מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[פנתרית סגולה]

לא אתווכח על ענין מודעות עצמית שהייתי רוצה הגדרה מדויקת שלה

מצדך, אין לי ספק שלבעלי חיים יש הרגשה עצמית, ז"א הרגשת עצמם: ויש להם רגשות!! כולל הרגשת אושר (הנאה מהחיים , מההצלחה הייחודית לכל מין) ורצון לחיות. אדם בעל מצפון לא יקפד את חייו של יצור אחר ולא יתייחס אליו כגוש בשר.

 

[ווסאבי74]

נראה לי שזו גם שאלה של אילו פחמימות

משהו עם הערך הגליקמי והמהירות שבה הגוף שלך מפרק את הפחמימה לסוכרים פשוטים

 

[פנתרית סגולה]

כן, תפוחי אדמה למשל אינם ממתקים. או סוכר-קנים.

 

[ווסאבי74]

דווקא תפוחי אדמה הם בעייתיים מבחינת אינדקס גליקמי

הם נתפסים אצל אנשים כמשהו מאוד בסיסי אבל מבחינת העליה המהירה של הסוכר בדם תפוח אדמה יותר גרוע מבטטה למרות שהבטטה מתוקה. למעשה גם צ'יפס, שמבחינות תזונאיות אחרות הוא זוועה, יש לו אינדקס גליקמי יותר טוב משל תפוחי אדמה מבושלים.
&nbsp
(שימי לב בטבלה גם לאינדקס הגליקמי של קורנפלקס מתירס, יש היום תזונאים שמייחסים את מגיפת הסכרת בארה"ב לסובסידיות לתירס שם).
http://www.eatwell.co.il/?CategoryID=222&ArticleID=595&sng=1
&nbsp

 

[ווסאבי74]

מאז היות החקלאות?

כלומר משהו כמו כמה אלפי שנים (נדמה לי מדובר על 11 אלף או 15 אלף) כשההומו-סאפיינס קיים כבר כ200,000 שנים והומינידים אחרים עוד הרבה יותר. ממה שאני שמעתי דווקא שלדי בני אדם שנמצאו בתרבויות החקלאיות הקדמוניות היו קטנים יותר והראו יותר סימנים של בעיות תזונה משלדי לקטים-ציידים שקודמים להם. החקלאות עשתה את המזון שלנו קצת יותר בטוח ואפשרה לנו להפסיק לנדוד אבל היא לא בהכרח הביאה לסוג המזון שהכי בריא ומתאים לנו.

 

[פנתרית סגולה]

ההומוספיינס קיים לפי ידיעתי כ50000 שנה. אבל לא זה הענין.

ייתכן מאד שהחקלאות הראשונית הצטמצמה לצמחים מעטים. התקופה שקדמה לה נקראת תקופת הציידים-לקטים. ומקובל אצל האנתרופולוגים שהלקט היווה את רוב המזון, והצייד - את מיעוטו המבוטל. גם בשבטים פראיים כיום הציידים זוכים להצלחות מעטות, ותרומתם למזון השבטי מועטה בהתאמה.
כיום החקלאות עשירה למדיי, מתבססת גם על מסחר - ז"א אפשר לייבא מזון צמחי מכל אזורי האקלים, ואדם יכול להיות בריא ומאושש מצריכת מזון צמחי בלבד.
אסור לשכוח שגידול ועינוי ורצח בעלי חיים לשם הבשר הוא לעצמו פעולה איומה, שגם מפתחת שכבה חברתית של רוצחים אטומים ואכזריים. ומשתפי הפעולה איתם. אגב, למה נמנעים מאכילת בשר אדם? לפי ההגיון של הטורפנים (הקרניבורים), אכילת האויב שלך היא תרומה עשירה למזונך.

 

[Anathema Device]

ללא פחמימות זה אומר ללא ירקות?

לפי כל אתר שמפרט ערכים תזונתיים, ירקות זה למעלה מ60% פחמימות. וזה כולל עלים וברוקולי.
&nbsp

 

[פנתרית סגולה]

איפה קראת דבר כזה?

 

[Anathema Device]

nutritionaldata.com

כל ירק שדגמתי, כולל ברוקולי ועלים ירוקים, היה לפחות 60% פחמימות.
אז מי שאומר לותר על פחמימות, אומר בעצם לותר על ירקות, או שאומר דברים מאוד לא מדוייקים. מעניין אותי מה הוא באמת אומר.

 

[מיכאל ג]

איפה אתה רואה את זה שם?

אם אני לוקח לדוגמה את ברוקולי:
http://nutritiondata.self.com/facts/vegetables-and-vegetable-products/2356/2
אז יש בו 2% פחמימות. רחוק מאוד מששים. אלוהים יודע מה עשית שראית שם 60%.
לא שהייתי צריך אתר כדי לדעת את זה, עצם המחשבה שיש הרבה פחמימות בירקות מופרכת מיסודה. חוץ מירקות שורש כמו תפו"א, ירקות הם בעיקר מים וסיבים תזונתיים.

 

[Anathema Device]

60% מהקלוריות

עם משקל אפשר לשחק- להוסיף נוזלים, להוריד נוזלים.

עריכה - בברוקולי הפחמימות הן 73%מהקלוריות (שומן 10% וחלבונים 17%). 62% ראיתי בפטרוזיליה.

 

[ריבר סונג]

על פני מילארד שנה

מאוד משעשע אותי העיסוק בארכיאולוגיה. פחות מוצלח הקטע של בניית דמויות, מהלכי עלילה ורעיונות פילוסופיים.

