מה קראנו/שמענו/ראינו השבוע?
- פותח הנושא avivs
- פורסם בתאריך
""משחקו של המלאך" - קרלוס רואיס סאפון.
בשבוע שחלף גם סיימתי את "כבלי קסם" של אורסון סקוט קארד ומה אני אגיד לכם... בסך הכל אכזבה גדולה. במהלך הקריאה שלי בספר שקלתי יותר מפעם אחת לנטוש, אבל נראה שתמיד איכשהו, לפני שנטשתי. משהו בספר ובעלילה השתפר וגרם לי להתמיד בו.
בכל מקרה השורה התחתונה היא שלטעמי מדובר בספר שחטא בקלישאות רבות ולעיתים היה מאוד מאוד נדוש. לא רק זה, לעיתים הרגשתי שבמקום לקרוא ספר שנועד למבוגרים, אני קורא ספר ילדים.
בשבוע שחלף גם סיימתי את "כבלי קסם" של אורסון סקוט קארד ומה אני אגיד לכם... בסך הכל אכזבה גדולה. במהלך הקריאה שלי בספר שקלתי יותר מפעם אחת לנטוש, אבל נראה שתמיד איכשהו, לפני שנטשתי. משהו בספר ובעלילה השתפר וגרם לי להתמיד בו.
בכל מקרה השורה התחתונה היא שלטעמי מדובר בספר שחטא בקלישאות רבות ולעיתים היה מאוד מאוד נדוש. לא רק זה, לעיתים הרגשתי שבמקום לקרוא ספר שנועד למבוגרים, אני קורא ספר ילדים.
הגעתי לזה בעקבות מאמר של הסופרת קריסטין קת'רין ראש, שטענה שם שהספרות הרומנטית ('הרומן הרומנטי') הוא הז'אנר המצליח ביותר באמריקה - יותר משליש מכל הספרים הלא-עיוניים שנמכרים, ושרוב קוראי המד"ב/פנטסיה, קוראים נובליזציות לסרטי מד"ב/פנטסיה, ספרים לפי סרטים (כמו סטאר וורז וסטאר טרק), וכן ספרי פנטסיה למתבגרים, כמו 'דימדומים' ו'הארי פוטר'.
 
אחוז הספרים הרומנטיים נשמע קצת מוגזם, ובדיקה אכן העלתה שהמס' נכון - אבל *אחרי* האחוז של ספרי הפרוזה הכלליים.
 
עם זאת כז'אנר מובחן, זהו אכן הגדול ביותר כמותית והנימכר ביותר. קהל היעד בדיוק כמו שחשבתם: גילאי 30-50, מהם 85-80 אחוז נשים, ובעיקר מדרום ארצות הברית.
 
הספר הנמכר ביותר של השנה שעברה, 'אשמת הכוכבים', מן הסתם חב את הצלחתו לקירבה שלו לאותו ז'אנר.
 
אז מה מראים המספרים?
 
- שספרות הפנטסיה (למבוגרים, adult) בירידה נמשכת מזה 5 שנים. אבל גם שאר הז'אנרים למבוגרים (אם כי המס' שנדגמו היו מספרים אלקט', שאכן החלו לצנוח בשנה שעברה)
 
- שאחוז המד"ב נטו נמוך מכדי להזכיר.
 
- שאחוזי ספרות הפנטסיה לנוער (non-adult) בעליה משמעותית בשנים האלה. למעשה הוא מקור הקריאה העיקרי (= רולינג, רירדון, מאייר וקרוביהם).
 
http://www.publishersweekly.com/pw/...5387-the-hot-and-cold-categories-of-2014.html
 
http://www.publishingtechnology.com...s-about-ebook-sales-cycles-the-ebook-plateau/
 
http://www.publishersweekly.com/pw/...5387-the-hot-and-cold-categories-of-2014.html
 
תיקון קישורים
http://www.publishingtechnology.com...-and-the-total-size-of-the-publishing-market/
על ירידה של 58% בפנטסיה למבוגרים.
 
