אני לא יודעת לענות לך קונקרטית, אבל אומר לך מה אני חושבת
ולדעתי מאוד חשוב שתשמע את דעתי, גם אם אינני יכולה לתת לך מרשם "איך יורדים במשקל".
לדעתי אין מרשם כזה. אני כן חושבת שכל אדם הוא אחד ויחיד, וכל מקרה הוא לגופו, ואין שני מקרים דומים כלל. זה משום שמדובר על מכלול עצום של פרטים שמרכיבים את האדם.
אבל אם אתה מפריד כל תופעה משאר מכלול התופעות, אז נכון שעל כל תופעה שתחווה, יהיו עוד 1001 אחרים שחוו אותה תופעה. ועדיין כל אחד הוא מקרה לגופו, בגלל שאי אפשר להפריד תופעות מהאדם, אלא האדם הוא מכלול של כל מצביו ותופעותיו.
מדבריך אני מסיקה, לדעתי, שניתוח לא מתאים לך. קודם כל, אין לך BMI מספיק, אבל חשוב מזה - זה לא פיתרון בשבילך היום, כי אתה אוהב לאכול ולא רוצה לוותר על זה. ניתוח יפריע לך לאכול ואינך צריך את ההפרעה הזו. לדעתי יש לך הרבה כלים ונתונים להצליח ללא ניתוח, ולדחות אופציה זו לעתיד הרחוק, אם חס ושלום יהיה צורך.
לדעתי הטעויות שלך הן בחשיבה, ולא בהתנהגות וביכולת. אלא שחשיבה משפיעה מאוד על ההתנהגות, ולכן אתה רואה כשלונות לטווח הארוך.
אם תחשוב על כיווני החשיבה שלי, ותחזק אותם באמצעות מאמן/פסיכולוג או באמצעות חשיבה עצמית ומודעות עצמית - לדעתי תצליח באותם תהליכים שכבר התחלת, ונמשכו בהצלחה במשך שנים.
מה עוד שאין לך בעצם ברירה אחרת.
קודם כל, שינוי ראשון הוא קטן - להפסיק להחשיב בכלל (אפס חשיבות!) מה שאנשים רואים/אומרים וכו'. זה ממש לא משנה אם אתה נראה שמן או לא, אם מחמיאים או לא. תזכור דבר אחד - 100% חשיבות אך ורק למה שאתה מרגיש/רוצה/מסוגל.
לא משנה אם אתה נראה לא שמן - משנה שהמשקל שלך גבוה וכפות הרגליים כואבות (אגב, לך לאורטופד של קופ"ח, הוא יתאים לך מדרסים פשוטים זולים, ותשכח מהבעיה הזו בע"ה). כשמחמיאים לך, תתרגל לחייך חיוך סימפטי, ולחשוב בלב: "פקה פקה, הכל דיבורים, לא מעניין אותי".
מה שכן חשוב - זה העובדה שאתה אוהב את האנשים בחוגי הכושר. כי זה מחזיק אותך, וזה נותן לך כוח להצליח. אז זה כן חשוב שתיקח מאנשים! את האהבה שאתה מרגיש כלפיהם. כי כפי שאמרתי, מה שחשוב זה מה שאתה מרגיש ורוצה.
אתה צריך להבין שהעובדה שעלית בחזרה הרבה יותר זמן מכל פעם קודמת זה הישג וזה הצלחה, וזה רק בזכות הפעילות הגופנית האינטנסיבית שאימצת לך.
כמו כן, עליך לדעת שפעילות זו היא תריס כנגד סכרת - והיא תבטיח שלא תלקה בסכרת למרות עודף המשקל הגבוה (אני כן חושבת ש-BMI38 זה עודף משקל גבוה מאוד מאוד! אולי הכי בעייתי שיש, כי לא מצדיק ניתוח וכן גבוה מאוד, וצריך להוריד הכל ע"י אכילה ופעילות גופנית...).
שאר המדדים שלך תקינים פחות או יותר, בינתיים. אומנם בעתיד תתבגר וזה יהיה לרעתך מבחינת הצטברות הנזקים, אבל מצד שני ההתבגרות תהיה לטובתך מבחינת היכולת להתגבר על תאוות האכילה ולסגל הרגלי אכילה שומרים, כך שאני לא רואה סכנה בהתבגרות.
