never give up
New member
כתבתי לכם מבולגריה שנכנסתי למעגל אכילה בלתי פוסק ועל התגובה שלי.
אני שמחה לומר שהבנתי שהתגובה שלי קיצונית מדי.
אני שמחה לומר שהאיזון התרחש מעצמו כבר ביום רביעי בערב.
אני שמחה לומר שאני כאחד האדם, ובארץ זרה טבעי שארצה לנסות ולהתנסות במאכלים שונים.
אני שמחה לומר שהבנתי שאני סובלת מהפרעת אכילה אך ורק כי אני נותנת לה מקום בחיים שלי, אני מעצימה אותה ע"י כתיבת הבלוג, ע"י שיטוטים ברשת, ע"י בניית תפריטי תזונה ותכניות אימון, ע"י יצירת פתקי מוטיבציה וכו'. הפרעת האכילה שלי קיימת וחיה איתי רק כי אני רוצה אותה, מטפחת אותה ואף מגדלת.
אני שמחה לומר לכם שהחלטתי להפרד. ניהלתי בעבר מערכות יחסים קלוקלות בחיי - עם בני זוג, מקומות עבודה, חברים ללימודים ואפילו עם עצמי. כשהפסיק להיות לי טוב, ניסיתי לשפר, אך כשלא זכיתי לשיתוף פעולה - נפרדתי, חתכתי בבת אחת וזכיתי לחיים טובים יותר בכל פעם.
הפעם זה יהיה תהליך פרידה ארוך, אבל הוא כבר התחיל והזמן עובר ממילא כך שנותר לי רק לתת לדברים לקרות מעצמם. אפילו סבלנות לא צריך כי אין למה לחכות.
ופה המקום שאני מבקשת להמליץ לכם על האתר של רואי הניג, להרשם למיני-סדנה החינמית שהוא מציע (דרך האימייל האישי שלכם) ו... אני בטוחה שגם המלצות על הספר "בעקבות התשוקה לאוכל" יגיעו בקרוב.