מי קורא ספרות רומנטית -
http://www.nielsen.com/us/en/insights/news/2015/literary-liaisons-whos-reading-romance-books.html
 
וכן https://www.rwa.org/p/cm/ld/fid=580
 
זה אגב לא אומר שאין רבי-המכר מאותם ז'אנרים שנפגעו - סטיבן קינג וג'ון גרישם למשל, מהמסתורין/בלשיים, ג'ורג' ר ר מרטין מהפנטסיה ועוד. אבל הם בודדים בתחומם ולא משקפים את השאר.
 
http://www.publishingtechnology.com...-and-the-total-size-of-the-publishing-market/
על ירידה של 58% בפנטסיה למבוגרים.
 
מי קורא ספרות רומנטית -
http://www.nielsen.com/us/en/insights/news/2015/literary-liaisons-whos-reading-romance-books.html
 
וכן https://www.rwa.org/p/cm/ld/fid=580
 
זה אגב לא אומר שאין רבי-המכר מאותם ז'אנרים שנפגעו - סטיבן קינג וג'ון גרישם למשל, מהמסתורין/בלשיים, ג'ורג' ר ר מרטין מהפנטסיה ועוד. אבל הם בודדים בתחומם ולא משקפים את השאר.
 
גם בכמות. ירידה במחצית תוך 5 שנים זה טרנד מאוד ברור
בפנטסיה למבוגרים, אפילו עם ההצלחה של 'משחקי הכס' (ובכלל היסטוריות, כמו 'טיודור', 'רומא' ועוד).
גם הזינוק האדיר בספרות פנטסיה/מד"ב לנוער הוא מספרי (מעניין אגב היכן ניתן למקם את 'אנדר' או את הספרים של לוואצ'י. גם את 'הד' של מק'קיליפ הגדירו בזמנו כ'נוער').
הזכרתי כאן שהשנה יהיו יותר סדרות מד"ב בפריים-טיים האמריקאי, משהיו מעולם; זה ניגוד מעניין.
נראה שמס' הקוראים גדל, אבל הם קוראים חומרים אחרים. אולי כשיתבגרו עוד 5 שנים (לפחות), יעברו לקרוא פנטסיה למבוגרים... בינתיים ממליץ להמיר עוד סדרות ל-TV, ולהתחיל עם 'אמבר'.
בפנטסיה למבוגרים, אפילו עם ההצלחה של 'משחקי הכס' (ובכלל היסטוריות, כמו 'טיודור', 'רומא' ועוד).
גם הזינוק האדיר בספרות פנטסיה/מד"ב לנוער הוא מספרי (מעניין אגב היכן ניתן למקם את 'אנדר' או את הספרים של לוואצ'י. גם את 'הד' של מק'קיליפ הגדירו בזמנו כ'נוער').
הזכרתי כאן שהשנה יהיו יותר סדרות מד"ב בפריים-טיים האמריקאי, משהיו מעולם; זה ניגוד מעניין.
נראה שמס' הקוראים גדל, אבל הם קוראים חומרים אחרים. אולי כשיתבגרו עוד 5 שנים (לפחות), יעברו לקרוא פנטסיה למבוגרים... בינתיים ממליץ להמיר עוד סדרות ל-TV, ולהתחיל עם 'אמבר'.
חתול השיממון
New member
אני אגיד לך מה אני חושבת
ספרי מתח/פעולה/בלשי, זה מה שאני חושבת. לא נכנסתי ללינקים כי בטח אמ;לק אבל אתה לא הזכרת את הספרים האלו כאן (או שמא הם נפלו תחת הכסא של "פרוזה כללית", עם כל הבמבות שאתה מוצא שם בפסח?
)
