פינת הקיטורים!

[Lady Stark]

פינת הקיטורים!

לשחרר קיטור בבקשה.

 

[kasharel85]

אני מאושרת החיים יפים

מזג האויר היום היה שרבי ואני אוהבת את זה שבוע טוב ומבורך והמון בריאות לכולם

 

[גון שפרד]

זה לא עוזר אבל שיהיה...

מרגיש נורא בעקבות עוד יום לימודים שמבליט את כל צרותי בחיים. בסוף זה יעבור, עד יום הלימודים הבא (מחר).
והחלק הכי אומלל, שזה אפילו לא קשור לציונים שקיבלתי, שהיו טובים מאוד.
ביי

 

[מחבקת עצים סדרתית]

מה בלימודים גורם לזה להיות יותר מודגש?

נשמע שהלימודים מהווים כמו טריגר לרגשות האלה (אם הצלחתי להבין)

 

[גון שפרד]

כן, בהחלט...

הלימודים מראים לי מה אין לי \מה אני רוצה ולא יכול להשיג.
לעיתים זה מודגש מעל ומעבר והתוצאה היא ההודעה מעל (שהייתה מרוסנת ולא כללה "מחמאות" על כל העולם ואחותו הצולעת). ולעיתים זה חולף מעלי בלי לגרום לי אפילו לאפצ'י.
ואני באמת מאחל לך בחורים... פחות חסרי רגישות ויותר אכפתים לסביבה ולך. ואני מופתע מהנימוס שלי פה...

 

[מחבקת עצים סדרתית]

מה בלימודים?

הנושאים? האנשים? המרצים?
יכול להיות שיש לי חשיבה קצת בנאלית, אבל אני מאמינה שאם יש משהו שאנחנו רוצים ואנחנו פועלים להשיג אותו בכל דרך שנוכל, בסופו של דבר נגיע אליו.
ואני לא יודעת מה הלימודים מראים שאין לך, אבל אני יודעת טוב מאוד מה יש לך וזה לב רחב וראש על הכתפיים, אז בכל פעם שהלימודים יגרמו לך להרגיש רע, אני אהיה פה להזכיר לך שאתה הרבה יותר טוב ממה שאתה חושב.

 

[גון שפרד]

תודה על מילים מעודדות אבל...

הן לא נותנות לי הישגים אקדמים. ולא משנה כמה אני לומד, אני לא יכול בזמן מבחן לנסח תשובה פתוחה באופן משכנע ומקיף שמראה שאני יודע את החומר. ואז אני צריך לראות אנשים לידי שכן מצליחים במטלה שכזאת.
שלא נדבר על האנשים. או על העובדה שאני לא מוצא עבודה.
אבל תודה על התמיכה.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

כמו שאמרת כבר

הציונים שקיבלת היו טובים מאוד, מה שכן מראה שיש לך יכולת למידה והתבטאות לא רעה בכלל.
בתור מישהי שרוב התיכון לא הצליחה להתרכז בשום דבר, אני יכולה להבין את האכזבה שיש לך, בעיקר כשאתה רואה את האנשים שמסביב מצליחים, אבל חשוב שתזכור, שלכל אחד יש את התחומים שהוא טוב בהם יותר ואת התחומים שהוא טוב בהם פחות. אין מישהו שהוא באמת מוצלח בהכל. הוא פשוט מסתיר את הנקודות הפחות טובות שלו.
האנשים... המכללה לא מארגנת ערבי סטודנטים או משהו בסגנון? אולי תנסה ללכת לחוגים שונים או פעילויות התנדבותיות שיחשפו אותך למגוון רחב יותר של אנשים.
אני מקווה שתצליח במציאת עבודה. אולי תנסה לבדוק ברשתות גדולות שיש להן הרבה סניפים במקומות שונים.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

מה זה השטויות האלה

מר בחור לא-יקר-בכלל,
מה אתה חושב לעצמך כשאתה מפמפם לי בשכל לבוא למפגש חברתי שבו אראה אותך ואת הבחורה שאתה מעוניין מה נמרחים זה על זה, אפופי אלכוהול? לא אכפת לי לשמוע עליכם, אבל לא בא לי לראות את זה.
ובכלל לא רגיש מצדך לומר, "אני מבין למה את לא באה, אני סתם נהנה לעצבן אותך". ככל שהזמן עובר, ההערכה שיש לי כלפיך פשוט דועכת והופכת לכלום גדול.
קח את התסביכים הילדותיים שלך למקום אחר, רחוק רחוק ממני.

 

[Lady Stark]

אויש

יש אנשים... שלא נדע מצרות.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

קארמה תפסה אותו

יש לו עכשיו חום גבוה והוא כנראה לא הולך לאף מקום

 

[Lady Stark]

Karma is a bitch

 

[מחבקת עצים סדרתית]

and she got him on speed-dial

יש לו גם דלקת גרון.

עוד קצת ואני אתחיל לרחם עליו.

 

[Right to Education]

הדיכאון גורם לי לבידוד חברתי

קוראים לזה כאב חברתי, וזה נגרם כשקורטיזול מופרש אז יש חרדה חברתית והיא כואבת פיזית.

 

[Lady Stark]

כאן אף פעם לא תהיי מבודדת

את זה אני מבטיחה.

 

[Right to Education]

אהבתי

 

[מחבקת עצים סדרתית]

לא הכרתי את התופעה הזו. זה נשמע כל כך לא הוגן, כאילו הכאב הנפשי לא מספיק, עכשיו זה גם כואב פיזית...

