בר. לצערי הוא חלק ראשון מטרילוגיה והוא לא מסתיים בפתרון עלילתי.
ספר מדע בדיוני קשה מתורגם מסינית (לאנגלית כמובן וע"י הסופר המעולה קן ליו)
אז זה אולי הספר הראשון שאני קורא של סופר סיני והאמת, לא הרגש זר במיוחד. הוא מזכיר משהו בין "מגע" של קרל סגאן ל"הקיסם בעינו של אלוהים" ואם אתם אוהבים את הספרים האלו (אני אהבתי) אז מאוד סביר שתאהבו גם את זה. כאמור זה מד"ב קשה על כל מה שזה אומר: הרבה מדע, שנע בין חלקים מבוססים מדעית שעוזרים להשעיית חוסר האמון למדע מטורלל לחלוטין (לקראת הסוף). הוא מספר על מגע ראשון ועל תרבות חוצנית, ומתרחש בתקופה שנעה משנות הששים לעתיד הקרוב. החלקים היותר מעניינים של הספר מתרחשים בשנות הששים ומספרים על מדענית סינית שמשפחתה מואשמת באנטי-מהפכנות בתקופת מהפכת התרבות ועל תוכנית סודית אליה היא מגויסת. הרקע ההיסטורי פחות מוכר לקורא המערבי ומבחינתי זה היה חלק מהעניין. העלילה בעתיד הקרוב מתחילה במדען שעוסק בננו-חומרים שמגויס ע"י השלטון לעזור בחקירה של שרשרת מקרי התאבדות של מדענים, והקשר שלה למשחק מחשב מוזר.
הוא כתוב בצורה לא מדהימה, אל תחפשו כאן דמויות יותר מדי מורכבות או כתיבה לירית. אבל הוא מרתק עלילתית ויש בו רעיונות מעניינים וכאמור, מדע מדע מדע. מומלץ לחובבי ניבן או גרג בר. לצערי הוא חלק ראשון מטרילוגיה והוא לא מסתיים בפתרון עלילתי.
the goblin emperor - katherine eddison
קיסר ממלכת האלפים ושלושת בניו הבכורים מתו בהתרסקות צפלין, והקיסרות עוברת בירושה לבנו הרביעי, מאיא, שהוא חצי-גובלין, בן לא אהוב מאשה זרה ולא אהובה שהקיסר לקח בגלל סיבות פוליטיות. מאיא מוחזר מהגלות בה בילה את כל חייו לארמון המלכותי וצריך מייד לקחת על עצמו את התפקיד. באופן לא מפתיע מסתבר שההתרסקות היא לא בדיוק מקרית. מכאן והלאה - אינטריגות ארמון וכולי.
אני עדיין בהתחלה אבל כבר מהדפים הראשונים אפשר להתרשם מהכתיבה העשירה והנהדרת, מהעולם השונה של ממלכת האלפים הכמעט סטימפאנקית ומהדמות המצוינת של מאיא.
זה ממש טוב בתור ספר ראשון של סופרת אז לא הייתי מופתע שבחיפוש ברשת גיליתי שזה שם עט של הסופרת המוכרת למדי שרה מונט, שנאלצה לקחת שם עט בגלל כל מיני סיבות פרוצדורליות שנוגעות לשוק הספרים האמריקאי (בו הזמנות עתידיות תמיד מבוססות על מכירות הספרים הקודמים של הסופר).
משהו ששווה ציון הוא העובדה שהאלפים והגובלינים לא ממש מתוארים חיצונית בצורה מפורטת אבל נראה שההבדל ביניהם מסתכם בצבע עור (לבן לאלפים, שחור לגובלינים) ושיער (חלק לאלפים, מקורזל לגובלינים). מזכיר משהו? מעבר לזה, אין הרבה הבדלים בינם לבני אדם חוץ מאוזניים בעלות יכולת תנועה (אני מדמיין משהו דמוי אוזני אנימה מחודדות). אני מניח שזה לא מקרה שמונט בחרה בשם העט אדיסון, כנראה על שם א. ר. אדיסון שכתב את the worm ouroboros, שגם בו יש "גובלינים" שנראים אנושיים למדי.
עוד משהו ששווה להזכיר הוא שנראה שאדיסון/מונט יצרה שפה שלמה בשביל הספר. כל השמות והמונחים בספר מובאים בשפה הזו, שמזכירה קצת טורקית או פרסית או משהו כזה, ונוטה למלים ארוכות עם הברות שלא קיימות באנגלית (הצירוף ZH חוזר המון, איך שלא אומרים אותו). אז אני מניח שחובבי טולקין יעלצו, היתר - קצת פחות.