בכל אופן, העניין הוא שבנות מתחלקות לבנות טיפשות ומוכות הורמונים מדרום ארה"ב (כן, יכול להיות שיש לי את זה ביותר גזעני, תנו לי לחשוב על זה), ובנות עם קצת מח פה ושם, שלהן יש בעצם שני ז'אנרים אפשריים (אם נתעלם לרגע מ"פרוזה כללית", שמה זה בכלל? מהסיפורים האלה על אנשים זקנים נרגנים שמוצאים את הטעם בחיים ובסוף מתים?): פנטזו-מד"ב ומתח-פעולה-בלשי. עכשיו, יש המון מתח-פעולה-בלשי למבוגרים, בעוד שלנוער יש בדיוק את ספרי מיקי בוליטר הבינוניים-עד-מאוד של הרלן קובן, את סאלי לוקהארט ו...מה עוד בעצם? ככה שלנוער אין ברירה אלא לקרוא פנטזו-מד"ב אם הם לא רוצים להתעורר ולגלות שנוירונים מיואשים מתאבדים בקפיצה מהאוזניים שלהם. לכן אצלם הז'אנר הזה בעליה. למבוגרים יש בחירה ולכן נראה שהם פחות בקטע.
ואולי זה קשור גם לעובדה שלצעירים קל יותר להתחבר לדמיון מאשר למבוגרים. מה אגיד, נקווה שצעירים אלו יגדלו להיות מטורללים ודמיוניים כפי שהם היום, הממ?
נ.ב
אמרתי "בנות" אבל התכוונתי להעליב את שני המינים כאחד. יש גם בנים רכרוכיים וחובבי רומנטיקה.
ספרי מתח/פעולה/בלשי, זה מה שאני חושבת. לא נכנסתי ללינקים כי בטח אמ;לק אבל אתה לא הזכרת את הספרים האלו כאן (או שמא הם נפלו תחת הכסא של "פרוזה כללית", עם כל הבמבות שאתה מוצא שם בפסח?
בכל אופן, העניין הוא שבנות מתחלקות לבנות טיפשות ומוכות הורמונים מדרום ארה"ב (כן, יכול להיות שיש לי את זה ביותר גזעני, תנו לי לחשוב על זה), ובנות עם קצת מח פה ושם, שלהן יש בעצם שני ז'אנרים אפשריים (אם נתעלם לרגע מ"פרוזה כללית", שמה זה בכלל? מהסיפורים האלה על אנשים זקנים נרגנים שמוצאים את הטעם בחיים ובסוף מתים?): פנטזו-מד"ב ומתח-פעולה-בלשי. עכשיו, יש המון מתח-פעולה-בלשי למבוגרים, בעוד שלנוער יש בדיוק את ספרי מיקי בוליטר הבינוניים-עד-מאוד של הרלן קובן, את סאלי לוקהארט ו...מה עוד בעצם? ככה שלנוער אין ברירה אלא לקרוא פנטזו-מד"ב אם הם לא רוצים להתעורר ולגלות שנוירונים מיואשים מתאבדים בקפיצה מהאוזניים שלהם. לכן אצלם הז'אנר הזה בעליה. למבוגרים יש בחירה ולכן נראה שהם פחות בקטע.
ואולי זה קשור גם לעובדה שלצעירים קל יותר להתחבר לדמיון מאשר למבוגרים. מה אגיד, נקווה שצעירים אלו יגדלו להיות מטורללים ודמיוניים כפי שהם היום, הממ?
נ.ב
אמרתי "בנות" אבל התכוונתי להעליב את שני המינים כאחד. יש גם בנים רכרוכיים וחובבי רומנטיקה.
רוב הפנטסיה לנוער היא קצת יותר מ'השביעיה הסודית' או 'דני דין
', בואו נודה על האמת ('רץ המבוך', 'משחקי הרעב'). אלה בעצם ספרי ההרפתקאות של פעם + תיבול מד"ב/פנטסיה. לכן הם מצליחים (לכן בזמנו קראתי לדי אנד די 'פנטסיה חסמבאית' - כמה דייקתי...).
 
למעשה גם 'דימדומים' זו ספרות רומנטית, רק עם תבלין ערפדים/אימה, מינוס הבחורים ללא החולצה על העטיפות (למה בעצם הקוראות DIG אותם?).
 
