בסימן מדורות
כמו בכל ישראל, מיום שני כל החלונות בבית היו מוגפים ועם זאת ביום שני ירד פה גשם כ"כ חזק שכיבה את הכל והניס את כל החוגגים ואפשר היה לפתוח את החלונות לעוד יום
המדורה עם הקטן היתה בעיקר ריצה על מדשאות ללא אש ממש (ככה הועד ארגן). חזרנו אפילו בלי ריח .....
למדורה עם האמצעי האיש הלך. חזר ריחני וכועס. הוא היה ליד המדורה והילד שיחק כדורגל.....(אבל זה היה צפוי מראש...)
למדורה עם הגדול לא היתה ברירה והלכתי עם שלושתם.
היה פיצוי לכולם - היתה אש. הילדים הסתדרו מצויין. וההורים הצטערו שנגמר מוקדם !
כשחזרנו מהמדורה של הגדול, הבנתי, שבגילו, אנחנו כבר ארגנו לגמרי לבד את מדורת לג בעומר וזה כולל איסוף עצים, איסוף כסף לכיבוד שמירה על המקום למדורה וכמובן, לא היו איתנו הורים ......
כשחשבתי עוד קצת על מה שונה היום הגעתי לעניין הקולינרי:
בשתי המדורות הראשונות הוחלט על כיבוד של לחמניה עם נקניקיה וחטיפים (וכמובן נא להביא שתייה).
למדורה של הגדול הביאו ירקות פירות ועשו פיתות....
הורים אחרים ספרו שלמדורות של אחים בקשו מהם להביא פשטידות!
אצלי בילדות לג בעומר היה תמיד מילה נרדפת לפיתה עם חומוס ומללפון חמוץ.
כשחפשתי מניעים לשינוי הקולינרי הנ"ל מצאתי תירוצים ממש גרועים:
- ככה אפשר לחלק את המטלה בין הרבה אנשים
- ככה לא צריך לטרוח
- לחמניה עם נקניקיה בטוח סוגרת את הפינה של ארוחת ערב
- ככה הילדים יהיו מרוצים.
אשמח לתובנות מה השתנה? ולדעתכן בעניין.