פנטזיה

פנטזיה


שתי שאלות:

1. איך הספר he Ocean at the End of the Lane מאת ניל גיימן? הוא נבחר למקום הראשון ב"גודרידרס". ובכלל - איך שאר הספרים שלו? מה כדאי ומה לא?

2. אפשר המלצות על ספרי פנטזיה שהם "מאסט" מבחינתכם? מאוד בעד נוער גם (בת העשן והעצם, הארי פוטר, משחקי הרעב וכו').

תודה!
 
תודה!

לא עניתם על השאלה הראשונה...


ואתה כבר הרביעי שאומר על האמבר הזה. נראה לי שההכרעה תהיה לכיוונו
 
וכמו תמיד כשמדובר בynet

האנשים לא מבינים כלום מהחיים שלהם. הרשימה הזאת היא מה שסביר להניח היית מקבלת אם היית מגגלת "25 קלאסיקות מד"ב ופנטזיה" (ומבחינתי אפשר להוריד את ה"לאסי". חוץ מה"פ ושיר של, כמובן, אבל אני לא רואה טעם להמליץ לך עליהם כי בטח קראת אותם ממילא, ואם לא קראת אותם את לא בנאדם. וגם לא חתול, לצורך העניין.)
אהבת את בת העשן והעצם! זה נהדר, זה אומר שיש לך תקווה^^
תנסי את מרוצי העקרב של מגי סטיווטר.
תנסי את לפני שאפול. (אלמנט הפנטזיה שם קלוש אבל זה ספר מושלם בכלמקרה.)
תנסי את טרילוגיית חומריו האפלים (המוכרת יותר בשם הספר הראשון בטרילוגיה, מצפן הזהב.) בקריאה שניה היא מרגישה לי ילדותית משהו אבל זו עדיין טרילוגיה טובה.
וגם את שלושת הספרים של סאלי לוקהארט שיצאו בעברית עד כה (לא יכולה להתחייב על איכות ההמשכים שטרם תורגמו.) זה לא פנטזיה בכלל, אבל למי אכפת? זה כמו ורוניקה מארס באנגליה הויקטוריאנית. מגניב לאללה.
מחוננת ואש הם גם בסדר. יש להם טיפה'לה נטיה לכוון הספר-בנות (את יודעת. קצת, "כתבה אותי בחורה במחזור" כזה, ממש-ממש קצת), אבל בגדול הם טובים מאוד. מחוננת יותר כי הגיבורה קשוחה וקולית. אבל הרעיון של אש מקורי ומעניין יותר.
ארטמיס פאול!
דברים של ריק ריירדן אם את בקטע שלו. פרסי ג'קסון זה חביב, אבל הגיבור האבוד והמשכיו וגם משפחת קיין והאלים המצריים לוקחים את פרסי בהליכה (עם מלפפון תקוע בנחיר ויד אחת קשורה מאחורי הגב. שזאת דרך אחרת עבורי לומר 'בהליכה'.)
ו...סדרה של צרות! זאת סדרה של ספרונים קצרים וגאוניים. התקציר של הספר הראשון מתחיל ככה: "קוראים יקרים, צר לי לומר שהספר שאתם מחזיקים בידכם הוא מאוד בלתי נעים. הוא מספר סיפור עצוב על שלושה ילדים חסרי מזל. אם כי האחים בודלר מקסימים וחכמים, חייהם מלאי צער ויגון. מהדף הראשון בספר זה, כשהילדים נמצאים בחוף הים ומקבלים בשורה נוראה, ולכל אורך הסיפור, אסונות רודפים אותם." וזה בערך הסגנון. אני מתה על זה^^

והעיקר: תתרחקי מפנטזיה נוסחתית, איכסה פויה פויה.
 
לא עניתם על השאלה הראשונה


על גיימן.

ותודה על ההמלצות - את ריק ריידן חיבבתי וכן את ארטמיס פאוול - אבל לא נפלתי.
 
