מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[avivs]

מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

 

[תמר עדי]

the mime order!!!

סיימתי את הספר ואני ממליצה מאוד. אהבתי מאוד את העולם שהיא בנתה, העולם המחתרתי בתוככי לונדון.
סופרת צעירה ומוכשרת.
אני כבר מצפה לספר השלישי בסדרה, אני מקווה שיצא בקרוב מאוד.

 

[גלי1היחידה]

קראתי את הראשון ואהבתי. אקרא גם ספר זה.

 

[הופאק]

הוא פחות דביק מהראשון?

כי הסוף של הראשון קלקל לי אותו לגמרי. דמדומים לכל דבר.

 

[תמר עדי]

פחות "דביק"! לא שאני זוכרת שהוא היה כזה דביק בכלל

יש קצת רגשות אבל זה לא בא על חשבון האקשן (ויש לא מעט), עם מודעות גמורה לכך שזה זמני כאשר הרצון של שניהם להחזיר את הרפאים לעולמם, כולל כולם.
אבל זה ממש משני ונקודתי כל עניין הרגשות, הרצון להחזיר שליטה לבני האדם ורצונם של הclairvoynts לחיות חופשי מבלי להתחבא ולהיות נרדפים, זה העיקר.
אם בספר הראשון זה היה בעיקר ב"שאול" הספר השני הוא בתוך לונדון ואף בקטקומבות מתחתיה.
איפה דמדומים ואיפה זה - איך אפשר בכלל להשוות? האהבה ביניהם הייתה העיקר פה ממש לא!!!!!!!!!!!!!!! וגם לא מוזכרת בכלל המילה אהבה ביניהם!!!!!!!

 

[חתול השיממון]

אה. יופי. אז לא הכל רק בראש שלי.

אם כי היא צודקת, הופאק (oh fuck? הכינוי הכי אדיר ever!) קצת מוגזם להשוות לדמדומים, גם כי לגיבורה יש ביצים (והיא אף לא סובלת ממחסור חמור ברקמת מח) וגם כי יש שם עלילה ולא הכל סובב סביב הדביקיות, תודה לאל.
אבל I see למה אתה מתכוון. יצור לא-אנושי סופר-חתיך שבהגדרתו אמור לראות בך בהמת עבודה (למה אף סופר לא קולט את זה אף פעם? אלה *מינים* שונים. יש הבדל בין לכבד ברווזים ולא לאכול אותם לבין לראות בהם שווים ולהתאהב בהם! כאילו, אני לא אומרת שזה לא יכול לקרות, רק שזה דורש חתיכת קפיצה מחשבתית) מתאהב בך ללא סיבה ברורה (אני לא אומרת שהגיבורה יצור בזוי כמו בלה, חלילה. היא אחלה. אבל מה מיוחד בה? למה היא ולא כל אחת אחרת?) ומחליט שעכשיו צריך לתת זכויות לכל הברווזים כי go ברווזים! בעוד שאר בני מינו רעים וממשיכים לאכול ברווזים.
גם אי אפשר להתעלם מהדמיון החיצוני בין רפים לערפדים. או מהדמיון הלא-חיצוני (ניזונים מהילות, ניזונים מדם...same shit. אני נחמד ומתחשב, אני לא אוכל את ההילה שלך בכח, רק כשאת נותנת לי לכרסם קצת מרצונך). זה ממש לא כמו אדם צמחוני! זה כמו אדם בכוכב שומם שיש בו רק חצץ ופרות, והוא יכול או לאכול את הפרות, או לאכול את החצץ, או לשבת ולהחזיק את הבטן שלו ולחכות שאחת הפרות תרחם עליו, תיגש אליו ותציע לו ביס קטן מקצה הזנב. שתבינו, אני חושבת שצמחונות היא קונספט יפה (טבעונות הולכת קצת רחוק מדי, אבל אני לא אכנס עכשיו לויכוח) למרות שאני חלשה מדי כדי להיות צמחונית גם בעולם שאין בו רק פרות וחצץ. אבל בעולם כפי שתיארתי, אני לא יודעת עד כמה אפילו הצמחונים שבינינו היו מסוגלים לתת לפרות לחיות. שלא לדבר על להתאהב באחת מהפרות!
שלא לדבר על זה שכל הבולשיט הזה לא נחוץ כלל לעלילה. למעשה בלי זה הספר היה ממש נהדר.
תמר תהרוג אותי עכשיו. נכון, תמר? את מהאנשים האלה שחמודים-חמודים עד שהם מתפרצים ואף אחד לא רואה את זה בא?