קיסר ממלכת האלפים ושלושת בניו הבכורים מתו בהתרסקות צפלין, והקיסרות עוברת בירושה לבנו הרביעי, מאיא, שהוא חצי-גובלין, בן לא אהוב מאשה זרה ולא אהובה שהקיסר לקח בגלל סיבות פוליטיות. מאיא מוחזר מהגלות בה בילה את כל חייו לארמון המלכותי וצריך מייד לקחת על עצמו את התפקיד. באופן לא מפתיע מסתבר שההתרסקות היא לא בדיוק מקרית. מכאן והלאה - אינטריגות ארמון וכולי.
אני עדיין בהתחלה אבל כבר מהדפים הראשונים אפשר להתרשם מהכתיבה העשירה והנהדרת, מהעולם השונה של ממלכת האלפים הכמעט סטימפאנקית ומהדמות המצוינת של מאיא.
זה ממש טוב בתור ספר ראשון של סופרת אז לא הייתי מופתע שבחיפוש ברשת גיליתי שזה שם עט של הסופרת המוכרת למדי שרה מונט, שנאלצה לקחת שם עט בגלל כל מיני סיבות פרוצדורליות שנוגעות לשוק הספרים האמריקאי (בו הזמנות עתידיות תמיד מבוססות על מכירות הספרים הקודמים של הסופר).
משהו ששווה ציון הוא העובדה שהאלפים והגובלינים לא ממש מתוארים חיצונית בצורה מפורטת אבל נראה שההבדל ביניהם מסתכם בצבע עור (לבן לאלפים, שחור לגובלינים) ושיער (חלק לאלפים, מקורזל לגובלינים). מזכיר משהו? מעבר לזה, אין הרבה הבדלים בינם לבני אדם חוץ מאוזניים בעלות יכולת תנועה (אני מדמיין משהו דמוי אוזני אנימה מחודדות). אני מניח שזה לא מקרה שמונט בחרה בשם העט אדיסון, כנראה על שם א. ר. אדיסון שכתב את the worm ouroboros, שגם בו יש "גובלינים" שנראים אנושיים למדי.
עוד משהו ששווה להזכיר הוא שנראה שאדיסון/מונט יצרה שפה שלמה בשביל הספר. כל השמות והמונחים בספר מובאים בשפה הזו, שמזכירה קצת טורקית או פרסית או משהו כזה, ונוטה למלים ארוכות עם הברות שלא קיימות באנגלית (הצירוף ZH חוזר המון, איך שלא אומרים אותו). אז אני מניח שחובבי טולקין יעלצו, היתר - קצת פחות.
אמממ...
אז זהו, שזה ממש לא ספר בכורה.
הסופרת היא שרה מונט. היא כתבה סדרה מעולה בשם ה"מירדור", עם בניית עולם מושלמת ודמויות מרתקות. אחר כך היא כתבה שני ספרים עם עוד סופרת, משהו עם זאבים, וזה היה נורא.
התחלתי את הגובלין, אבל לא היה לי כח אליו. שמעתי עליו דברים טובים, אבל אחרי שראיתי כמה טוב היא כתבה פעם, הכתיבה של הגובלין נראתה לי בינונית. אולי אנסה אותו שוב מתישהו.
אז זהו, שזה ממש לא ספר בכורה.
הסופרת היא שרה מונט. היא כתבה סדרה מעולה בשם ה"מירדור", עם בניית עולם מושלמת ודמויות מרתקות. אחר כך היא כתבה שני ספרים עם עוד סופרת, משהו עם זאבים, וזה היה נורא.
התחלתי את הגובלין, אבל לא היה לי כח אליו. שמעתי עליו דברים טובים, אבל אחרי שראיתי כמה טוב היא כתבה פעם, הכתיבה של הגובלין נראתה לי בינונית. אולי אנסה אותו שוב מתישהו.
אני דווקא זוכר שלטולקין היו השגות
לגבי הדרך בה אדיסון המציא שמות ומונחים - באורובורוס השמות נשמעים כאילו כל אחד נלקח משפה שונה לגמרי (מה שהפך את היצירה ליותר אורגנית לדעתי כי ככה עובדות שפות אמיתיות).
גם לא נראה לי שהוא היה מרוצה מהתמות הדי פגאניות / וויקאניות של ספרי זימיאמוויה.
לגבי הדרך בה אדיסון המציא שמות ומונחים - באורובורוס השמות נשמעים כאילו כל אחד נלקח משפה שונה לגמרי (מה שהפך את היצירה ליותר אורגנית לדעתי כי ככה עובדות שפות אמיתיות).