 

[cordilio]

מאדים האדום - קים סטנלי רובינסון

שמעתי כבר מזמן שמדובר בטרילוגיה מוצלחת, והשמועות על כך שעומדים לעשות סדרת טלויזיה על הספרים עשתה לי חשק.

 

[מיכאל ג]

the grace of kings - ken liu

בינתיים מעניין אבל כתוב מוזר - מספר על מהפכה באיזו אימפריה, אבל בלי להתמקד יותר מדי על דמויות ספציפיות אלא נע בין כל מיני נקודות מבט, במין ראייה צינית ומרוחקת, ובלי להכנס עמוק מדי לראש שלהם כמו בששאוש"ק. התוצאה איכשהוא דומה למשהו כמו מילכוד 22, רק פחות מצחיק. בקיצור, חביב אבל לא ממש תופס מבחינה רגשית.

 

[MonicaF]

התחלתי את סולאריס של סטניסלב לם

וקצת ירחוני גלילאו ישנים שקניתי מזמן ולא קראתי אותם.
מעניין מה באמת עומד מאחורי התכנים של ירחוני המדעץ אתה קורא כתבה על הישג כזה ואחר ואתה מצפה כבר לשמוע חדשות מרעישות ושינויים בעולם, אבל, זה זז לאט, דורש המון בדיקות ומשאבים.
אז הכיוונים מעניינים, אבל לבני תמומה ובעלי חיים כמו שלנו, הסבלנות נגמרת.

סולאריס - קוראת באנגלית תרגום מצרפתית

והצרפתית תורגמה מפולנית.

 

[minimalman]

סיימתי את The Thousand Names

אחלה. פנטסיה מיליטריסטית ,מאה 16 סטייל , מה שאומר הרבה מוסקטים, כידוני-רובה ,תותחים וריח של אבק שריפה (מה שכמובן גרר כמה השוואות ל"הבטחה של דם" שיצא קצת לפניו אבל האמת ששם בערך מסתכם הדמיון ביניהם).
הסיפור,הדמויות , הקצב, הכל נעשה בצורה טובה. התחושה שהעיקרית היא שזה ספר שתוכנן היטב. אין כל מיני פיתולים לא הכרחיים או דמויות שמגיחות לכמה דפים ונעלמות.
הבעיה הקטנה שלי איתו שחוץ מה - Settings מדובר בפנטסיה מסורתית למדי. שום נסיון לשבור קצת מהקונוונציות של הז'אנר. שזה גם בסדר כן. לא כל אחד חייב לנסות להמציא את הז'אנר מחדש.
גם קשה לומר שהטקטיקות הצבאיות שהודגמו שם היו מי יודע מה מתוחכמות אבל בגבולות העולם שהוא יצר שם זה סה"כ עובר בסדר.
יש בו עוד כמה בעיות וגם כמה חורים קטנים אבל אין ספק שברגע שהדמויות בספר כתובות מספיק טוב אתה (לפחות אני) נוטה להיות קצת יותר סלחן כלפי השאר. בקיצור לא יצירת מופת אבל אהבתי. השני כבר בדרך.
אגב, למי שמעוניין יש פריקוול קצר (20 עמ') שלא ממש קשור לספר, לא בעלילה ולא בלוקשן, אבל מציג כמה דמויות שבספר נמצאות בעיקר מאחורי הקלעים. אפשר לקרוא כ Stand Alone.

 

[avivs]

ההמשך שלו יצא,

אבל לא אהבתי מספיק את הראשון בשביל למהר השני.
פנטזיה שגרתית שלא ממש מצליחה לסחוף.

 

[minimalman]

כן, והשלישי אמור לצאת ביולי

וממה שהבנתי אמורים להיות לפחות ארבעה בסדרה.
כשכתבתי ״בדרך״ התכוונתי שהזמנתי אותו..
לגבי ה״לא סוחפת״ אני די מסכים איתך , לא מדובר בספר שמחזיק אותך ער בלילות,
מצד שני צללתי אליו בכיף והדמויות (שפגשתי כבר מרתקות מהם יש לציין ) עברו לי טוב.
לגבי השגרתית - אתה יודע , זה מושג גמיש, במיוחד בפנטזיה. הייתי אומר ש״שם הרוח״ (כן , זוכר שלא אהבת) או ״השתנות״ הם ספרים הרבה יותר שגרתיים ובכל זאת מדובר בספרים מוצלחים.
לי הפריעה הגישה השמרנית משהו והדמיון הקצת מוגבל. חשבתי שהוא יכול היה להתפרע יותר ואין ספק שכמה סצינות אקשן מרהיבות היו משדרגות אותו.
אבל מה שכן יש בו - בנייה טובה מאד של דמויות, עולם ועלילה - מספיקים לי כדי למשוך איתו הלאה לשני בתקווה שהוא הולך להשתחרר קצת בהמשך.

 

[avivs]

מחכה לשמוע ביקורת על השני

 

[כריכרכה2]

התחלתי את סדרת Temeraire של נעמי נוביק

בתור חובב ספרות הלוחמה הימית בנוסח פורסטר ואובריאן זו חוויה מרנינה, יחד עם זאת מי שלא אוהב את הסגנון יכול לסלוד מקימוץ בפיתוח אישיות ואפילו לסווג את זה כמעין ספר ילדים ונוער למרות שאין זה כך. החסרון העיקרי לטעמי הוא הלינאריות של העלילה, כן יש כמה הפתעות קטנותומיני טוויסטים אבל בסופו של דבר קצב ההתפתחויות ברור וידוע מראש בכללותו.