כך שלא סטינו מהממוצע.
 
פרוזה כללית היא אכן כל מה שלא מד"ב, פנטסיה, רומנטי, בלשי ועורך-דיני (גרישם).
למשל 'אלף שמשות זוהרות' של האפגאני, שלדעתי חייב להיות שם של ספר מד"ב שמתרחש בתוך ליבת הגלאקסיה, ומצער שאף אחד לא חושב כך.
 
היום, בעקבות 'אנקילרי' (לא זוכר מה שמה ב-לוטמית), כולם 'בנות'; גם הבנים-בנות.
', בואו נודה על האמת ('רץ המבוך', 'משחקי הרעב'). אלה בעצם ספרי ההרפתקאות של פעם + תיבול מד"ב/פנטסיה. לכן הם מצליחים (לכן בזמנו קראתי לדי אנד די 'פנטסיה חסמבאית' - כמה דייקתי...).
 
למעשה גם 'דימדומים' זו ספרות רומנטית, רק עם תבלין ערפדים/אימה, מינוס הבחורים ללא החולצה על העטיפות (למה בעצם הקוראות DIG אותם?).
 
כך שלא סטינו מהממוצע.
 
פרוזה כללית היא אכן כל מה שלא מד"ב, פנטסיה, רומנטי, בלשי ועורך-דיני (גרישם).
למשל 'אלף שמשות זוהרות' של האפגאני, שלדעתי חייב להיות שם של ספר מד"ב שמתרחש בתוך ליבת הגלאקסיה, ומצער שאף אחד לא חושב כך.
 
היום, בעקבות 'אנקילרי' (לא זוכר מה שמה ב-לוטמית), כולם 'בנות'; גם הבנים-בנות.
חתול השיממון
New member
הממ. יש בזה משהו.
מה שמוציא אותי באופן מטריד כ-בעצם-לא-חובבת-מדב"פ-כפי-שחשבה-עד-כה, כי תמיד טענתי שאני לא אוהבת פנטזיה כבדה או מד"ב כבד אלא רק ספרים שמתובלים בזה בטוב טעם, ומסתבר שמה שהתת-מודע שלי ניסה להגיד הוא שאני פשוט אוהבת את ספרי ההרפתקאות של המאה ה-21?
ועכשיו כשאתם יודעים את זה עליי, תגרשו אותי מכאן?
(לא אתם לא. כי אני משעשעת).
אלף שמשות זוהרות זה ספר נהדר! בכלל אני מתה על הספרים של הבחור. קולות מן ההרים כזה ספר מד-מד-מד-הים.
אבל המשפט האחרון לחלוטין חלף מעל אוזניי המחודדות
(אנקי-מה? לוטמית זה כמו איזה מתרגם אחד, לוטם-משהו, נכון? אבל כן, בנים בכיינים ורומנטיקנים-עד-בחילה הם ללא ספק טרנד חדש ומצער בספרות של ימינו).
מה שמוציא אותי באופן מטריד כ-בעצם-לא-חובבת-מדב"פ-כפי-שחשבה-עד-כה, כי תמיד טענתי שאני לא אוהבת פנטזיה כבדה או מד"ב כבד אלא רק ספרים שמתובלים בזה בטוב טעם, ומסתבר שמה שהתת-מודע שלי ניסה להגיד הוא שאני פשוט אוהבת את ספרי ההרפתקאות של המאה ה-21?
ועכשיו כשאתם יודעים את זה עליי, תגרשו אותי מכאן?
אלף שמשות זוהרות זה ספר נהדר! בכלל אני מתה על הספרים של הבחור. קולות מן ההרים כזה ספר מד-מד-מד-הים.
אבל המשפט האחרון לחלוטין חלף מעל אוזניי המחודדות
אנצילרי (ליתר דיוק) = הספר Ancillary Justice ('יושרה
שניונית' בלוטמית), ספר שבו כל הדמויות הן בלשון נקבה.
 