נ.ב
עכשיו אני הולכת להעלות השערה שתגרום להמון פמיניסטיות זועם להתנפל עלי. אבל כאילו, אני רק אומרת, סטטיסטית: קראתי הרבה ספרים, ועוד לא יצא לי לקרוא ספר שנכתב על-ידי גבר ו...יורד מהכביש העלילתי לבריכות הבוץ הורודות שבשוליים. למה רק נשים סובלות מהנטיה המגוחכת הזו? האם זה עוד שייר אבולוציוני מיותר, כמו שיני בינה? ולמה הבנים לא קיבלו אותו? לא מספיק שאנחנו צריכות לקבל מחזור?

 

[הופאק]

התכוונתי שהסוף של הספר הראשון הוא בנוסח דמדומים

עד שם הייתה עלילה ועולם מגניב.
&nbsp
והכינוי הוא שריד מימי רומח הדרקון. אני פעיל עכשיו בעיקר בפורומי הטיולים אז הוא מתאים בצורה שלא התכוונתי אליה אז.

 

[תמר עדי]

כי הן חכמות יותר וצוחקות כל הדרך אל הבנק!

ראי דוגמאת דמדומים (שבעיני זה יותר הרומן הרומנטי מאשר ז'אנרי), משחקי הרעב אפילו הארי פוטר ועוד.
מסתבר שלרוב ההמונים (זה אנחנו), לא את! את עדיין בשלב החתולי שלך

!! לא מפריע כ"כ שיש איזה סיפור אהבה שמשתלב בעלילה.
אני גם בטוחה שיש גם סופרים שמשלבים איזה סיפור אהבה (רחמנא לצלן) בספריהם.
את יכולה לדלג על 2 העמודים שמוזכרת בהם סצינת המזמוזים ולעבור הלאה, תאמיני לי שזה לא הופך להיות מושי מושי.

 

[הייזל]

אצל הגברים

הארוטיקה היא יותר בתמונות אצל נשים אם זה לא מגע פנים מול פנים אז מילים עושות את זה בצורה הכי טובה. אנחנו מוצלחות יותר בתקשורת מגברים.
מצד שני, גברים מסתפקים בפורנו נשים צריכות קצת יותר וכתיבה ארוטית מגרה יותר?

 

[חתול השיממון]

אלוהים. אני גבר. אוי אלוהים.

*נושמת לתוך שקית*
בחיים שלי לא יצא לי להיכנס ל-mood מהמילה הכתובה. או משיחות.
טוב, בסדר, משיחות כן. אבל בספרים? אני בעיקר תופסת את עצמי חושבת דברים כמו, "שתי ידיים על התחת, שתי ידיים על הציצים, אה, מה? יש לו ארבע ידיים?"
מה שכן, אודה שלעיתים אני מוצאת את עצמי חופרת (נגיד עכשיו?)
אבל הבעיה שלי ממש לא עם ארוטיקה! go ארוטיקה! הבעיה שלי היא עם רגשות. בדקתי ומצאתי במובהקות סטטיסטית חרטא שסופרים גברים נוטים פחות להתפלש ברגש ויותר להיות תכלסיים. בדיוק כמוני

[זה לא שנשים לא יכולות גם וגם. נגיד מגי סטיווטר, בטרילוגיית הזאבים של גרייס? יש לה את גרייס ומשמו המושיים והידועים לשמצה במושיותם, ובאותו ספר את קול ואיזבל הסופר-מגניבים ואחד הזוגות הבדיוניים האהובים עלי באופן כללי. אבל הקטע הוא שהיא כאילו איכשהו לא מבינה שהזוג הראשי מאוס והזוג המשני מדהים. כאילו ההגדרה שלה למדהימות שונה.]
אבל הגרסה העדיפה עלי היא ללא ספק של תמר: אנחנו חכמות והכל חלק מהתכנית הזדונית שלנו

 

[Y. Welis]

חשבתי שזה בגלל האונה הנוספת...

האמת שזה כנראה מעורר הורמונים. לפני כמה שנים התגלה ששיחה בין נשים על נושאים אישיים, משחררת הורמונים.
&nbsp
כך שזה כמו פורנו למוח...

 

[גלי1היחידה]

"אצל אנדרו במוח" מאת דוקטורוב.

סופ"ש נעים

 

[מיכאל ג]

city of stairs

בינתיים מאוד מזכיר את הספרים של מקס גלדסטון שקראתי. הם כמעט יכולים להתרחש באותו עולם. שניהם מתרחשים בעולם פנטזיה אחרי מלחמה בה בני האדם הרגו את האלים, ובשניהם יש טכנולוגיה ותרבות של תחילת-אמצע המאה העשרים.