 

[אלומת האור]

חרדה, דיכאון

אני מפחדת נורא. היה קטע, בעצם שני קטעים, עם השותפה שלי. אנחנו בערך לא מדברות כבר כמה ימים. טוב, היא לא הייתה פה, אז זה לא ביג דיל, אבל עכשיו אנחנו שתינו עם דלתות סגורות ומתחמקות, והרי מתישהו ניפגש. אני כל כך פוחדת. לא יכולה כשכועסים עליי. ואני בעצמי כועסת, אבל לא מרשה לעצמי לבטא את זה כדי שהיא לא תכעס בחזרה ותעזוב. לעזאזל עם הדפיקות הזאת שלי, ההתרפסות הזאת, הבכי שאני בוכה מולה במקום לעמוד על שלי, ומוותרת על הכול, על מה שמגיע לי בצדק! ואני מפחדת מזה שלא נדבר או שהיא תעזוב...

מוסרת שאני זקוקה נואשות לרופאה שלי שמרגיעה אותי ולא זמינה לי ואני לא יכולה עם חוסר הוודאות הזה של מתי אפגש אתה, מתי יהיה לה זמן לראות אותי... הכול כל כך נזיל... אילו רק יכולתי להיפגש איתה פעם בשבוע לשיחה, אפילו קצרה, אבל משהו קבוע ולא ארעי ומזדמן, זה היה מרגיע אותי מאוד.

משחררת גם מחשבות של פגיעה עצמית ומחשבות על המוות. דווקא היום, עם כל הסבל, היה קצת יותר טוב מהבחינה הזאת, אבל מרוב חרדה זה חוזר לי עכשיו.

משחררת גם את זה שאסור לי לקחת משהו להרגעה בשעות הערב/לילה מעבר למה שאני כבר לוקחת, בגלל בעיה רפואית חדשה.

משחררת את הבעיות הרפואיות שלי כולן, גם החדשות.

מקטרת גם על זה שאין לי מדריכה, שוב אין לי מדריכה, אף אחת לא מצליחה להסתנכרן אתי, ואני גם לא.

משגעים אותי בעבודה השיקומית, אין לי זמן לזה, אין לי כוח לזה, ואני זקוקה לזה למען השפיות שלי. ואני מתחילה ללמוד השבוע (שזה דווקא דבר טוב) וזה מלחיץ אותי, שוב, איך אתמודד עם כל המטלות, עם העבודה השנייה שלי, שגם שם יש לי דדליינים, ואכניס גם ליווי שיקומי לכל העסק?

פוחדת שאצטרך שוב לשקול לעבור לגור בהוסטל.

מוסרת את זה שהשלט של הממיר (עידן פלוס) לא עובד והטכנאי לא רוצה או לא יכול לפתור לי את זה וזה מעצבן כל הזמן לגשת לממיר ולהפעיל אותו פיזית מהכפתור.

מקטרת גם על זה שהחתולה שלי פסיכית.

רע לי עכשיו

 

[Lady Stark]

אלומתי

שמחה ששחררת. לפעמים חייבים להוציא קיטור.
לגבי החשש שלך להיות חלשה באינטראקציה עם השותפה, אני באמת חושבת שלהיות שוחר שלום זאת מעלה שיש בה המון כח. אני מבינה שזה אצלך משתלב עם פחד מעימות, אבל את עדיין מעדיפה שקט ושלווה, ותנסי להבין באינטראקציה מולה שזו לא חולשה. ההיפך, זו בגרות. יש בעולם יותר מדי אנשים שלא מסוגלים לראות את הצד השני. תמיד אפשר להגיד, "יאללה. בואי נדבר בשקט וננסה לפתור את זה", לפקח על הטונים שלא יעלו, לדאוג שהדיון לא יתדרדר למקומות נמוכים ובמקרה הגרוע להגיע להסכמה שלא להסכים.
ואת יכולה להיות זו שמנווטת את הדיון בצורה הזאת.
ומגניב שאת מתחילה ללמוד, וממש כל הכבוד לך על זה! עם כל הפחד, יש בזה חתיכת אומץ.

 

[אלומת האור]

זה לא

זו לא בגרות לבכות מולה כשמשהו קורה. היא חייבת לי כסף, ואני רוצה אותו וזקוקה לו. היא דיברה אליי בצורה מזלזלת ולא נעימה בקשר לכך, וישר ויתרתי. למה? למה אני מתקפלת כמו ילדה מפגרת רק שלא יכעסו עליי, שלא יעזבו אותי... אני פוחדת לצאת מהחדר... וזה לא רק זה, היה קטע שהחתולה שלי נשכה אותה והיא עשתה מזה סיפור גדול, נסעה למיון באמצע הלילה ודיווחה עליי למשרד הבריאות שלא חיסנתי את החתולה... ואולי יקחו לי אותה

ולא ידעתי שצריך לחסן חתול בית שהוא החיה היחידה בבית, וגם לא יוצאת מהבית!!! בחיי שלא ידעתי את זה... אמרו לה במיון שהיא חייבת לדווח ובמקום לחרטט משהו מסרה את הפרטים שלי ואני רועדת מפחד שיתקשרו אליי או ישלחו לי מכתב... יש לי חבר עו"ד שיעזור לי, אבל אני עדיין מפחדת... אני לא יכולה לדבר אתה כי אני משקשקת מפחד שעכשיו היא תעזוב ואני אשאר בלי שותפה ואני זקוקה לכסף, מאוד זקוקה לו... לא יכולה להיות הגיונית ושקולה בויכוחים, ולכן אין אתי ויכוחים. למעט מקרים שבהם אני לא פוחדת שיעזבו אותי, ואז יותר קל לי לבטא את עצמי.

ואני לא מתחילה ללמוד, אלא ממשיכה ללמוד, זה פשוט סמסטר חדש.

ותודה!!!

לא מפסיקה לרעוד מפחד...