מה קראנו/שמענו השבוע?

[ניימן3]

כן. וגם הספר הראשון היה הכי טוב

מה שאומר שאולי הסדרה לא מתאימה לך (או שאתה תחשוב ההפך ממני, ושדווקא הספר השלישי יהיה הכי אהוב עליך).

 

[nishtak]

הקוסמים ו uprooted

איזה יופי של ספר, אני יודע שהרבה שיש הרבה ביקורות שליליות שהספר עגום מדי או לא מתקדם מספיק מהר, אבל אני לקראת סוף הספר ולא מפסיק להנות ממנו.

הקשבתי גם ל- uprooted של נעמי נוביק,סיפור פנטסיה/אגדה בניחוח סלאבי שקיבל הרבה פירסום חיובי.
התחיל טוב, אבל מהר מאוד איבדתי בו עניין.
פשוט לא עניין אותי מה קורה עם הדמויות וזנחתי אותו.
.

 

[Bookish]

בדיוק הספרים שאני קראתי השבוע

לקוסמים הגעתי עם ציפיות די נמוכות, אחרי שהבנתי שהדמויות הראשיות בכייניות וגרועות ובלתי אפשרי להתחבר אליהן. הופתעתי יחסית לטובה מהדמויות. כלומר, כן, הן בכייניות, אבל יכולתי להזדהות במידה מסוימת עם מה שעובר על קוונטין וחבריו (מצד שני- אני מהאנשים היחידים על פני הפלנטה שלא חושבים שהולדן קולפילד הוא נודניק מעצבן, אז היה מקום לאופטימיות). גם העלילה והקונספט היו מעניינים, אבל איכשהו מצאתי את עצמי תקועה באמצע בלי רצון אמיתי לקרוא. כנראה זה המקום שבו היאוש הקיומי של הדמויות כן התחיל להפריע לחוויית הקריאה.
המקרה של Uprooted היה הפוך-הגעתי אליו עם ציפיות גבוהות במידה בלתי אפשרית. כתבו שהוא נהדר ומדהים והשוו אותו לכל הסופרים שאני הכי אוהבת. אז כן, זה ספר טוב, אבל לא אהבתי אותו כמו שקיוויתי. אולי אם הציפיות שלי היו טיפה נמוכות יותר הייתי חושבת שהוא מוצלח יותר.

 

[nishtak]

באמת יש דמיון מסויים בתפיסת החיים בין הולדן לקוונטין.
יש בקוסמים באמת סוג של ייאוש קיומי כמו שהגדרת, אבל תמיד הייתה לי הרגשה שהנה אוטוטו הם יוצאים מזה, אבל הם לא.
מצד שני כשיש לך הכל ואין כל כך לאן לשאוף ואתה מספיק חכם להבין את זה, אז זה באמת יכול להיות מדכא.

 

[תמר עדי]

בהתחלה של the lies of locke lamora

בינתיים תחושה של הסרט אושן 11
שמעתי עליו הרבה ביקורות טובות, נקווה שיהיה מעניין.

 

[avivs]

אני מאלה

שעזבו את הספר יחסית בהתחלה.
לא התחברתי לדמויות, ומשהו בכתיבה ובדיאלוגים הרגיש לי ילדותי.

 

[מיכאל ג]

זה סימן בשבילי לתת צ'אנס לספר

 

[גלי1היחידה]

גם אני לא התלהבתי ממנו.

 

[minimalman]

לא פעם ראשונה שהשם שלו עולה פה

every now and then מישהו פה בפורום "מגלה" אותו ולרוב מתאכזב. פעם אחרונה זה הייתי אני.
למרות כמה אזהרות שקיבלתי פה (אביב ואייל אם אני זוכר נכון) התעקשתי לסיים אותו (כן, גם אני קראתי את הביקורות) ולצערי אחרי חודש ארוך מאד גיליתי שוואלה,באמת סתם ספר. לא גרוע, אבל יש בו כמה בעיות מרכזיות שמונעות ממנו לההיפך לחוויה באמת מהנה.קצב ודמויות זה רק חלק מהן.
וכן, מה שקורה איתו ברשת לדעתי מוגזם , שלא לומר מופרך, לגמרי..
מצד שני לכי תדעי, אולי דווקא כן תתחברי אליו.