לא עניתי כי לא קראתי

אני חושבת שקראתי רק את "בשורות טובות", המשותף שלו עם פראצ'ט. הוא היה מצחיק-חכמולוגי כזה אבל לא הייתי קוראת אותו פעמיים
 
לא זכור לי ששנאתי אותו בלהט כזה

הוא היה סביר דוקא. עם זאת יש לזכור שאני קראתי את הספר לפני אז אולי החוויה שונה. הספר טוב, אני מבטיחה לך. אני מרשה לך לנשוך אותי ממש חזק אם את קוראת אותו ולא אוהבת (בתנאי שזה לא בגלל שסתם יש לך טעם גרוע
)


פאק. הקטע עם הנשיכה נשמע ממש גס. אוקיי. אני לא באמת מרשה לך לעשות את זה
 

הייזל

New member
לא קראתי את הספר של גיימן

ואני לא מחובבי גיימן. אני מעדיפה אותו ככותב קומיקס - שם הוא מוצלח מאוד.
הספרים שלו טובים, אני מניחה, יש לו קהל מעריצים ענקי אבל אני כנראה אטומה כי אני לא מצליחה להבין את ההתלהבות. אני עדיין מנויה לבלוג שלו כי הוא בנאדם מעניין.
בשורה התחתונה: גיימן לא מתאים לכל אחד, עד שלא תנסי לא תדעי אם הוא מתאים לך.
 
רובין הוב!

יש לה שלוש טרילוגיות שגם משתלבות בסוף. מאוד מעניין, ממש לא נוסחתי הדמויות כתובות מעולה. טרילוגיות הרואים למרחק (זאת עם הרוצח), טרילוגיות סוחרי הספינות (זאת עם הספינה) וטרילוגיות האיש הזהוב (זאת עם הליצן).
קראתי יותר מדי של גיימן (שלושה ספרים). התחיל טוב אבל הוא חוזר על עצמו.
 

itaym02

New member
לא נוסחתי? האם הסוף טוב?

דר"א יש לה עוד כמה ספרים בעולם הזה.
 
ממש לא נוסחתי ספוילר

היא כותבת את האנטי גיבורים.
הסוף תלוי בשאלה איזו טרילוגיה קוראים...
הוא בסדר רוב הזמן.
 
אני נאלצת לחלוק עליך (עליכם?) קשות

רובין הוב לא נוסחתית במובן של אלפים וגמדים (אין אלפים וגמדים), אבל יש פחות או יותר את כל השאר. הצלחתי לשרוד רק את הספר הראשון מהטרילוגיה הראשונה. הדברים הבלתי-נסבלים שהיו בו, בסדר בלתי-נסבלות עולה:
1. השמות של הדמויות. אמת, אביר, כסא, שולחן או איך שלא קראו להם לעזאזל. כל פעם שנתקלתי במילה בספר הייתי צריכה לחשוב פעמיים אם זאת מילה רגילה או שם של מישהו.
2. בכיינותו של הגיבור. אויאויאוי, כמה אני מסכן ואומלל, בוהוהו. לא מסוג הגיבורים שאני נוטה לחבב. (אומללים - כן, בכיינים - לא)
3. מ-ש-ע-מ-ם. לא קורה כלום במשך 5000 עמודים. ואז איזה מישו מת בפרק האחרון, אבל אתה כ"כ עסוק בלשמוח שהספר נגמר שאתה בקושי שם לב.
אל תעשו את זה לעצמכם.
 
אני אחד

קודם כל - אם שרדת רק את הספר הראשון מהטרילוגיה הראשונה - איך את יודעת שהיא נוסחתית?
1. אני דווקא אהבתי את השמות של הדמויות - שמות עם משמעות
2+3 על טעם וריח אני לא ראיתי בכיינות וקורים לא מעט דברים בספר. מה שכן הוב היא סופרת של הסיפורים הקטנים. היופי בעיני זה איך הסיפורים הקטנים יוצרים את התמונה הגדולה, ובנקודה הזו היא די דומה לשיר של אש וקרח, פשוט ברזולוציה יותר נמוכה. בקיצור טעם וריח.
 
כמו שאתה יודע מהספר הראשון של ה"פ

שזה ספר על בי"ס לקוסמים (תשובה ל-1).
כן, על טעם ועל ריח, ברור. אני באמת מכירה הרבה אנשים אחרים שאהבו (כמו גם אנשים שלא) אז זאת דעה סה"כ.
אבל אל תגזים ותשווה לשיר של כי שיר של זה התנ"ך שלי ואתה לא רוצה להתחיל מלחמת דת
 
אין שום דרך

לזהות נוסחתיות על פי ספר 1, כי הספר השני יכול בקלות לשבור את הנוסחא מן הספר הראשון. הספר השני של טרילוגית הרואים למרחק עובד אחרת מן הראשון (קודם כל, הוא ספר מסע).
אגב דווקא מרטין עובד לפעמים לפי נוסחאות ("ובסוף מישהו מת").
באמת אין מה להשוות את מרטין להוב, היא יותר טובה למרות שהוא עשה עבודה מרשימה בלבנות עולם ובלבלבל את כולם עם כל מיני נבואות ורמזים, הוא קצת איבד את דרכו. הספר החמישי היה משעמם ולא קרה בו כלום.
 