גם לא נראה לי שהוא היה מרוצה מהתמות הדי פגאניות / וויקאניות של ספרי זימיאמוויה.
בזמנו ציטטתי כאן מדעתו עליו
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=161&MessageId=21576582
 
וגם התשובה שלך אח"כ מושקעת (נזכרתי באיחור).
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=161&MessageId=21576582
 
וגם התשובה שלך אח"כ מושקעת (נזכרתי באיחור).
The First Fifteen Lives of Harry August - Claire North
התחלתי לשמוע באודיו.
הארי אוגוסט נולד, חי, ומת. ואז נולד שוב - באותה שנה בה נולד קודם, באותו גוף, אותו מקום. מבחינתו, החיים שלו הם groundhog day אחד ארוך, רק שבמקום יום שחוזר, מדובר בתקופת חיים. הוא יכול לשנות מה שבא לו אבל גם אם הוא יתאבד, הוא תמיד יחזור חזרה לילדות באנגליה בשנות העשרים. לוקח לו שלושה-ארבעה מחזורים לגלות שהוא לא היחיד ויש קבוצה של אנשים כמותו לאורך ההיסטוריה.
זה נשמע בהתחלה מאוד, איך להגיד את זה, wishy-washy? פאולו-קוהלו כזה? עלילת פיל-גוד שבה הגיבור צריך לשנות משהו בחייו כדי לצאת ממעגל קסמים שנכפה עליו ע"י אלי העלילה? - אבל זה לא. הסופרת מפתחת את הרעיון שלה בצורה מאוד לוגית, ומשתמשת בכל המסקנות שנובעות מהיכולת הזו בצורה מד"בית קלאסית. הסיפור מאווווד קריא (או שמיע) ולמרות שהוא נע בין תקופות חיים שונות - בעצם קווי זמן מקבילים - הוא אף פעם לא מבלבל. עדיין בשליש הראשון אבל בינתיים אני מאוד מרוצה.
התחלתי לשמוע באודיו.
הארי אוגוסט נולד, חי, ומת. ואז נולד שוב - באותה שנה בה נולד קודם, באותו גוף, אותו מקום. מבחינתו, החיים שלו הם groundhog day אחד ארוך, רק שבמקום יום שחוזר, מדובר בתקופת חיים. הוא יכול לשנות מה שבא לו אבל גם אם הוא יתאבד, הוא תמיד יחזור חזרה לילדות באנגליה בשנות העשרים. לוקח לו שלושה-ארבעה מחזורים לגלות שהוא לא היחיד ויש קבוצה של אנשים כמותו לאורך ההיסטוריה.
זה נשמע בהתחלה מאוד, איך להגיד את זה, wishy-washy? פאולו-קוהלו כזה? עלילת פיל-גוד שבה הגיבור צריך לשנות משהו בחייו כדי לצאת ממעגל קסמים שנכפה עליו ע"י אלי העלילה? - אבל זה לא. הסופרת מפתחת את הרעיון שלה בצורה מאוד לוגית, ומשתמשת בכל המסקנות שנובעות מהיכולת הזו בצורה מד"בית קלאסית. הסיפור מאווווד קריא (או שמיע) ולמרות שהוא נע בין תקופות חיים שונות - בעצם קווי זמן מקבילים - הוא אף פעם לא מבלבל. עדיין בשליש הראשון אבל בינתיים אני מאוד מרוצה.
גם לי זה נשמע מאוד מוכר
אבל לא מצאתי ברשת שום עדות לכך שזה קיים בתרגום, ניסיתי לחפש לפי שם הספר ולפי הסופרת (גם לפי השם האמיתי שלה, קתרין ווב).
גם לא נשמע לי שהעלילה שאתה זוכר קשורה כי בספר הזה יש חבורה שלמה של אנשים שנולדים מחדש כל פעם, לא רק אישה אחת.
אבל בטח כתבו מלא ספרים דומים על רעיונות כאלו.
אבל לא מצאתי ברשת שום עדות לכך שזה קיים בתרגום, ניסיתי לחפש לפי שם הספר ולפי הסופרת (גם לפי השם האמיתי שלה, קתרין ווב).
גם לא נשמע לי שהעלילה שאתה זוכר קשורה כי בספר הזה יש חבורה שלמה של אנשים שנולדים מחדש כל פעם, לא רק אישה אחת.
אבל בטח כתבו מלא ספרים דומים על רעיונות כאלו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.