 

[eyalg1972]

לא מכחיש

מודה- לא ממש אהבתי אותו

 

[is00]

אנדר בגלות - אורסון סקוט קארד.

אני נמצא די בהתחלה שלו.

 

[Bs Bane]

Soul Music

מאוד נהנתי. בין הטובים מסדרת המוות עד כה, שהיתה חלשה אל מול השומרים והמכשפות.
כל כך הרבה רפרנסים שווים והדרך שהוא מכניס אותן לסיפור היא פשוט גאונית.

עוד לא החלטתי למה אמשיך מכאן.

 

[minimalman]

סיימתי את The Shadow Throne של Django Wexler

השני בסדרת ה- Shadow Campaigns .
שונה מאד מהראשון, גם מבחינת ה - Settings (מהמדבריות הקאנדרים עברנו לעיר הבירה הוורדונית) וגם מבחינת מרכיבי העלילה (פחות מילטריסטי במובן של צבא נגד צבא,יותר פוליטיקה ,תככים ומזימות ) ובכל זאת, סיימתי אותו בערך עם אותה תחושה שבה סיימתי את הראשון.
אין פה שום דבר חדשני או יוצא דופן ,לא ברמת הכתיבה, לא בדמויות ,לא בעלילה, ובכל זאת מדובר באחת מהסדרות הכי כיפיות שקראתי בשנים האחרונות (לפחות עד עכשיו). פשוט פנטסיה מספיק טובה ואמינה כדי לצלול אליה בכיף אחרי יום עבודה.
הביקורת היחידה שיש לי זה שהסוף יכול היה להיות קצת יותר חזק,ובדיעבד גם חלק מהמהלכים מצידו של הנבל הראשי שמתואר כסוג של מאסטרמיינד לא היו מבריקים כל כך, אבל חוץ מזה אין תלונות.
השלישי בסדרה יוצא השבוע אבל נראה לי שנחכה קצת עד שהמחיר ירד .

זהו, לוקח יום התרעננות ומתחיל את The Liar's Key של לורנס

 

[Y. Welis]

יש עוד נובלה קטנה בינהם + סיפור קצר לפני -

The Shadow of Elysium - Django Wexler (Shadow Campaigns 2.5)

Book #0.5 The Penitent Damned

נטיה חדשה אצל סופרים היום (ר' רותפוס).

 

[minimalman]

ידוע

את ה - The Penitent Damned קראתי (אקשן סנדרסוני חביב), יש אותו בחינם ברשת. את השני לא (לא יצא כהארד קופי).
וכן, כל הקטע של ספורים קצרים ו/או נובלות מסביב לטרילוגיות די טרנדי כרגע: רותפוס,לורנס, מק'לן,לינץ', ג'נגו וכנראה שעוד כמה.
אבל זה לא לגמרי חדש,ע"ע ה"האביר משבע הממלכות" שיצא עכשיו (אסופה של נובלות של מרטין) ואני מניח שותיקי הז'אנר פה ימצאו דוגמאות ישנות יותר.

 

[Y. Welis]

מרטין היה מהראשונים. לפניו דונאלדסון שהוציא כסיפור קצר קטע

שהושמט מאחד מכרכי 'קובנאנט' שלו (הטרילוגיה השניה כנראה).
&nbsp
יש עוד אחד מעניין - זילאזני.
אחרי שהשלים את חמישיית 'אמבר' השניה ב-90', הוא החל להוציא סיפורי המשך קצרים שהמשיכו אירועים מתוכה, שהאחרון שבהם בישר על סידרה חדשה (וכלל כמה רעיונות מאוד דרמטיים). לרוע המזל הוא נפטר בדיוק אז (95'), ולא השאיר (כנראה) דברים בעיזבון. הסיפורים האלה אפילו לא כונסו יחד עדיין (מתבקש לצרף אותם לכרך אמבר הגדול), אבל קיימים ברשת.
&nbsp

 

[ניימן3]

יש סיפורי המשך לאמבר השני?!