דווקא במד"ב האמיתי, הכבד, הישן והמנוון שאם זה תלוי בטוויטריסטים - יעלם בקרוב, סופרות ידעו לכתוב דמויות חזקות (טיפטרי, לה-גווין, צ'רי ועוד). היחוד שלהן היה בכך שלא ניתן היה לחוש שנשים כתבו אותן.
שניונית' בלוטמית), ספר שבו כל הדמויות הן בלשון נקבה.
 
דווקא במד"ב האמיתי, הכבד, הישן והמנוון שאם זה תלוי בטוויטריסטים - יעלם בקרוב, סופרות ידעו לכתוב דמויות חזקות (טיפטרי, לה-גווין, צ'רי ועוד). היחוד שלהן היה בכך שלא ניתן היה לחוש שנשים כתבו אותן.
השלישי של Powder Mages והספר החדש של אסטריקס.
כאילו, את שניהם סיימתי.
נתחיל מהקל: הספר החדש של אסטריקס הוא הספר השני של צמד היוצרים החדש של הסדרה. יש בו אמנות מרהיבה. יש בו בדיחות מאד מצחיקות. אין בו עלילה גאונית, ולכן הוא לא ברמה של הספרים המקוריים של אסטריקס. כתבתי על זה ביקורת יותר ארוכה.
השלישי של טרילוגיית ה-Powder Mages נהדר. פשוט נהדר. כיפי, דמויות פנטסטיות, עלילה טובה, סצינות מגניבות. התלונה היחידה שיש לי אליו היא שהסוף הגיע אולי מהר מדי. אבל לא נורא - ספר מצוין וטרילוגיה נהדרת (חשוב לזכור בה: הספר הראשון טוב, אבל השני והשלישי מתעלים עליו).
כאילו, את שניהם סיימתי.
נתחיל מהקל: הספר החדש של אסטריקס הוא הספר השני של צמד היוצרים החדש של הסדרה. יש בו אמנות מרהיבה. יש בו בדיחות מאד מצחיקות. אין בו עלילה גאונית, ולכן הוא לא ברמה של הספרים המקוריים של אסטריקס. כתבתי על זה ביקורת יותר ארוכה.
השלישי של טרילוגיית ה-Powder Mages נהדר. פשוט נהדר. כיפי, דמויות פנטסטיות, עלילה טובה, סצינות מגניבות. התלונה היחידה שיש לי אליו היא שהסוף הגיע אולי מהר מדי. אבל לא נורא - ספר מצוין וטרילוגיה נהדרת (חשוב לזכור בה: הספר הראשון טוב, אבל השני והשלישי מתעלים עליו).
הקוסמים, סיכוי נוסף לעדן, הייבן, שילד
הקוסמים - כבר קראתי באנגלית ועכשיו בעברית. עדיין מוצלח מאוד. יש מקומות שגרוסמן היה יכול ללכת רחוק יותר, וחבל שלא עשה את זה. במקומות שהוא עשה (The Beast) הוא כותב מפחיד ממש.
התרגום לא טוב. לא גרוע כמו הספר הבא ברשימה, אבל כמה וכמה שגיאות מביכות.
 
סיכוי נוסף לעדן - אני מאוד אוהב את פיטר המילטון, ושמחתי שתרגמו ספר שלו שעוד לא קראתי. זה למעשה אוסף סיפורים קצרים באותו ציר זמן, ואמורים לשמש מבוא לטרילוגית Night Dawn (שגם אותה עוד לא קראתי).
הסיפורים טובים, המילטון הוא כותב מהדור הישן שלסיפור שלו יש התחלה, אמצע וסוף, עם גיבורים שיכולים לנצח, טובים ורעים, למרות המורכבות שבהם.
התרגום - מזעזע. פחות מבחינת טעויות, יותר מבחינת עריכה. הספר לא עבר עריכה, או עריכת תרגום ויש בו משפטים ארוכים ומפותלים (וזה ממש לא הסגנון של המילטון). חבל.
הלוואי שיתרגנו כמו שצריך עוד ספרים של המילטון.
 