השינוי החשיבתי הכי חשוב בעיני בשבילך, יהיה מובן לך ככל שתתבגר. זה ההבנה שהתהליך בדרך לפסגה הוא הניצחון. הניצחון אינו ההגעה לפסגה. בוודאי לא בתחום שבו אחרי שאנו מגיעים לפסגה, אנו צונחים וחוזרים לקרקעית... בתחום זה, אם נהיה בתהליך כל הזמן, נהיה במצב של הצלחה וניצחון.
למרות שאתה רואה רק כשלונות בדרכים שנקטת, אני רואה הצלחה - אני רואה שרכשת לך כלים שכן מצליחים לך - האהבה לפעילות הגופנית, וההאטה המשמעותית בעלייה במשקל. יש לך כבר הרבה ביד, ואתה צריך עוד קצת כדי להיות במקום רצוי.
רק שהמקום הרצוי צריך להיות אפשרי, ולא בלתי אפשרי. אם אתה אוהב לאכול 1 ק"ג סטייק במסעדה (טוב, ברור לי שלא כל יום, אלא פעם ב-), אז אינך צריך לשאוף לשקול 90 קילו או פחות. אתה צריך לשאוף למינימום 100. תהיה שמנמן, ותמשיך ליהנות מאהבת חייך שאינך מסוגל כלל לוותר עליה, וגם אין צורך. הרי אתה מרגיש טוב ונראה טוב גם 10 קילו פחות או 20 קילו פחות ממשקלך היום.
כך שהגדרה של חלק מהתהליך כמטרה והצלחה - יכולה לתת לך הצלחה רבה בהמשך.
כיוון שתיארת מצב בו כל החיים ההרזיה לא החזיקה מעמד לטווח הארוך - המסקנה שלי היא שאתה צריך לבחור בדרך שתוכל לחיות בה כהרגל, לאורך שנים. כלומר לא דיאטה קיצונית, ולא קיצוניות בכלל לשום כיוון. אלא משהו מתון שאתה חי עם הוויתורים הקבועים שכרוכים בו, ונינוח עם הסיפוק הוא כן מספק לך בקביעות.
כלומר - לא ארוחה אחת ביום שבה אתה יכול לאכול הכל - זה קיצוני מידי. אבל גם לא שכל הארוחות ביום יהיו מוקפדות כל כך, ולא תעמוד בזה לאורך שנים וחיים.
כן לאכול את הקינוחים שאתה אוהב, אבל כן להגביל כמה שאפשר את הכמות והתדירות שלהם - ובכלל של הסוכרים והפחמימות הריקות.
כן להקטין את כמות הפחמימות באוכל, ולהתמקד יותר בדגנים מלאים. כלומר לחם, עוגות, פסטה - כל מה שאתה נוהג לאכול, אבל מקמח ואורז מלא. וקצת פחות בכמויות. לתת יותר אחוז לחלבונים במזון שלך.
(אותך הייתי מפנה להתעניין בשרשור בעמוד זה, שבו דובר על התזונה הקטונית, של חלבון בלבד. יש שם מידע שיכול מאוד לתרום לך. אם השיטה קיצונית מידי עבורך, אפשר לאמץ רק חלק מעקרונותיה, ולא לוותר על מה שקשה לך לוותר. לדעתי במקרה שלך יהיו תוצאות מצוינות).
אם המטרה שלך מהיום תהיה הורדה קטנה במשקל, ולא כל העודף, שינויי תזונה שאתה יכול לעמוד בהם לאורך החיים, ובפרט ביום יום הרגיל (כאשר חורגים אפילו בקיצוניות פעם בתקופה, זה לא משמעותי), והמשך הפעילות הגופנית כאורח חיים - כלומר גישה של כמה שאפשר ולא "הכל או לא כלום" - אני מאמינה שתראה הצלחה רבה מאוד, בהשגת המטרה הזו.
וחשוב שתבין - גם 10 שנים של הצלחה זה הצלחה וניצחון. ומה יהיה בעוד 10 שנים? נחיה ונראה. לא כל דבר אנו מבינים, לא כל דבר בשליטתנו, אנו לא מנצחים שום דבר בחיים, רק נדמה לנו. גם הניתוחים שלנו אינם לכל החיים אלא למשהו כמו 10 שנים. ואח"כ בן אדם אוסף את הכלים שלו ומתמודד. הכלים שלנו בכל עשור שונים לחלוטין ואנו לא יכולים לתכנן היום שום דבר כי איננו מכירים את הנתונים שלנו בעוד 10 שנים.