איפה היית כל חיי עם הידע החשוב הזה?

הם שווים משהו?

 

[Y. Welis]

הם נחמדים. האחרון שבהם שווה כי משנה את התמונה

וגם מצער כי נוגע בנגיעות כה מרפרפות במקומות האהובים. אילו רק היו לו עוד שנים...
&nbsp
אלה הם -
Prolog to Trumps of Doom (1985) - קטע שהושמט מהספר הראשון בחמישיה השניה. הופיע בפאנזין של אמבר.
&nbsp
2. A Salesman's Tale (1994) - סיפורו של לוק, אחרי שהשאיר את מרלין במערה הכחולה.
&nbsp
3. The Shrouding and the Guisel (1995) - סיפורו של מרלין
&nbsp
4. Coming to a Cord (1995 - סיפורו של פרקור - החוט החי שקשור על פרק ידו של מרלין
&nbsp
5. Blue Horse, Dancing Mountains (1995) - סיפורו של קורווין, בדרכו חזרה מממלכות התוהו (חלק 1 משניים)
&nbsp
6. Hall of Mirrors (1996) - המשך סיפורו של קורווין. גילויים דרמטיים.
&nbsp
זהו. האחרון יצא אחרי מותו של. צריך סיאנס - אם היה צריך אי פעם.

 

[avivs]

קראתי את הראשון,

ולמרות שלא היה לי קשה לסיים אותו, לא מצאתי את עצמי ממש מחכה בציפייה לשניה.
זה היה סיפור חביב, וכמו שאמרת, שום דבר לא יוצא דופן.
אני לא פוסל קריאה של השני, אבל יש כל כך הרבה מבחר, כך שקשה לי להמשיך משהו שהיה פרווה, וברור לי שכנראה ימשיך להיות פרווה.
&nbsp
אבל את החדש של לורנס אני בהחלט מקווה לקרוא בקרוב (למרות שהראשון שם היה פרווה

)

 

[minimalman]

קבל תשובה פרווה

האמת שגם אני שאלתי את עצמי איך זה שאני נהנה מספר שהוא ,איך לומר, לא סובל מעודף תחכום בעלילה, לא משעשע מדי , ודי רחוק מלהעלות את הדופק . וגם אין ספק שבקטע הזה הוא נופל בהרבה מהחבר'ה של השנים האחרונות עם כל מערכות הקסמים המשוכללות והפירוטכניקה המגניבה.
התשובה היחידה שמצאתי היא שאני פשוט מאמין לדמויות שלו. בכל מה שקשור לדמויות והדינמיקה ביניהם הוא עושה לדעתי עבודה טובה (לא מדהימה ,טובה), ולמרות שהגיבורים שלו, קפטן מרקוס וסג"מית ווינטר, הם לא הגיבורים הכי קולים או מעניינים out there , אני די מחבב אותם.
אז מבחינתי זה הבסיס. Once נתפסתי על הדמויות, הוא עשה חצי עבודה. לגבי החצי השני.. בוא נאמר שאני עדיין מחכה לו

בקיצור, נסגור על "סדרה פרווה עם כתיבת דמויות טובה" - בשלב הזה בחיים זה מספיק לי.
אגב הרבה מהספרים שקראתי בשנים האחרונות ,כולל של מקלכלן חבר שלך, נופלים בדיוק בקטע הזה.

לגבי לורנס, אני עדיין בשלב הגישושים. קראתי רק פרק אחד , לא היה לי יותר מדי זמן השבוע.
מתחיל דומה לקודם עם קצת צחוקים לפתיחה ,נקווה שלא יגמר כמוהו.