בטלוויזיה
הייבן - ממשיכה חזק לקראת הסוף המתקרב.
שילד - יופי של עונה.
הקוסמים - כבר קראתי באנגלית ועכשיו בעברית. עדיין מוצלח מאוד. יש מקומות שגרוסמן היה יכול ללכת רחוק יותר, וחבל שלא עשה את זה. במקומות שהוא עשה (The Beast) הוא כותב מפחיד ממש.
התרגום לא טוב. לא גרוע כמו הספר הבא ברשימה, אבל כמה וכמה שגיאות מביכות.
 
סיכוי נוסף לעדן - אני מאוד אוהב את פיטר המילטון, ושמחתי שתרגמו ספר שלו שעוד לא קראתי. זה למעשה אוסף סיפורים קצרים באותו ציר זמן, ואמורים לשמש מבוא לטרילוגית Night Dawn (שגם אותה עוד לא קראתי).
הסיפורים טובים, המילטון הוא כותב מהדור הישן שלסיפור שלו יש התחלה, אמצע וסוף, עם גיבורים שיכולים לנצח, טובים ורעים, למרות המורכבות שבהם.
התרגום - מזעזע. פחות מבחינת טעויות, יותר מבחינת עריכה. הספר לא עבר עריכה, או עריכת תרגום ויש בו משפטים ארוכים ומפותלים (וזה ממש לא הסגנון של המילטון). חבל.
הלוואי שיתרגנו כמו שצריך עוד ספרים של המילטון.
 
בטלוויזיה
הייבן - ממשיכה חזק לקראת הסוף המתקרב.
שילד - יופי של עונה.
Crooked - Austin Grossman
מכירים את הספר ההוא על איך שאברהם לינקולן נלחם בערפדים? אז זה בערך אותו הדבר עקרונית, רק במקום ערפדים יש ישויות קתולואידיות למיניהן ובמקום אברהם לינקולן יש את לא אחר מאשר ריצ'רד "טריקי דיק" ניקסון. הבחירה בניקסון הופכת כמובן את הספר מ"אותו הדבר בעיקרון" למשהו שונה לגמרי. ניקסון הוא אנטי-גיבור קלאסי, אדם פגום אכול ספקות ורגשי נחיתות, אז לקרוא עליו זה הרבה פחות הירואי מאשר לקרוא על לינקולן. אבל הרבה יותר מעניין. השילוב של תקופת המלחמה הקרה והמוטיבים הלאבקראפטיאנים מזכירים למען האמת לא מעט סיפורים של צ'רלסב סטרוס, ויש כאן אכן לא מעט דמיון. עוד לא סיימתי אבל בינתיים ספר מוצלח, לאלו שיכולים להסתדר עם דמות כזו (למשל, מי שאהב את "הקוסמים").
מכירים את הספר ההוא על איך שאברהם לינקולן נלחם בערפדים? אז זה בערך אותו הדבר עקרונית, רק במקום ערפדים יש ישויות קתולואידיות למיניהן ובמקום אברהם לינקולן יש את לא אחר מאשר ריצ'רד "טריקי דיק" ניקסון. הבחירה בניקסון הופכת כמובן את הספר מ"אותו הדבר בעיקרון" למשהו שונה לגמרי. ניקסון הוא אנטי-גיבור קלאסי, אדם פגום אכול ספקות ורגשי נחיתות, אז לקרוא עליו זה הרבה פחות הירואי מאשר לקרוא על לינקולן. אבל הרבה יותר מעניין. השילוב של תקופת המלחמה הקרה והמוטיבים הלאבקראפטיאנים מזכירים למען האמת לא מעט סיפורים של צ'רלסב סטרוס, ויש כאן אכן לא מעט דמיון. עוד לא סיימתי אבל בינתיים ספר מוצלח, לאלו שיכולים להסתדר עם דמות כזו (למשל, מי שאהב את "הקוסמים").
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.