 

[minimalman]

חיבבתי אותו מאד

Mr. Shivers שלו הגיע אלי השבוע בדואר. מתכוון לקרוא אחרי המייויל.

 

[minimalman]

התחלתי את The City & the City/Miéville

ספר ראשון של מייויל שאני קורא. למרות שמיכאל פה המליץ להתחיל דווקא עם פרדידו זה היה נראה לי יותר נגיש (שזה במילים אחרות - יותר קצר ופונטים יותר גדולים

).כרגע (40%) עוד לא ממש מחובר. נראה שזה הולך להיות ספר יותר של רעיונות מאשר דמויות. אבל מקווים לטוב ,אני יודע..

שבוע שעבר קראתי סוף סוף את "הלהב עצמו" (בעברית). כרגע משתדל להשהות את הביקורת עד שאני אקרא את השני והשלישי כי אין ספק שכשלעצמו הספר לא עומד. באיזשהו מקום אפילו קצת הופתעתי לרעה ממנו. גם בגלל הדיבור סביבו וגם בגלל ש Best Served Cold שלו שקראתי שנה שעברה היה כתוב הרבה יותר טוב ובכלל, יצירה הרבה יותר מהוקצעת (שם היו לו פאקים אחרים).
בכל אופן, כנראה שההמשכים הרבה יותר טובים. מתכוון לבדוק אותם בקרוב.

 

[מיכאל ג]

אני לא אהבתי אותו

הוא גם לא בדיוק מדע בדיוני או פנטזיה, אין בו שום דבר על-טבעי, רק את הקטע הפוליטי שהעיר מחולקת לשניים וכולם מנסים בכוח להתעלם אחד מהשני. ובגלל הדעות הידועות של המחבר כל הזמן חשבתי שככל הנראה זו איזו מטאפורה לשטחים או ירושלים.

 

[minimalman]

כן, גם אני ישר חשבתי לכיוון הזה..

 

[ניימן3]

מתתי עליו

זו אלגוריה חברתית - ברור. אני רואה בו מד"ב סוציאלי.

לדעתי זו מטאפורה ללונדון - או כל עיר מהגרים גדולה אחרת. ברחוב שלי, בברלין, נגיד. יש בית קפה טורקי. כזה ששותים בו תה כל היום ומשחקים קלפים. השותפה שלי, שגרה ברחוב חמש שנים, נורא התפלאה כסיפרתי לה על הבית קפה. כי היא (וגם אני) כל כך מתורגלים להסתכל רק על מה שרלוונטי לנו, וכל התת-תרבות הטורקית פשוט נחבאת מאיתנו. רוצה לומר - בדיוק כמו בספר.

 

[ניימן3]

Symbiont - מירה גרנט. השני בטרילוגית פרזיטולוגיה שלה

ספר נוראי. אם הספר הראשון (פרזיט, שגם היה מועמד להוגו) היה איכשהו בסדר, השני פשוט אסון. זה לא העלילה (שהיא סבירה), אלא הדמויות הבלתי נסבלות, הדיאלוגים הגנריים, המון מחשבות פנימיות על "אוי כמה סבלתי ואוי כמה טראומות יש לי", והכי גרוע: כתיבה יעילה, אך סתמית ומשעממת.

מה שמדהים שהטרילוגיה הקודמת של אותה הסופרת היה יצירת מופת בעיני. היא כתבה פוסט בבלוג שלה לפני כמה שבועות, שיש לה המון התחייבויות - מקצועיות ולכנסים, ושלפעמים היא רוצה פשוט לנוח ולישון. ואכן - זה ספר שנכתב ע"י מישהי שאין לה כוח לעבודה. כוח להשחיז את הדיאלוגים ולהעמיק את הדמויות.

באסה.

(גם מבחינת מד"ב הוא נעשה פתאום בעייתי - לעומת הספר הראשון שהיה אמין. אבל זה כבר יהיה ספויילרים לדבר על כך..)

 

[תמר עדי]

throne of glass!

בינתיים ב-42% ואני ממש אוהבת את הספר.
גיבורה שהיא הרוצחת הכי ידועה לשמצה בעולם. העולם לא חדש, מיוחד או שונה מהרבה ספרים אחרים בינתיים, אבל העלילה זורמת והדמויות מעניינות.
בינתיים יצאו שלושה ספרים בסדרה ואני רואה שהצפי לעוד שלושה לפחות (עד שנת 2017), איף.