סיימתי. ספר מאוד בעייתי
כמו הספר הראשון, גם כאן הדמות המרכזית הוא ילד שמן ומעצבן שמסתובב בסצינות אקשן מדהימות ותמיד יוצא בלי פגע, מזכיר קצת את הסיני השמן מאיזו סדרת אקשן שראיתי פעם שאיכשהו תמיד מכסח את הצורה לכל האויבים בצורה שנראית למעשה קומית. הבעיה שהסופר כאן מתיימר להיות מאוד רציני ולכתוב פנטסיה אפית, כשאי אפשר לסספנד כמעט שום סצינת אקשן עם הדמות המרכזית. תארו לעצמכם שמרטין היה הופך את טיריון לגיבור האקשן המרכזי בשאוש"ק.
יש לסופר גם התמכרות קשה לפועל to jog, לא משנה מה אנשים עושים הם תמיד ג'וגרים, באמצע הקרב, בדרך לפגישה בארמון, בפונדק בכפר, כולם תמיד בג'וגינג. לא נורא, אבל זה מתחיל לעצבן די מהר.
בעיה מרכזית יותר היא סצינות לא אמינות לחלוטין שנראות כאילו הסופר רצה להעביר את הדמויות מנקודה א' לנקודה ב' והדבר הטוב ביותר שהוא הצליח לחשוב עליו זו איזו סצינה הזויה לחלוטין שאי אפשר אפילו להתחיל לסספנד.
יש גם קו עלילה מרכזי שנמתח עוד מהספר הראשון ונגמר בלא כלום, עד שלא ברור על מה בדיוק הסופר השחית מאות עמודים, התחושה העולה היא שזה לא תוכנן מראש, שהוא "שולף מהמותן" תוך כדי כתיבה.