אתה מבלבל בין נוסחה לפנטזיה נוסחתית

בחורה מקייימת יחסים דביקים להחליא עם יצור מיתולוגי המבוגר ממנה ב-200 שנה - זו נוסחה (וחרא של נוסחה), אבל זו לא פנטזיה נוסחתית.
פנטזיה נוסחתית מתייחסת באופן ספציפי לספרים שמתבססים על הנוסחה של שר הטבעות: עולם ימי-ביניימי עם גזעים שונים הכוללים בד"כ בני אדם, אלפים וגמדים. בין בני האדם תוכל למצוא מכשפים, אבירים-לוחמים ובני מלוכה. לרוב יהיו בעולם הזה שמות משונים או שפות משונות (כדי להבהיר שזה לא העולם שלנו). יהיו דרקונים. יהיה חפץ קסום, ומסע שהטובים יצאו אליו כדי להציל אותו מהרעים. הרעים יהיו ממש רעים והטובים יהיה ממש טובים (אם כי יכללו נציג לכל אחד מהגזעים כדי להיות שוויוניים - אבל לא נציגים שחורים, כפי שנאמר ב-honest trailer של שר הטבעות, כדי לא להיות *לגמרי* שוויוניים). עיקר הסיפור יהיה מסעם של הטובים וההרפתקאות שנקלעו אליהם בדרך (לרוב לא באמת מעניינות או רלוונטיות לעלילה), ובסוף יהיה קרב והם כנראה ינצחו (אבל אולי בכל זאת יקרה משו קטן מבאס כדי שאתה לא תרגיש לגמרי בן 6).
אראגון ורומח הדרקון הם דוגמאות מובהקות לפנטזיה נוסחתית. חוקי הקוסמים למינהם הם דוגמא קצת פחות מובהקת אבל לדעתי גם נכללת בקטגוריה (אגב, זה לא תמיד אומר שמדובר בספרים גרועים - מרומח הדרקון נהנתי מאוד כשהייתי בת 14, וגם היום יש לי כלפיהם רגש נוסטלגי, וגם חוקי הקוסמים בסדר, עם כל מגרעותיהם. אראגון, לעומת זאת, הוא ערימת קקה מהבילה.)
לגבי שוליית הרוצח - גם הוא לא דוגמה מובהקת, עם זאת מאפייניו העיקריים הם: 1. עולם ימי ביניימי עם שמות מוזרים (אם כי בלי גזעים) 2. טוב שהוא ממש טוב (וגומר ממש הרבה חבילות טישו) 3. מסע א-ר-ו-ך ומשמים ומיותר. 3. בסוף יש קרב קצר.
אני מסכימה שהוא גבולי לגבי הגדרת הנוסחתיות אז אני לא באמת אתווכח על זה. אבל אני כן אגיד שלדעתי החתולית (ואנשים כאן שמכירים את דעותי וטעמי הספרותיים ישפטו בעצמם עד כמה הדעה הזו עשויה לחפוף את שלהם), עדיף שפיץ (עם שם כזה, לא פלא שהוא בוכה כל היום) היה משתמש בדפי הספר כדי לנגב את הדמעות שלו וחוסך אותו מאיתנו.
(בלי להעליב את אוהביו ומעריציו. יותר מדי^^)
 
מצטער (ספויילר)

טרילוגית הרואים למרחק לא בנויה על הנוסחא של שר הטבעות, חוץ מהעובדה שהעולם הוא ימי ביינמי ויש בו שמות מוזרים.
בסוף אין קרב בין הטוב והרע, בטח שלא בספר הראשון. יש רוצח שמנסה להרוג מישהו ולא מצליח אז הורגים אותו בחזרה. העניין בספר הזה הוא הפוליטיקה (וזה ממשיך לאורך כל הסדרה).
גם כשיש קרבות הם משמשים להצגת צדדים חדשים בדמותו של הגיבור ולא כאמצעי לסיים או לקדם את העלילה.
הטוב הוא לא ממש טוב והרע הוא לא ממש רע, וממילא הספר הראשון הוא לא ספר מסע.
אז זה בסדר שמתאים לך לדחוף את הספר לתוך הנוסחא של טולקין אבל הוא לא ממש מתאים לה, לא הספר הראשון ובוודאי לא הטרילוגיה כולה.
 
למעלה