זה תמיד טוב ומאוד פסיכדלי. אגב יש היסטוריה מורכבת לא פחות
לכתיבה של הסיפורים/ספרים האלה. מורקוק החל אותם כסיפורים קצרים בהמשכים במגזין שערך ב-65', ואח"כ הוציא כספרים (עם שינויים).
 
מה שתורגם ב'עם עובד' (ותורגם יפה, צריך לומר), 'חרב השאול' + 'אבי סער', הם הסיפורים כפי שהתקיימו בשנת 68' בערך - הראשון עדיין בנוי כאנתולוגיה, השני נובלה. קו הזמן שהיה אז.
אם יש לך את כרכי ה-OMNIBUS, הם כבר משהו מעבר לכך, כי מורקוק הרחיב כל הזמן ועשה שינויים בסאגה, והוסיף נובלות באמצע (וצירף עוד גיבורים שעוברים ויוצאים + סיפור אלריק בקצה הזמן, עם גילוי מעניין על אריוך).
 
רק דבר אחד השאיר בלי שינוי - 'אבי סער' (stormbringer), שנשארה הנובלה המסיימת בכל הגירסאות. כנראה התקבעה אצלו כמשהו שלא ניתן לשינוי.
 
לפני עשור הוא אפילו החל טרילוגיה של אלריק במאה העשרים... עם נאצים ועוד (איכשהו מזכיר לי את 'איש הנצח'), אבל אין כמו הסיפורים הראשונים מהסיקסטיז, בקלילות ובהנאה שבהם. הולכים מצויין עם המוזיקה של אז (דיפ פרפל + ריינבו, לטעמי).